מגילת רות – פרק ב’
- מגילת רות
- פרק ב'
א וּלְנָעֳמִי מידע [מוֹדַע] לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז. ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי. ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. ד וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהוָה. ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. ו וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ז וַתֹּאמֶר אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט. ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי. ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים. י וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה. יא וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. יב יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. יג וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ. יד וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר. טו וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ. טז וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ. יז וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים. יח וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ. יט וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז. כ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא. כא וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי. כב וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר. כג וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר- רות פרק ב’
סיכום הסיפור
הפרק פותח במידע על בועז קרוב משפחה של נעמי ממשפחת בעלה, אלימלך.
רות שרואה שאין אוכל בבית פונה לנעמי ומציעה לה ללכת לשדה של אחרים וללקוט שיבולים במקום שבו היא תמצא חן בעיני בעלי המקום וכך יאשרו לה להיכנס.
נעמי מסכימה ורות הולכת במקרה לשדה של בעז ומלקטת אחר הקוצרים. בעז בא לשדה ומברך את נעריו הקוצרים והם משיבים לו ברכה בשם ה’. בועז רואה את רות ושואל את נערו, האחראי על הקוצרים על רות והנער משיב לו שזו נערה מואבייה ששבה עם נעמי ממואב ובאה ללקוט בשדה אחרי הקוצרים, מהבוקר עד עכשיו היא עובדת ושבה לביתה רק למעט זמן. בעז פונה לרות בכינוי חיבה “בתי” ואומר לה ללקוט רק בשדה שלו, לא ללכת לשדה אחרים וללכת רק עם נערותיו באזור שהן קוצרות. הוא מספר לה שאמר לנערים לא לנגוע בה ושאם היא צמאה היא יכולה ללכת לשתות מים בכלים ששאבו נעריו.
רות ששומעת את דברי בעז, משתחווה לפניו ושואלת אותו, מדוע היא מצאה חן בעיניו שהוא נותן לה את כל ההטבות האלה? בעז משיב לה ששמע על כל מה שעשתה עם חמותה אחרי מות בעלה, שלא עזבה אותה ולא שבה למשפחתה אלא הלכה עם חמותה לעם שהיא לא מכירה. בעז ממשיך ומברך אותה שה’ ישלם שכרה כיוון שהתגיירה ובאה לחסות תחתיו. רות מודה לו על דבריו הטובים ובעז אומר לה לבוא לאכול. רות יושבת ליד הקוצרים ואוכלת ואף משאירה מהאוכל שאכלה. בועז מזהיר את הקוצרים לא לפגוע בה או לבייש אותה כשהיא מלקטת בין קבוצות השיבולים ואף להוציא לה מהשיבולים שנקצרו על ידם. רות ממשיכה ללקט עד הערב וכשהיא מסיימת ללקט היא חובטת את השיבולים ולוקחת את הגרעינים שבפנים ומביאה אל חמותה מהאוכל שהשאירה ומהתבואה שאספה. כשנעמי רואה את הכמות הגדולה שהיא באה איתה היא שואלת אותה: איפה לקטת? רות משיבה לה שליקטה בשדה של בעז ונעמי מברכת את בעז בשם ה’ על כך שלא עזב את המתים ואת החיים ומספרת לרות שבעז הוא קרוב משפחה שלהן.
רות מספרת לנעמי על דברי בעז שאמר לה ללכת לאחר הקוצרים עד שיסתיים זמן הקציר. נעמי משיבה לה שתלך אחר הקוצרות כדי שלא יפגעו בה. רות הולכת אחר הקוצרות בשדה בעז עד שמסתיימת תקופת קציר חיטים.
מצוות חקלאיות- [דברים כ”ד פסוקים י”ט- כ”א, ויקרא י”ט פסוקים ט’-י”א]
בתורה יש כמה מצוות חקלאיות שמצווים בהם בעלי השדות (יש עוד מצוות כמו: שמיטה, ערלה נטע רביעי ועוד)
פאה– להשאיר אזור בשדה ולא לקצור אותו אלא לתת אותו לחלשים בחברה
לקט– הקוצרים שבשדה יקצרו פעם אחת את השדה ואת השיבולים שנשארו ולא נקצרו ישאירו לחלשים בחברה או שאת השיבולים שנפלו בשעת הקצירה לא ירימו אלא את השיבולים האלה ילקטו החלשים בחברה.
עוללות– בשעת הבציר של הענבים בעל הכרם יבצור את הענבים אבל הענבים שלא הבשילו ישאיר לחלשים בחברה.
פארה– אדם שיש לו מטע עצי זית כשיחבוט את העצים והזיתים יפלו לא יעלה לקטוף את הזיתים שבעץ אלא ישאיר אותם לחלשים בחברה.
שכחה-אדם שעבד בשדה שלו ושכח עומר בשדה לא ייקח אותו אליו אלא ישאיר אותו לחלשים בחברה.
במגילת רות אנו רואים את המצווה של הלקט. רות מלקטת בשדה של בועז ממה שנשאר מפעולות הקוצרים.
לפי הסיפור אנו רואים שעניים לא יכלו לגשת לכל שדה אלא לשדה שבעל השדה או האחראי על השדה אישר להם להיכנס ללקט בו. “ואלקטה בשיבולים אחר אשר אמצא חן בעיניו…”[רות ב’, א’]
פערים בדיווח:
דברי בעז אל רות: “ויאמר בעז…וכה תדבקין עם נערותי” [ב’, ח’]
“ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה” [ב’, ט”ו]
דברי רות אל נעמי (כשהיא מספרת על דברי בעז): “ותאמר רות המואבייה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין…” [ב’, כ”א]
דברי נעמי אל רות: “ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר”
מעשי רות: “ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השעורים…” [ב’, כ”ג]
לפי הדו שיח בין בעז ורות, נעמי ורות, אפשר לראות שרות לא מבינה את הדאגה של בעז כלפיה ולכן לא מתייחסת לבקשה שלו ללכת אחר הנערות ולא אחר הנערים שלו. אלא יושבת באזור שלהם וגם ממשיכה ללקט במקום שהם קוצרים. היא אף משנה את דבריו כשהיא מדווחת לנעמי על היום שעברה. אך ניתן לראות שנעמי ובעז חושבים באותו כיוון וחוששים לרות מהנערים ולכן מבקשים ממנה את אותה בקשה: לדבוק עם הנערות והיא מצייתת בסופו של דבר לבקשה ולא שואלת או מתווכחת בנושא אף שלא נראה שהיא מבינה את הבעיה בדבר.
כינויים-
רות– נערה מואבייה, בתי, רות המואבייה, שפחתך, כלתה.
בעז– מודע לאשה, איש, גיבור חיל, גואל
בעז גומל חסד עם רות:
במילים- מברך אותה ומהלל אותה על כך שעזבה את משפחתה ובאה עם חמותה לארץ לא מוכרת
במעשים– נותן לה אישור ללקוט בשדה שלו באופן קבוע, נותן לה לשתות מכלי נעריו, מזהיר את נעריו לא לפגוע בה, מביא לה מעבר למה שמגיע לה על פי חוק
גואל= קרוב משפחה של הנפטר
במקרא מופיע בכמה הקשרים עניין הגואל
במדבר פרק ל”ה
גאולת דם– כאשר אדם נרצח במזיד ובית המשפט פסק שהרצח היה במזיד על גואל הדם מוטלת החובה להרוג את הרוצח.
כאשר אדם נרצח בשוגג ובית המשפט פסק שהרצח היה בשוגג והרוצח יצא מעיר מקלט לפני הזמן שהותר לו (מות הכהן הגדול) על הגואל להרוג את הרוצח.
ויקרא פרק כ”ה, פסוק כ”ה
גאולת הקרקע- בתקופת העבר עם ישראל עסק בחקלאות. כל שבט קיבל שטחי אדמה שחולקו לפי משפחות במטרה לכלכל את משפחתם. (חוץ משבט לוי שעסק בקודש)
אדם שגדלו חובותיו ונהיה עני ולכן מכר את הקרקע שלו כדי שיהיה לו מה לאכול יש מצווה לקרוב משפחתו לקנות את הקרקע וכך להחזירה לשטח של השבט המקורי.
בראשית ל”ח, רות ד’
גאולת אשת המת
כאשר אדם נפטר והוא היה נשוי אך ללא ילדים יש לקרוב המשפחה הקרוב אליו ביותר מצווה להתחתן עם אשת המת ולהביא איתה ילדים. הבן הנולד יחשב כילדו של המת וכך זרעו לא ימחה.
חסד
רות– עושה חסד עם נעמי
- היא מציעה ללכת ללקוט בשדות לא מוכרים כדי לספק להן אוכל
- היא מביאה לנעמי מהאוכל שקיבלה מבעז
- היא משוחחת איתה ומספרת לה על יומה
- היא נותנת לה הרגשה טובה בכך שמקשיבה לדבריה
בעז– עושה חסד עם רות
- נותן לה אישור ללקט בשדה שלו באופן חופשי
- דואג לשלומה ואומר לה ללכת עם נערותיו
- נותן לה אישור לשתות מים מכלי עבדיו
- מזהיר את נעריו לא לפגוע בה או לבייש אותה
- מחזק אותה על עשייתה ומברך אותה במילים טובות
- מקבל אותה כבת ישראל ומברך אותה בשם ה’ (נותן לה הרגשה טובה שהיא מקובלת)
- נותן לה לאכול
- אומר לנערים להוציא לה גם מקבוצות השעורים שנאספו ואינם שייכים למצוות העניים.
- מזהיר את נעריו לא לבייש או לכעוס עליה גם אם היא לוקחת מאזור שלא נועד לעניים
מילים לביאור:
ניצב– אחראי
מודע לאשה- קרוב משפחה מצד הבעל
גואל– קרוב משפחה של הנפטר שיש לו מצוות גאולת המת
עמרים– קובץ שיבולים
צבטים– קובץ של שיבולים קטן יותר
מוסר השכל
- אנחנו לומדים מבעז שכמו שחשוב לעשות חסד עם העני במעשים ולתת לו את מחסורו באותה מידה חשוב להאיר לו פנים ולתת לו הרגשה טובה בזמן הנתינה כדי שלא יתבייש וכדי להרים את מצב רוחו.
- אנחנו לומדים מרות שמסייעת לנעמי בכלכלת הבית ולא מחכה שנעמי תבקש ממנה אלא מציעה את עצמה לבד לעזרה כדי שנעמי לא תתבייש.
- אנחנו לומדים מרות כמה חשוב להקשיב לאנשים מבוגרים ולתת להם הרגשה שדבריהם חשובים ושיש להם משמעות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
- מהם הכינויים שמכונה רות בפרק? מי מכנה אותה בכל כינוי וכיצד דרך הכינוי ניתן להבין את היחס של הדובר לרות?
- תן שתי ראיות מהפרק המוכיחות שרות אישה חרוצה וטובת לב
- קרא רות פרק ב’ פסוקים א-ז וויקרא י”ט פסוקים ט’-י”א. בקטע זה ניתן לראות שרות פועלת על פי החוק בתורה. מהו החוק? כיצד הוא בא לידי ביטוי בקטע?
- קרא פסוקים ט”ו- ט”ז הוכח על פי הקטע שבעז נותן לרות מעבר לחוק החקלאי
- קרא רות ב’ פסוקים ח’-י’, י”ד, כ”א-כ”ג.
- מהי הבקשה המשותפת של בעז ונעמי מרות? באיזה כינוי שניהם משתמשים בפנייתם לרות?
- מה לדעתך ניתן להבין מתגובת רות על הדרך והגישה בה נכון לייעץ לבני אדם?
- קרא פסוקים ח’-ט”ז. הוכח מהפסוקים שבעז מתייחס לרות בצורה יפה גם במילים וגם במעשים.
- בחר דמות אחת בפרק שהתחברת למעשה החסד שעשתה. מה החסד שעשתה? מדוע בחרת דווקא דמות זו?
- מהו חסד לדעתך? כתוב על מעשה חסד שעשית או שמעת עליו. מה ההרגשה שקיבלת לאחר המעשה או לאחר שמיעת הסיפור? האם חשוב לדעתך לגמול חסד עם אחרים? מדוע?
