מגילת רות – פרק א’
- מגילת רות
- פרק א'
- רות ונעמי
א וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם. ג וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. ד וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. ה וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ. ו וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם. ז וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה [יַעַשׂ] יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. ט יִתֵּן יְהוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה. י וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ. יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים. יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים. יג הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָה. יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. טו וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. יח וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ. יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי. כ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. כא אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי. כב וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים.
מתוך ויקיטקסט רישיון CC BY-SA-3.0
ב”ה
מגילת רות פרק א
נושא: מגילת רות
סיפור הפרק
הימים הם ימי השופטים ויש רעב בארץ. איש מבית לחם בשם אלימלך משבט יהודה מחליט לעבור לגור במואב עם אשתו וילדיו כתוצאה מהרעב.
לאחר שהם עוברים אלימלך מת ונעמי נשארת עם שני בניה מחלון וכליון במואב.
שני הבנים מכירים נשים מואביות ומתחתנים איתם. שמות הנשים: ערפה ורות.
במשך 10 שנים הם נשארים שם במואב ואין להם ילדים.
לאחר 10 שנות נישואין מתים גם מחלון וכיליון ונעמי נשארת בלי בעל, ילדים או רכוש.
נעמי מחליטה לעזוב את מואב כי שמעה שה’ ברך את עם ישראל וחזר להיות שובע בארץ.
נעמי יוצאת עם שתי כלותיה לכיוון ארץ יהודה. בדרך נעמי פונה אליהן ומשכנעת אותן לחזור כל אחת למשפחתה ומברכת אותן שלמרות שהן חוזרות ה’ יברך אותן ויעשה איתן חסד כמו שהן עשו איתה ועם המתים (הבעלים שלהן) וכשישובו לבית הוריהן יינשאו שוב וימצאו מנוחה ושקט בבית הבעל החדש שלהן.
שתיהן מסרבות ואומרות לה שישובו איתה. נעמי ממשיכה להפציר בהן ולשכנע אותן לחזור לבית משפחתן. היא אומרת להן שאין לה עוד ילדים שיגדלו והיא תוכל להביא להן כחתנים ושהיא מבוגרת ולא הגיוני שתינשא שוב וגם אם היא תתחתן הלילה ותקלט להריון עדיין ייקח הרבה זמן עד שהילדים יגדלו ויוכלו להינשא להן. רע לי בחיי יותר מלכן כי ה’ פגע בי מאוד (אין לה הזדמנות לשינוי לטובה). שלושתן בוכות וערפה מחליטה לשוב ואילו רות מחליטה להישאר עם חמותה. נעמי מנסה לשכנע את רות בכך שהיא מראה לה שערפה כבר עזבה ושבה אל עמה ואל דתה הקודמת (אל אלוהיה) כך שכדאי שתעשה כמותה אך רות מסרבת ואומרת לנעמי לא להמשיך לפגוע בה ולשכנע אותה לשוב כי היא נשארת איתה ותלך לאן שהיא תלך, תישן היכן שהיא תישן, תישאר נאמנה לאלוהי נעמי והיכן שתמות היא תמות ותקבר לידה. היא נשבעת בה’ שרק המוות יפריד ביניהן.
כשנעמי רואה שרות מתעקשת היא מפסיקה לדבר ולשכנע אותה לעזוב והן הולכות שתיהן עד שהן מגיעות לבית לחם. כשהן מגיעות לבית לחם בנות העיר מסתכלות עליהן בתמיהה ושואלות: “האם זו נעמי?” נעמי משיבה להן: “אל תקראו לי “נעמי” אלא קראו לי “מרה” כי ה’ עשה לי מר בחיים. והיא מסבירה: הלכתי למואב מלאה בבעל ובילדים וה’ השיב אותי ריקה בלי כלום. נעמי ורות יושבות בבית לחם והתקופה היא תחילת קציר חיטים.
חקירת הפרק
תקופת הסיפור:
תקופת השופטים– נרמז “ויהי בימי שפט השופטים”[רות א’, א’]
בספר “מעם לועז” על מגילת רות נכתב כי נראה על פי הפסוק שהתקופה הזו לא הייתה תקופה של שקט ורוגע מכך שכתוב “בימי שפוט השופטים”, העם שפט את שופטיו זאת אומרת, העם לא קיבל את דעת השופטים ועשו כרצונם או שהשופטים עצמם היו מושחתים. מכל מקום מצמד המילים נראה שהמצב לא טוב בארץ והמשך הפסוק מלמד על העונש שניתן להם , רעב בארץ ישראל.
מבנה מעגלי שהיה בתקופה– העם חוטא, העם נענש ע”י האל, ה’ שולח שופט להושיע את העם, תקופה של שקט ושלטון של השופט, העם חוטא ושוב המצב חוזר לקדמותו.
אקספוזיציה [פסוקים א’-ו’]
בתחילת הסיפור מסופר לנו על הדמויות בפרק, שם המקום שהם יוצאים ממנו ושם המקום שעוזבים אליו, שתי הנשים שהבנים מתחתנים איתם והבעיה שיש בפרק: האב והבנים מתים ללא ילדים ומשאירים את נעמי ואת כלותיה ללא רכוש או צאצאים.
כינויים
אלימלך- איש
מדרש שם- לעיתים שמות הדמויות בתנ”ך מלמדות על אופיו של האדם או על מה שיקרה לו במשך חייו
בפרק שלנו:
אלימלך– יצא בסופו של דבר מהשושלת שלו מלך (דוד המלך)
מחלון- ימות בהמשך הסיפור אבל יזכה לכך שזרעו ימשך בזכות אשתו
כיליון– ימות ללא ילדים ולא יזכה להמשיך את זרעו בדרך אחרת
נעמי– על פי המתרחש בסיפור נראית כאישה טובה הנעימה במעשיה,
מצד שני במשך הסיפור אנו רואים שהיא טוענת ששמה לא תואם לחייה והיא מבקשת שיקראו לה בשם “מרה” כי חייה קשים ומרים אך אנחנו לא רואים שהשם הזה נתפס בה.
“המר שדי לי מאוד” [רות א’ פסוק כ”א]
ערפה– לאחר שנעמי משכנעת אותה לשוב למשפחתה ולהתחיל חיים חדשים היא שבה (מסתובבת ומפנה עורף)
ערפה– ערפה לאחר ההפצרות של נעמי שבה לבית אמה מדמותה של ערפה ניתן להבין על הכוח של רות והנדיבות שלה. היא מאירה את דמותה של רות על דרך הניגוד.
חטאם של בני משפחת נעמי-
אלימלך שהיה איש עשיר עזב את ארץ ישראל בעקבות הרעב ונשאר במואב, הוא לא חשב לשוב לארץ למרות שבמואב לא היו יהודים. כתוצאה ממעשה זה בניו מתחתנים בהמשך הסיפור עם נשים נוכריות.
בפרק רואים שנעמי מבינה שמה שקרה לה הוא על ידי אלוקים אך לא רואים שהיא מבינה את הסיבות לכך. [פרק א’ פסוקים י”ג וכ”א]
הטרגדיות של נעמי:
ממצב שהיא נשואה בעושר ויש לה שני ילדים, אלוקים בהדרגה לוקח את כל מה שיש לה ומשאיר אותה חסרת כל לחסדי כלתה הנוכריה שהתגיירה
-
בעלה מת
-
בניה נישאים לנשים נוכריות ולא מצליחים להביא ילדים 10 שנים
-
בניה מתים
-
כלה אחת חוזרת לעמה ולדתה הקודמת
-
חוזרת בלי רכוש וכסף לביתה הראשון וצריכה למכור את השדה שלה
מילים לביאור
אפרתים– מאזור אפרת (מקום)
מואביות– נשים מארץ מואב
ותשאר– נשארה לבד
פקד– פקידה, זכירה
מנוחה– שלווה ושקט
תקוה– צפיה שיקרה דבר טוב
תשברנה– תמתינו
תעגנה– תמתינו ולא תינשאו בשנית עד שיגיעו
המר– עשה לי מר=רע
שדי– שמו של האל. השם הזה נחשב כשם שמירה (השם הזה כתוב על מזוזת הבית)
קציר חיטים– תקופת חג שבועות, תחילת הקיץ.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא את רות פרק א’, א’ וכתוב מהו הקושי המופיע בפסוק?
קרא את פירוש מעם לועז:
“וחז”ל אמרו למה נאמר שפוט השופטים, (ב) שהיו שופטים את שופטיהם. שאם השופט היה אומר לאדם טול קיסם מבין שיניך, היינו אם היה מוכיח לו שיש לו קיסם בשיניו, וזה בדרך השאלה שיש בו עון, היה אומר לו הנידון לשופט, טול קורה מבין עיניך…
ואמרו עוד כיצד הוא שופט השופטים, שאם היה אדם מישראל עובד עבודה זרה והיה הדיין מבקש לעשות בו דין, היה בא הוא ומלקה את הדיין ואומר לו, מה שרצית לעשות לי אעשה לך. לפיכך אוי לדור ששפטו את שופטיהם וששופטיו צריך להישפט”.
כיצד הפרשן מבאר את הקושי בפסוק?
ב. לאור מה שכתבת בסעיף א’ כיצד ניתן לראות קשר של סיבה ותוצאה בפסוק א’?
2. קרא רות פרק א’ פסוק ים ט”ו-ט”ז כיצד ניתן לראות על פי דברי נעמי ורות שרות התגיירה ולעומתה ערפה חזרה לדתה הקודמת?
3. נעמי פונה אל ערפה ורות ומשכנעת אותן לשוב למשפחתם.
א. באיזה שיטות נעמי משתמשת כדי לשכנע את רות וערפה לשוב למשפחתן?
ב[1] מהן התגובות של ערפה לשכנועים של נעמי?
ב[2] מהן התגובות של רות לשכנועים של נעמי?
- קרא רות א פסוק ח’ ורות פרק ב’ פסוק ב’ . נעמי מברכת ברכה זהה.
מהי הברכה שמשתמשת בה נעמי בפסוקים אלה? את מי היא מברכת בכל מקרה ? אל מי היא מתכוונת בדבריה?
- מהן הטרגדיות שפוגעות בנעמי?
- קרא רות, א, י”א-י”ז שלפניך. ציין ערך אחד הבא לידי ביטוי בפסוקים אלה, והסבר כיצד הוא בא לידי ביטוי. בסס את דבריך על הכתוב.
- קרא פסוקים ח’-י”ח.
- נעמי מנסה לשכנע את כלותיה להיפרד ממנה ולחזור למואב, אך רות מוסיפה לדבוק בה. הבא מדברי נעמי לכלותיה שתי ראיות המעידות על הנאמנות העזה שלהן כלפי נעמי, והסבר כל דוגמה.
- הבא מדברי רות לנעמי דוגמה אחת להצהרת נאמנות אישית של רות לנעמי ודוגמה אחת להצהרת נאמנות שלה לעם של נעמי. הסבר כל דוגמה.
- קרא פסוקים י”ט-כ”ב.
בפסוקים אלה בא לידי ביטוי השינוי שחל במצב של נעמי בהווה לעומת מצבה בעבר.
הבא ראיה אחת לשינוי זה מתגובת הסובבים וראיה אחת מדברי נעמי.
הסבר כל ראיה, ובסס אותה על הכתוב. [בגרות תנ”ך – תנ”ך, קיץ תשפ”א, מס’ 1262]
