ישעיה ה

א חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.     י שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.     יח לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.     כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם.

כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. כח וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ. כט כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. ל כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. לא וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.

ב”ה

מיקום: ישעיה פרק ה’, פסוקים א’-ז’.

נושא: משל הכרם.

סיכום:

הפרק פותח בשירה על דרך משל שמספר הנביא ישעיה לעם.

ישעיה שר במקום דודו [האל] והוא מספר להם שהיה לו כרם ענבים ואת הכרם הזה הוא טיפח מאוד. השקיע בו כל דבר שיכל לחשוב עליו כדי שהכרם יפרח ויוציא ענבים טובים ואיכותיים אבל התקווה שלו לענבים לא התגשמה ובמקום להוציא ענבים טובים ואיכותיים כגמול על ההשקעה שהשקיע בו בעל הכרם הוא הוציא פירות לא טובים. 

כתוצאה מכך הוא [בעל הכרם] מבקש מיושבי ירושלים ואנשי יהודה שישפטו בינו לבין כרמו: 

מה אני צריך לעשות עם הכרם שלי? שלמרות כל מאמציי והשקעתי לא הוציא פירות טובים???

בהמשך הוא נותן תשובה: הוא יוציא את השגחתו מהכרם ויסיר ממנו את ההגנה ששם עליו ובנוסף יפסיק להשקיע ולטפח אותו. ואף יצווה שהגשם יפסיק להמטיר עליו מטר. 

הפסוק האחרון מבאר לנו על מי המשל מדבר: הכרם הוא עם ישראל אשר למרות כל השקעת האל בהם ולמרות שציפה מהם לעשות משפט וצדקה ולהתנהל כראוי הם מתנהגים בצורה הפוכה. במקום משפט הם עושים משפח ובמקום צדקה יש שם צעקה.

מילים לביאור:

בקרן בן שמן – מקום מובחר וטוב לגדל פירות טובים ומתוקים. [ר’ אליעזר מבלגנצי]

ויעזקהו= שם גדר סביבו כמו אזיקים

ויסקלהו= הוציא ממנו אבנים שמפריעות לו להתפתח.

ויטעהו שורק= נטע בו ענבים שהם איכותיים יותר

באושים= פירות לא טובים שלא ניתן להשתמש בהם.

מטרת המשל: לגרום לאדם המקשיב למשל לשפוט על הפרת חוק או התנהגות לא מוסרית. כאשר הוא ישפוט הוא יעשה זאת בצורה שהיא ללא נגיעה אישית כיוון שיאמין שלמישהו אחר קרה המקרה ולו לו. אך בהמשך לאחר שישפוט הוא יבין שבעצם שפט את עצמו על אירוע דומה. [משל דומה הוא כבשת הרש שנתן הנביא נותן לדוד לשפוט אירוע ולאחר ששפט פונה אליו ואומר לו שהוא האיש שמואל ב’ פרקים יא+י”ב].

ההבדל בין משפט לנבואה:

בנבואה יש אפשרות שהעם לאחר התוכחה ישוב בתשובה וכך הגזרה תתבטל לעומת משל שבו השופט הוא הנשפט ואז גזר הדין נסגר לפי העונש שיפסק.

שאלה רטורית– שאלה שהתשובה עליה ברורה ולא מקבלת מענה כתוב.

מה אעשה בכרמי?

ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי.  ד מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ:  מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. 

הפניה לעם היא בקשה רטורית ומכיוון שהנביא לא מבקש באמת מהעם לשפוט בין האדם לכרם אז אין צורך שהעם ישמיע את דברו. 

משל ונמשל:

הכרם=עם ישראל

דודי[בעל הכרם]=האל

בן שמן=יארץ ישראל

מתי ניתן להבין שמדובר במשל ולא בסיפור אמיתי?

כאשר אנו שומעים את העונש המדובר ” וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר.”

ברור לנו שמדובר באל ולא באדם כיוון שרק לאל יש את האפשרות לשלוט על הטבע. 

בסוף הקטע ניתנת תשובה מוחלטת שמדובר באל ולא באדם:

” כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו” [פסוק ז’]

ריבוי פעלים– ריבוי פעלים בקטע או בפסוק בא להדגיש עשייה, זריזות, חריצות והשקעה.

ויעזקהו, ויסקלהו, ויטעהו, ויבן, חצב,

וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם־יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים:

הפסוק מדגיש את העובדה שבעל הכרם השקיע כל מה שצריך כדי שהענבים יצאו טוב. הוא שם גדר סביב, הוציא את האבנים שמפריעות לגפנים לגדול, השקיע בשתילים טובים ואיכותיים, בנה מגדל כדי לשים בו את היין ובור להכין בו את הענבים  אבל הכרם הוציא ענבים לא טובים.

פעולות המדגישות את העשייה הרבה של בעל הכרם בכרמו:

“כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן“- בעל הכרם נטע את הכרם במקום טוב ומשובח ולא במקום שהאדמה בו לא טובה לגידול ענבים.

 “וַיְעַזְּקֵהוּ”- הקיף את הכרם עם גדרות

“וַיְסַקְּלֵהוּ”- פינה את האבנים הגדולות שהיו בו שיכלו למנוע מהצמחים לגדול ולהתפתח.

” וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק”- נטע זמורות ענבים טובות ואיכותיות.

“וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ”- בנה מגדל בכרם לדרוך שם את הענבים [גת].

“וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ”- חפר בו בור כדי שיכיל את המיץ היוצא מהענבים לאחר שדרכו עליהם בגת.

תיאורים המדגישים את אכזבת בעל הכרם מכרמו:

” וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים“- תקוות בעל הכרם שיצא לו מהכרם ענבים טובים לאחר ההשקעה הרבה שלו בכרם.

“וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים”- במקום ענבים טובים לאכילה יצאו פירות שלא ראויים למאכל.

עונשו של הכרם על ידי בעל הכרם:

” וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי”

  “הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס”- בעל הכרם יסיר את הגדרות שסבבו את הכרם וכך כל מי שירצה להכנס יוכל להכנס ולרמוס אותו. הוא יהיה נטול הגנה.

  וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת”- בעל הכרם לא יעשה פעולות הכרחיות למען הכרם כמו זמירת הענבים ולא יטפל בהם וכך התוצאה של האי הפעולה תהיה שצמחים לא טובים ישתלטו על הכרם.

“ְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר”- בעל הכרם יצווה על העננים לא להוריד מטר וזו בעצם תהיה המכה הסופית של הכרם. מפה ניתן לקבל רמיזה מיהו בעל הכרם ועל מי מדובר. האירוע הוא לא אירוע של כרם ובעל כרם אלא אירוע אחר.

אכזבת ה’ ממעשי ישראל:

כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו- בפסוק זה ניתן להבין מי המשל ומי הנמשל.

ה’ בעל הכרם, עם ישראל הם בניו האהובים שהשקיע בהם מאוד.

פעולות בני ישראל המאכזבות:

 וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.- ה’ קיווה שבני ישראל ישפטו בצדק אך במקום משפט צדק יש משפח . הפלה בפח של אנשים טובים, התנהגות לא מוסרית וחוסר צדק ומשפט.

ה’ קיווה שהם ישיגו צדק במשפט אבל במקום להשיג צדק אנשים יוצאים מבתי המשפט בצעקות על כך שעשקו אותם. והם לא קיוו לקבל את התוצאה שהיו צריכים לקבל.

קשיים ופרשנויות:

קושי:

על מה מדבר הפרק?

פירוש:

רד”ק: אשירה נא – דברי הנביא; עושה משל בין האל ובין ישראל , וקורא ישראל כרם , והאל – ‘בעל הכרם’. וקורא זה המשל ‘שירה’. ודבר זה הדבר על אנשי דורו , לפי שהוא שבח האוהב ואהבתו עם האהוב; וכן “שיר השירים אשר לשלמה” (שה”ש א , א) , לפי שהוא מספר אהבת החושק עם החשוקה , והוא משל לאל עם כנסת ישראל. וקורא הנביא האל יתברך ידידי ודודי , על דרך “כי בי חשק” (תה’ צא , יד). בקרן בן שמן – כתרגומו: “בטור רם בארע שמינא”. וקרא ארץ ישראל בן שמן , כמו שנאמר עליה “ארץ זבת חלב ודבש” (שמ’ ג , ח ועוד). וקרא ארץ ישראל קרן , לפי שהיא גבוהה מכל הארצות , והקרן גבוה מכל הגוף. [תרגם יונתן: “וקדישתינון ויקירתינון וקיימתינון במצב גפן בחירא , ובנית בית מקדשי ביניהון , ואף מדבחי יהבית לכפרא על חטאיהון; אמרית דיעבדון טובין , ואינון אבאישו עובדיהון”].

הסבר פירוש:

הפרק עוסק במשל ונמשל של יחסי ה’ ועם ישראל באותה תקופה. ה’ כועס על עם ישראל ומדגיש את הסיבה לכעסו בסיפור המשל. כמו שאדם משקיע, מטפח ומטפל ועושה כל מה שצריך לכרמו כדי שיגדל ויביא פירות אך מאכזב אותו ומוציא פירות לא טובים כך עם ישראל שה’ השקיע בהם וטיפח אותם במקום ללכת בדרכיו ולשפוט בצדק התנהל בצורה שאינה ראויה. 

כדי שהעם לא יבין שמדובר בהם ושהם יחושו את המצב כראוי וישפטו בצורה הוגנת ולא נגועה בדבר הסיפור מופיע בדרך של משל. 

הנביא פותח בסגנון שירה כדי להדגיש את הקשר בין האל לעם ישראל כמו גבר שאוהב את האישה שלו ושר לה כי המטרה שלו היא שהיא תהיה ביחסים טובים אתו ובקשרי אהבה.

האל=בעל הכרם

עם ישראל=הכרם

בן שמן=ארץ ישראל

מוסר השכל:

1. מפרק זה ניתן ללמוד שאם אדם רוצה לגרום לאדם אחר לשפוט בצורה הוגנת הוא צריך לתת לו אירוע דומה כדי שישפוט בו ורק לאחר שיראה את המצב ללא נגיעה אישית יוכל לשפוט בצורה הגונה.

2. דרך הפרק ניתן להבין מהי דרישת ה’ מעם ישראל: עשיית צדק ומשפט.

3. כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות:

1. א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהו המשל ומהו הנמשל בפרק?

   ב. כתוב מהו הציטוט שדרכו נרמז הנמשל בפרק והסבר במילים שלך כיצד הבנת את הדבר.

2. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב שלוש פעולות שעשה בעל הכרם בכרם והסבר אותן.

3. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לכך שבעל הכרם מעניש את כרמו ובאילו פעולות הוא נוקט כדי להעניש את כרמו?

4. א. קרא ישעיה פרק ה’ וכתוב מהי הסיבה לאכזבת ה’ מעמו?

   ב. לאור מה שקראת כיצד ניתן לדעתך לשנות את המצב למצב טוב יותר?