ישעיה ב
- ישעיה
- פרק ב
- נבואת אחרית הימים
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ בוְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהֹוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃ גוְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהֹוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ דוְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
הבֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃ וכִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָֽלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹנְﬞנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נׇכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃ זוַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃ חוַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃ טוַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃ יבּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהֹוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃ יאעֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהֹוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
יבכִּ֣י י֞וֹם לַיהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כׇּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כׇּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃ יגוְעַל֙ כׇּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כׇּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃ ידוְעַ֖ל כׇּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כׇּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃ טווְעַ֖ל כׇּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַּ וְעַ֖ל כׇּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃ טזוְעַ֖ל כׇּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כׇּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃ יזוְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהֹוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ יחוְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃ יטוּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהֹוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כבַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃ כאלָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהֹוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כבחִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃
ב”ה
מיקום: ישעיה פרק ב’ פסוקים א’-ד’.
נושא: נבואת אחרית הימים.
סיכום:
לאחר נבואות החורבן והתוכחה שניבא ישעיה בפרק א, בפרק זה אנו רואים שהוא מנבא נבואת נחמה. יש שיאמרו שנבואה זו חלקה מיועד לימי חזקיהו וכך הוא מרגיע אותו שסנחריב לא יכבוש את ירושלים אך יש שיאמרו שכל הנבואה הזו מתייחסת לימי המשיח. הימים העתידים לבוא. בנבואה זו ישעיה מתאר את המצב שיהיה בעולם.
ישעיה מנבא שבאותה תקופה הר בית ה’ יהיה גבוה ומכובד מכל ההרים וכל העמים יבואו אליו מרצונם החופשי. הם יאמרו אחד לשני: בואו, נעלה אל בית האל. והמטרה היא כדי ששם ילמדו את חוקי האל ומהי הדרך הנכונה כדי שישנו את דרכיהם וילכו בדרכיו.
העמים השונים שיבואו ללמוד את תורת האל וכיצד נכון לנהוג יבקשו שהאל ישפוט ביניהם בסכסוכים שונים וכך, כשהם מקבלים את חוקי האל ואת פסיקותיו ויש הסכמה כללית לא יהיה עוד כעס ביניהם וישרור שלום בעולם.
בני האדם לא ירגישו חשש או פחד ולכן לא יהיו זקוקים עוד לכלי מלחמה ולתחבולות של מלחמה. את הכלי מלחמה שיש להם הם יהפכו לכלי עבודה. וכך העשייה שלהם תתמקד בעשייה ולא בלחימה.
נבואה זו מתארת את השלום העולמי שיבוא בעקבות הלמידה של חוקי האל והליכה בדרכיו.
מילים לביאור:
גוי-עם
כתתו– תהליך של שינוי כלי.
חרבותם– חרבות שלהם
חניתותם– החניתות שלהם [חנית ברבים[כלי מלחמה].
פרטים על הנבואה:
הנביא המנבא: ישעיה בן אמוץ.
סוג הנבואה: נבואת נחמה.
תקופת הנבואה [זמנו של הנביא]- ימי בית המקדש הראשון.
הנבואה מיועדת לתקופה: אחרית הימים.
מי קהל היעד בנבואה זו: העם, הגויים.
תקבולת נרדפת חסרה: כאשר שתי הצלעות של המשפט מעבירות את אותו המסר רק בצלע אחת חסרה מילה. [שני חלקי הפסוק מעבירים את אותו המסר אך בחלק אחד של הפסוק חסרה מילה כיוון שהיא מיועדת גם לחלק השני של המשפט. ]
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים
וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת
כלי נשק=חנית, חרב.
כלי עבודה= את, מזמרה.
הדגשת המסר שכלי הנשק יהפכו להיות כלי עבודה כי לא יהיה בהם צורך.
מטרות שבני העולם מציגים בעלייה לירושלים:
- עליה למקום [מטרה גשמית/פיזית] – “לכו ונעלה אל הר ה’ אל בית אלוהי יעקב”.
- קבלת ידע רוחני, המטרה היא ללמוד כיצד להתנהג בדרך נכונה.-“ויורנו מדרכיו”
- הבנה לצורך עשייה ושינוי- “ונלכה באורחותיו”. [הידע נועד לא רק כדי שנהיה חכמים יותר אלא כדי שנהיה טובים יותר]
השלבים שיעברו הגויים בתקופת אחרית הימים:
- בית האל יהיה במקום גבוה ומכובד בעיני כל בני העולם.
- בני העולם יבואו מרצונם לבית האל כדי לדעת כיצד נכון וראוי להתנהג.
- בני העולם יקבלו את משפט האל ואת תוכחותיו וישנו את דרכם.
- בני העולם ישנו את כלי הלחימה שלהם לכלי עבודה כיוון שלא יצטרכו בכלי לחימה ויהיה שלום עולמי.
- בני העולם יהיו עסוקים בהתקדמות ובעשייה.
קושי:
מהי תקופת אחרית הימים?
פירוש:
רד”ק: והיה באחרית הימים – כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח.
הסבר פירוש:
על פי רד”ק אחרית הימים זוהי התקופה של ימי המשיח.
קושי:
כיצד נאמר שהר בית ה’ יהיה גבוה מבחינה טופוגרפית מכל ההרים כשידוע שהוא לא הגבוה מכולם?
פירוש:
רש”י: בראש ההרים – בהר שהוא ראש לכל ההרים , בחשיבות ההרים.
הסבר פירוש:
בית האל לא יהיה הגבוה מכולם מבחינה פיזית אלא מבחינת המעמד שלו הוא יהיה המקום החשוב ביותר בעולם.
קושי:
מה הכוונה במילה ונהרו?
פירוש:
ונהרו – יתקבצו וימשכו עליו כנהרות.
הסבר פירוש:
בני העולם יגיעו להר בית האל וימשכו אליו כמו נהר זורם.
קושי:
על אילו תקופות ישעיה הנביא מנבא נבואה זו?
פירוש:
ראב”ע: הדבר – זאת נבואה אחרת , גם היא דבֵקה , כי ציון עתה תפדה מיד סנחריב , ועוד יבוא עת שתהיה לה מעלה גדולה. והנה אמר באחרית הימים , והם ימי המשיח , שהם אחרית ימי עולם.
הסבר פירוש:
ראב”ע מסביר בפירושו שישעיה הנביא מנבא את הנבוא לשתי תקופות. הוא מבסס את דבריו על המילים בפסוקי הפתיחה.
הדבר- המילה הזו מפנה את הנבואה לתקופה שישעיה חי בה. הנבואה על סנחריב מלך אשור שהגיע כדי לכבוש את ירושלים וישעיה מנבא לחזקיהו המלא שהדבר לא יקרה.
אחרית הימים- המשך הנבואה שייכת לתקופה מאוחרת שהיא תקופת ימי המשיח. אחרית הימים בה המלחמות יפסקו, כל העמים יקשיבו לדברי האל מרצונם ויפסקו המלחמות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- כתוב מהי הדרך הנכונה שהאדם צריך לנהל את חייו לדעת ישעיה הנביא?
- א. כתוב כיצד האל מתייחס לפעולות הפולחן של העם?
ב. כתוב בשלושה דרכים כיצד מתבטא יחס האל לפעולות אלה?
ג. מהי הסיבה לדעתך שהאל אינו מרוצה ממעשי הדת של העם?
- כתבו שלושה דימויים שמדומה עיר ציון בבדידותה על פי פרק א בישעיה והסבירו אותם.
- קראו ישעיהו פרק א’ וכתבו: מהן שתי הדרכים בהן משכנע האל את העם החוטא לשוב בתשובה?
- קראו ישעיה פרק א’ פסוקים א’-ה’ וענו: באילו ביטויים משתמש הנביא כדי להדגיש את כפיות הטובה של העם? כתוב שני ביטויים והסבר אותם.
- קראו ישעיה פרק א’ במה מואשמים העם? במה מואשמים מנהיגי העם?
- קראו ישעיה א’ וכתבו מהם הכינויים בהם משתמש הנביא כלפי העם? מה הכינויים שהוא משתמש כלפי המנהיגים? מהכינויים שבחר הנביא מה ניתן להבין על מצב העם והמנהיגים בתקופה זו?
- מהו האירוע ההיסטורי עליו רומז ישעיהו הנביא בפסוק ט’: “לולא ה’ צבאות הותיר לנו שריד”?
- מהי הדרישה של הנביא מהעם? באילו פעלים הנביא משתמש כדי להדגיש את בקשתו?
- קראו פרק א’ מה דעתכם על נבואה זו? האם היא מתאימה גם לימים שלנו? נמקו דעתכם!
- קראו ישעיה א’ פסוקים כ”א- כ”ו וענו: מה המצב בארץ? מי יהיה אחראי על השינוי שיהיה בארץ ואיך יעשה השינוי? בססו דבריכם על הכתוב.
- תארו עולם שבו ההתנהלות תהיה על פי ההמלצות של ישעיה הנביא לאורח חיים נכון.
