ישנה בחיק ילדות – רבי יהודה הלוי
- רבי יהודה הלוי
- פרק שירת ימי הביניים
- ישנה בחיק ילדות
יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי?/ דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!
הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,
וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.
דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִּים יִסְעֲרוּ.
הֲיִי אַחֲרֵי מַלְכֵּך מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד/ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֶל טוּב ה’ נָהֲרוּ!
ב”ה
היצירה:
שם היצירה: “ישנה בחיק ילדות”.
קטגוריה: שירת ימי הביניים.
מחבר היצירה: רבי יהודה הלוי [ריה”ל]
יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי/? דְעִי כִּי נְעוּרִיםכַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!
הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,
וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.
דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִיםכְּיַמִּים יִסְעֲרוּ.
הֲיִי אַחֲרֵי מַלְכֵּך מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד/ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֶל טוּב ה’ נָהֲרוּ!
אקרוסטיכון
חרוז מבריח
מטאפורה
דימויים
צימודים
שיבוצים
מעט על המחבר:
ריה”ל נולד בטולדו שבספרד. היה משורר בתקופת ימי הביניים ונפטר בשנת 1140. למד רפואה וערבית ועסק בפילוסופיה ובשירה. היה מחובר לשפה העברית וכתב שירה עוד מנעוריו. שיריו עוסקים בנושאים של קודש וחול. בשירת הקודש הוא שר שירי געגוע וכמיהה לציון ושירי כמיהה לאל ולעבודתו.
הפיוט משקף את השקפת עולמו הרוחנית של רבי יהודה הלוי, הרואה בעולם החומרי הפרעה זמנית לייעוד הרוחני של האדם. הוא מציג גישה מוסרית שמטרתה להוביל את האדם להכרה בעצמיותו האמיתית ולהתמקד בהכנה לחיי הנצח.
בפיוט “ישנה בחיק ילדות”, המשורר רבי יהודה הלוי מתאר שיח פנימי עם נשמתו, שבה הוא מעורר אותה להתעורר מתרדמתה ולהתנער מהבלי העולם החומרי. הנשמה מתוארת כישנה בחיק הילדות – במצב של תמימות, רדידות רוחנית והיסחפות אחר הנאות חולפות.
המשורר פונה אל נשמתו בתחינה ומבקש ממנה להשתחרר מהעיסוק בהבלי העולם הזה, שהוא זמני וחולף, ולהתמקד בעולם הרוחני הנצחי. הוא מדגיש את הצורך בהכרה במעלתה של הנשמה ואת שאיפתה להתקרב לאלוהים – מקור כל הטוב והאמת.
מבנה וניתוח השיר:
מבנה השיר:
השיר בנוי מ5 בתים.
כל בית מורכב מדלת וסוגר. [לפי מבנה שירת ימי הביניים: חלקו הראשון של הבית נקרא דלת וחלקו האחרון נקרא סוגר]
השיר הוא מתחום שירת קודש. מקובץ הפיוטים של שירת שבת שמגיעים לפני תפילת “נשמת כל חי תברך את שמך אלוהינו…” “רשות לנשמת”
תוכן ופרשנות של השיר:
בית ראשון– הדובר פונה אל נשמתו בתוכחה: עד מתי תשכבי? תקופת הילדות בפיוט מדומה למצב של תינוק השוכב על אימו ולא רוצה להיפרד ממנה. תלוי בה ולא פועל למען קידום עצמו אלא נהנה מהמצב של להיות תלוי בה. המשורר כועס על נשמתו ואומר לה כמה זמן תשכבי? תתחילי לפעול! הזמן עובר במהירות והנעורים מסתיימים ותבוא תקופת השיבה בלי שתשים לב. המהירות שבה תקופת הנעורים מגיעה מדומה לסיבי פשטן שמתעופפים ברוח.
בית שני- המשורר שואל את נשמתו מה היא חושבת שימי הנעורים נשארים לנצח? כמה זמן היא יכולה להישאר תקועה בהנאות החיים ולא להתקדם? הוא מצווה עליה לקום ולצאת להתבונן במלאכי שיבה [אנשים מבוגרים שמסמלים את הזמן שעובר, את הסוף ואת המוות] שמקדמים את המוסר ופועלים בדרך נכונה כי הם מבינים שהזמן עובר וללמוד מהתנהלותם.
בית שלישי-המשורר מבקש מנשמתו שתלמד מהציפורים ותתנהג כמוהן. כמו שהן קמות בבוקר ומנערות מכנפיהן את רסיסי הלילה כך הוא מבקש ממנה שתתנהג. שתוריד מעצמה את העבר, הכבדות, החטאים, הקשיים, הפחדים שחוסמים אותה.
בית רביעי- המשורר מבקש מהנפש שלו שלאחר שהיא הורידה מעצמה את העבר שמכביד עליה לעוף שתעוף ותעלה מעלה כמו דרור [ציפור]. כדי למצוא דרור [חופש] לנפשה מהחטאים ומימי העבר[תולדות ימים] הסוערים שלה.
בית חמישי-המשורר משכנע את נשמתו לדאות [לעוף] גבוה ולהידבק אל מלכה [האל]. זו התכלית והמטרה של החיים. להתחבר לאל וליהנות יחד עם שאר הנשמות שהשכילו לבחור בטוב ונהנות[זורמות] מטוב אורו.
שתי אפשרויות לפי משמעות המילה נוהות= מאירות/הולכות, זורמות.
בקשת המשורר מנשמתו להצטרף לשאר הנשמות שזורמות והולכות ומדבקות באל ונהנות מטובו [נוהות=הולכות אחרי]
בקשת המשורר מנשמתו לעוף ולהדבק באל ולהתחבר לשאר הנשמות שנהנות מטוב ומאור האל. [נוהות=מאירות]
מילים לביאור:
ימי השחרות= תקופה שהאדם היה הם צעיר.
מלאכי שיבה= שליחים מבוגרים [שיבה= עם שיער לבן]
מעלך=חטאך
נהרו=זרמו/זרחו
מלכך=אלוהיך
בסוד=בחברת
תולדות ימים= תקופות העבר.
חרוז מבריח– חרוז המופיע בסיום כל בית.[שייך לשירת ימי הבינים]
בסוף כל בית יש חרוז מבריח: רו
הסיומת רו בסיום כל בית חוזר שוב ושוב על המילה רו, רו, רו, רו, רו שנשמע כמו קול של ציפור.
אקרוסטיכון-צירוף של האותיות הראשונות בכל שורה כשהם מרכיבות מילה בעלת משמעות למחבר. [שייך לשירת ימי הביניים]
השיר כתוב באקרוסטיכון, כאשר אותיות הראשונות של השורות יוצרות את שמו של המשורר – יהודה (יהודה הלוי). האקרוסטיכון היה כלי פואטי נפוץ בפיוטים מהתקופה, ונועד להותיר חתימה אישית של המחבר.
מוטיב מרכזי– רעיון מרכזי שחוזר על עצמו.
מוטיב השינה וההתעוררות: השינה מסמלת ריחוק רוחני והיסחפות אחרי הבלי העולם, בעוד ההתעוררות מסמלת קריאה לחידוש הקשר עם האל והתעלות רוחנית.
מוטיב הקשר בין הנשמה לאל: מופיע כיחס בין כלה (הנשמה) לדוד (אלוהים), המדגיש את הקרבה ואת השאיפה לגאולה.
דימויים:
נעורים כנעורת ננערו[בית 1]-הצימוד של המילים מדמה את הנעורים לנעורת הפשטן. כמו שאבקני הצמח עפים ברוח כך הנעורים עפים והזמן עובר במהירות.
כציפורים[בית 3].
המשורר מבקש מנשמתו להיות כמו הציפורים. כמו שהציפורים מנערים את רסיסי הלילה מעליהן ועפות כך הוא מבקש מנשמתו להתנער מהשינה, מהחטאים והכבדות שלה ולעוף ולהגביה למעלות רוחניות יותר. אל קרבת האל.
דאי כדרור– המשורר מבקש מנשמתו לעוף ולהגביה כדרור. לעזוב את החטאים שלה ולעוף למקומות גבוהים יותר אל קרבת האל.
ומתולדות ימים כימים יסערו– המשורר מבקש מנשמתו להשתחרר מתקופת העבר [תולדות הימים]. מההיסטוריה שלה. מתקופות העבר הסוערות שלה ששואבות אותה למטה ובמקום להיתקע בעבר ובחטא שמכביד עליה ולא נותן לה להתקדם לעזוב אותו ולהיות עם הפנים קדימה.
מטאפורה-דימוי שמגיע כציור לשוני.
ישנה בחיק ילדות = ציור לשוני המתאר את הנשמה ישנה כמו ילדה בחיק אמה. מוגנת, פסיבית, מסרבת להתבגר ולקחת אחריות על חייה ולפעול.
מלאכי שיבה= שיער השיבה שמסמל את הבגרות ואת תום תקופת הנעורים ומזכיר לאדם שהגיע הזמן לקחת אחריות על חייו ולהתנער מהבלי העולם הזה ולהתקדם למקומות חשובים ומשמעותיים יותר.
טון הדיבור של המשורר:
טון הדיבור של המשורר הוא בצורה של תוכחה וציווי.
המשורר מנסה לנער את נשמתו ולצוות עליה שתשנה את דרכיה. הוא מרגיש שהיא רדומה ולא מתקדמת לשום מקום ועסוקה בהנאות החיים במקום בדברים החשובים של החיים שיתנו לה משמעות וסיפוק. לכן הוא מצווה עליה שתקום, תתקדם, תעוף גבוה ולא תישאר בכבדות חטאיה.
האנשה
המשורר פונה אל נשמתו כאילו היא דמות והוא מדבר איתה כבת. “למתי תשכבי”?, “קומי, צאי”! דעי, ראי, דאי…
ריבוי פעלים:
ריבוי פעלים בשיר: קומי, צאי, דאי, ראי, היי, התנערי.
המשורר משתמש בריבוי פעלים בשיר כדי להדגיש את הרעיון שהוא רוצה להעביר לנשמתו: תתחיל לפעול! תפסיקי לישון ולהיות פסיבית אלא תהפכי להיות פעילה.
מילים מנוגדות
הפיוט כולל מילים וניגודים שמבטאים את המתח בין עולם החומר לעולם הרוח:
שינה מול התעוררות: מצב של פסיביות וריחוק מול התקרבות ומודעות.
תמימות מול רוחניות גבוהה: “חיק ילדות” כמצב ראשוני ותמים, לעומת התעלות הנשמה.
חולף מול נצחי: הבלי העולם החולפים לעומת הקשר הרוחני הנצחי עם האל.
צימודים בשיר [מילים בעלות דו משמעות].
צימודים הם קשרים בין מילים בעלות צליל דומה אך משמעות שונה, או קשר רעיוני בין ביטויים קרובים.
נעורים, נעורת, ננערו. [שורש נ.ע.ר]
דרור [ציפור], דרור [חופש]
ימים [יום] , ימים [ים]
שיבוצים בשיר
שיבוצים הם ציטוטים או רמזים מהמקרא, שמעניקים משמעות עמוקה ורב-שכבתית לשיר.
“למתי תשכבי?” [“עד מתי עצל תשכב..” משלי ו’]
“במוסר שיחרו” [“חוסך שבטו שונא בנו” משלי י”ג]
“אל טוב ה’ נהרו” [“ונהרו אליו כל הגויים” ישעיה ב’]
כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.
שאלות:
-
הסבר את משמעות הפיוט “ישנה בחיק ילדות” של רבי יהודה הלוי.
כתבו כיצד השיר מתאר את תחושות המשורר כלפי הילדות, ומהו המסר המרכזי של הפיוט?
-
קראו את הפיוט “ישנה בחיק ילדות” הסבירו– איך הדימויים והמטאפורות משקפים את התחושות שהמשורר מבקש להעביר?
-
קראו את הפיוט “ישנה בחיק ילדות” וכתבו האם הפיוט “ישנה בחיק ילדות” מייצג את הרגשות של המשורר באופן אישי בלבד, או שהוא משדר מסר אוניברסלי? הסבר.
-
קראו את הפיוט “ישנה בחיק ילדות” וכתבו האם ניתן לפרש דרך הפיוט את תפיסת החיים והמוות של המשורר? בססו על הכתוב.
-
קראו את הפיוט “ישנה בחיק ילדות” הביאו שני קישוטים המופיעים בפיוט ששייכים לתקופה שבה השיר נכתב.
