ט”ו בשבט
- חגי ישראל
- פרק ט"ו בשבט
א כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם. ב וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר; לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ: הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו, אִם לֹא. ג וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם. ד שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. ה וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.
ו וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.”
[דברים ח’)
ב”ה
ב”ה
סיכום
חודש שבט
את ט”ו בשבט אנו חוגגים בחודש שבט שהוא החודש האחד עשר שסופרים מניסן והחמישי שסופרים מחודש תשרי.
במקרא הוא נקרא החודש האחד עשר:
“וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם.” (דברים א’)
“ז בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר.” (זכריה א’)
מזלו של החודש הוא דלי – כמו דלי מים
והסיבה לכך היא שבחודש זה רוב גשמי השנה כבר ירדו והבורות מלאים מים ושואבים את הדליים ממרומי הבור ולא מעומקו וכשהם יוצאים מהבור הדליים עדיין מלאים ונוזלים.
באחד לחודש שבט משה רבנו באר את התורה חזר והסביר לעם ישראל על כל המצוות שנאמרו בתורה, נתן להם את הברכות והקללות, הכין אותם לרשת את ארץ ישראל וברך אותם לפני מותו.
“בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר” (דברים מ”ג, א)
ט”ו בשבט
ראש השנה לאילנות הוא בחמישה עשר לחודש שבט והוא אחד מארבעת ראשי שנה.
אחד בניסן – ראש השנה למניין שנות מלכי ישראל ולסדר החגים (הרגלים) בשנה.
אחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה.
אחד בתשרי – ראש השנה לדין שבו שופט האל את בני האדם ואת העולם.
חמישה עשר בשבט– ראש השנה לאילן.
הסיבה לתאריך זה היא: מכיוון שביום זה יצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ומעכשיו מתחילה צמיחת הפרי.
לכן מחשבים תאריך זה לתחילת שנת הפרי לצורך מעשרות.
ולכן, מחלקים את השנים של הפירות לפי: פירות שחנטו לפני טו בשבט שנחשבים פירות של שנה קודמת ואלה שחנטו לאחר טו בשבט נחשבים כפירות של שנה זו.
את מצוות המעשרות מקיימים רק בפירות של ארץ ישראל. (מצוות התלויות בארץ)
מכיוון שארבעת ראשי השנה מופיעים ביחד במשנה, הוכיחו הגאונים שביום זה יש גם השפעה רוחנית לאדם, במיוחד משום שחז”ל דימו את האדם לעץ השדה.
“כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” (דברים כ’, י”ט).
“התורה ממשילה את האדם לעץ “כי האדם עץ השדה”[דברים כ, יט], שכן העץ מלמד אותנו הרבה על עצמנו.
את כוחו, חוזקו וחיותו העץ יונק מן השורשים. גוף העץ הוא הגזע, הענפים והעלים. אבל תכליתו של העץ הוא הפירות שהוא מניב.
גם האדם יונק את כוחו וחיותו משורשו – האמונה שבמעמקי ליבו.
ה’גוף’ הרוחני של האדם הוא התורה שהוא לומד והמעשים הטובים שהוא מקיים.
אך התכלית היא לתת פירות – לעשות טוב לאחרים ולתרום לסביבה.” [הרבי מליובאוויטש]
מנהגי החג:
- ביום זה שמתחדשת בו אדמת ארץ ישראל ונותנת את פירותיה, נהגו עם ישראל להרבות לברך ולאכול פירות וירקות ובמיוחד פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל.
- נוהגים לאכול פרי חדש ולברך עליו ברכת שהחיינו.
- ביום זה מראים את שבחה של ארץ ישראל שהתברכה באדמה טובה ופוריה ולכן מוציאים את פירותיה כדי להראות את שבחה, ורוב השבח של ארץ ישראל הוא על פירות האילן שבה: (דברים ח’)
- נוהגים ללמוד הלכות, משנות או פרק זוהר העוסקים בפירות או תרומות ומעשרות
- לא אומרים ביום זה תחנון בתפילה וגם בי”ד בשבט בתפילת מנחה לא אומרים תחנון
- לא צמים ביום זה
מן המקורות, הפירות שהשתבחה בהם הארץ:
” ו וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. יא הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם”
שבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ:
” אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ“.
חיטה – ממשפחת הדגנים, ממיני המזון הבסיסיים לאדם.
במקרא משווים את עם ישראל לחיטה:
“שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.” (תהילים ז’, ג’)
פירוש – “כשם שאי אפשר לעולם בלא חטין ושעורין, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל” (מדרש תהילים, ב’)
“הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.” (תהילים קמ”ז, י”ד)
חכמינו מפרשים:
אמר ר’ יוחנן:
הרואה חטים בחלום רואה שלום, שנאמר: השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך..
אמר ר’ יהודה:
לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר: השם גבולך שלום וגו’.
אמר ר’ פפא:
היינו דאמרי אינשי: כד משלם שער מכדא נקיש ואתי תגרא בביתא
פירוש: שלושת המפרשים מפרשים את הפסוק שכשיש חיטים בבית (תבואה) יש שלום בבית.
עם ישראל נמשלו לחיטים – “בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים” – אלו ישראל, שאי אפשר לעולם בלא חיטים. רבי יצחק אומר: כחיטים הללו שזורעים אותן בחשבון ובמידה, כך כשנכנסו למצרים מנה אותם הקב”ה, וכשבאו לצאת מנה אותם, וכשיצאו למדבר שוב מנאם [פסיקתא רבתי, כי תישא]
שעורה – ממשפחת הדגניים, משמשת יותר למאכל בעלי חיים.
השעורה מוזכרת במקרא כשהובאה במנחת העומר לבית המקדש. מכיוון שהבשילה לפני החיטה ולכן סימנה את ראשית הקציר.
מוזכרת במגילת רות:
“וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר [אֵלַי] אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ.” [רות ג’, י”ז]
מוזכרת גם בהבאת הלחם לאלישע (מלכים ב ד׳)
רבותינו דרשו למה נקרא שמה שעורה?
“מלשון שערה, לרמז שהרשעים נדמה להם היצר הרע כחוט השערה (סוכה נב), שהרי החטאים מתחילים בצורה דקה, כחוט השערה, כמאמר חז”ל: “כך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, והולך ועובד: [שבת קה.]
גפן – פירותיה (ענבים) משמשים לאכילה וגם לייצור יין.
חכמנו תיקנו ברכה מיוחדת ליין “ברכת בורא פרי הגפן” כדי להראות את חשיבותו
הגפן במקרא:
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם” (הושע ט’, י’)
הקב”ה ממשיל את עם ישראל לענבים
” גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ” (תהילים פ’, ט’)
“בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה.” [זכריה ג’, י’]
נבואת זכריה – אם עם ישראל ישמור מצוות האל הם יקבלו שפע רוחני וגשמי ויהיה שלום ביניהם.
הגפן והתאנה מוזכרים הרבה פעמים ביחד במקרא כתיאור של שלום, ביטחון ושלוה
הגפן מסמלת ברכה לאדם.
“אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך” [תהילים קכ”ח}- בתהילים המשורר מברך את ירא האל שאשתו תהיה כגפן פוריה.
י וּבַגֶּפֶן, שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם; וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.” [בראשית פרק מ’]- שר המשקים רואה בחלומו גפן פורחת והוא משקה ממנה את פרעה. יוסף פותר את החלום כדבר חיובי ובאמת כך קורה.
מדרשי חכמים על הגפן:
- “זכור את יום השבת לקדשו” זוכרהו על היין [פסחים קו] חטא עץ הדעת היה סמוך לכניסת השבת, שחטא ושכח את ציווי הקב”ה. לפיכך מזכירים את מה שנשכח על ידי אותו היין. [שפתי כהן]
- “בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן” [בראשית מ”ט, כ”ב] “פורת” – ענף של גפן פורייה, שעושה צל לרבים כגפן, כי בצילו חיו יעקב ובניו במצרים” [ספורנו]
עם ישראל נמשלו לגפן:
- מה הגפן חיה ונשענת על עצים מתים (עצים יבשים), כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים – אלו האבות [שמות רבה, כי תישא]
- מה הגפן הזו יש בה ענבים וצימוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה (ויקרא רבה, בחוקותי]
- מה גפן זו יש בה יין וחומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל חייבים לברך על הטובה ועל הרעה. על הטובה “ברוך הטוב והמטיב”, ועל הרעה “ברוך דיין האמת.
- מה הגפן הזאת מתחילה היא נרפסת ברגל ואחר כך היא עולה על שלחן מלכים, כן הן ישראל. נראים מאוסין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. “והיו מלכיך אומניך” [ישעיה מט, כג], “ונתנך ה’ אלוהיך עליון” [דברים כח, א]
- מה הגפן הזאת עולה לשולחנן של מלכים תחילה וסוף, כך הן ישראל, בעולם הזה והן הן לעתיד לבוא (נמצאים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא)
פירוש ר’ תנחומא בר אבא:
“למה נמשלו ישראל לגפן אלא מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת כך כיון שבקש הקב”ה להודיע ישראל בעולם מה עשה עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלין התורה ואומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע ויצא להם שם בעולם שנאמר (יחזקאל טז) ויצא לך שם בגוים ביפיך ד”א גפן ממצרים אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו (בראשית מ) והנה גפן לפני גפן ממצרים תסיע ובסוף אתה מפרנס מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות”
פירוש:
1:
כמו שכשרוצים להשביח את הגפן, עוקרים אותה ושותלים במקום אחר וכך היא משתבחת.
כך ה’ עקר את עם ישראל ממצרים, הביא אותם למדבר שם התחילו להצליח וקיבלו את התורה והשתבחו והתפרסם שמם בעולם.
2.כמו שהגפן צומחת ונשענת על עצים מתים, כך עם ישראל חי וקיים כשהוא נשען על האבות (אברהם, יצחק ויעקב)
תאנה – עץ התאנה גדל בר ליד מעיינות והיא נאכלת טרייה או מיובשת
התאנה במקרא:
“הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.” [שיר השירים ב, יג]
“התאנה חנטה פגיה” – פירוש: [שמות רבה] – אלו הצדיקים והישרים
“כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם.” [יואל ב, כב]
נבואת יואל על השפע שיהיה באחרית הימים
“נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד.” [משלי כז, יח]
”נוצר תאנה יאכל פריה” (משלי כ”ז, י”ח)
חז”ל ממשילים כאן את התורה לתאנה, עץ תאנה, כל מי שמחפש בו פרי תמיד ימצא, כך גם התורה, כל זמן שאדם לומד אותם הוא ימצא בהם טעם.
מדרשי חכמים על התאנה:
- “ויטב הדבר לפני המן ויעש העץ” [אסתר ה, יד]. בשעה שבא המן להכין העץ, קרא הקב”ה לכל עצי בראשית: מי ייתן עצמו וייתלה רשע זה עליו?
תאנה אמרה: אני אתן את עצמי, שממני מביאים ישראל ביכורים. ולא עוד שנמשלו בי שראל, שנאמר [הושע ט, י]: כביכורה בתאנה בראשיתה” [אסתר רבה ט]
- מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שאחזו בולמוס, והלך וישב במזרחה של תאנה והתרפא. אמרו לו: מנא לך הא? אמר להם: מדוד, שנאמר “ויתנו לו פלח דבלה… ותשב רוחו אליו” [שמואל א ל, יב] [מדרש זוטא קהלת].
- ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרות” – הוא העץ שאכלו ממנו. בדבר קלקלו, בו תיקנו [רש”י]. אין לך זיכרון טוב יותר לחטא מאשר במה שפגם בו, כי זה גורם לחוש טוב יותר עד היכן תוצאת החטא מגיעה [רבי שמחה זיסל ברוידא]
נמשלו דיברי תורה לתאנה:
- מה תאנה, כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא תאנים, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם. [עירובין נד]
- רוב האילנות – הזית, הגפן והתמר – נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט.
כך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, עליו נאמר: “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ” [במדבר רבה נשא פרשת יב] - כל הפירות יש בהם פסולת, אבל התאנה כולה יפה לאכול. כך דברי תורה, אין בהם פסולת! שנאמר: “כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם“ [ילקוט שמעוני, יהושוע]
רימון – פרי מזין, חשוב ומלא הדר.
”כפלח הרימון רקתך” (שיר השירים ד’, ג’) – חז”ל בתלמוד השוו את הרימון לעם ישראל, שגם הריקנים והפחותים בעם מלאים מצוות כרימון.
“שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים.”[שיר השירים ד, יג] –
מדרש חכמים על הרימון
“ונהי בעינינו כחגבים”[במדבר יג, לג]. מעשה בבתו של ענק שנכנסה לפרדס, אכלה רימון אחד והשליכה קליפתו. כיוון שראו המרגלים את אותה קליפה היו סבורים שהיא מערה, ונכנסו כולם לתוכה שנים עשר איש [מדרש פתרון תורה, שלח]
“וישאהו במוט בשנים” [במדבר יג, כג] – בשני מוטות. הא כיצד? שמונה נשאו אשכול, אחד נשא רימון ואחד נשא תאנה, יהושוע וכלב לא נשאו כלום”[סוטה לד].
זית – את הזיתים ניתן לאכול כפרי וגם מפיקים ממנו שמן מובחר ביותר.
ענפי הזית נהיו גם סמל לשלום ומופיעים סמל הלאומי של מדינת ישראל.
במקרא מופיע שמשמן הזית השתמשו כדי להדליק את המנורה בבית המקדש. דבר שמראה את שבחו.
“וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.“[שמות כ”ז, כ’]
” זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ” – [ירמיהו י”א, ט”ז] ירמיה משווה את עם ישראל לזית יפה ורענן.
“בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.” [תהילים קכ”ח] – ירא האל מתברך שילדיו יהיו כשתילי זיתים. הכוונה, ילדים מובחרים וטובים.
“וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ” [בראשית ח, יא]
אמרה היונה לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרים כזית ומסורים בידיך, ואל יהיו מתוקים ומסורים בידי בשר ודם [פרקי דרבי אליעזר]
מדרשי חכמים על הזית:
1.
“וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה”[שמואל ב’ יד, ב] מאי שנא “תקועה”? אמר רבי יוחנן: מתוך שרגילים בשמן זית, חוכמה מצויה בהם!”
פירוש– רבי יוחנן מסביר למה מופיע בפסוק שיואב לקח אשה חכמה מהעיר תקועה, למה הזכיר את שם העיר?, בגלל שבתקועה היו רגילים לאכול עם שמן זית שמביא חכמה לאוכלים אותו.
2.
אמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכיח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה! [הוריות יג]
3.
תנו רבי יהודה בי רבי אלעאי: שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף! שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג, שנאמר: “ושמן זית הין”, וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, אהרון כהן גדול ובניו, וממנו נמשחו כוהנים גדולים ומלכים” [תלמוד ירושלמי, שקלים פ”ו]
פירוש– רבי יהודה מסביר על הנסים שקרו עם שמן המשחה שעשה משה במדבר, שהכמות שלו היתה רק 12 לוג ובכל אופן הכמות הספיקה למשוח את המשכן ואת כל כליו וגם את הכוהנים והמלכים.
עם ישראל נמשל לזית, חכמינו מסבירים:
- מה הזית חובטים אותו ואחר כך נותן שמן, כך ישראל חובטים אותם ואחר כך עושים תשובה והקב”ה עונה להם.
- השמן, אפילו אתה מערבו בכל המשקים שבעולם, הוא נתון למעלה מהם, כך בשעה שעושים רצונו של מקום ניצבים למעלה מעובדי הכוכבים [אליהו רבה, פרשה יח]
- הזית, תחילתו מר וסופו מתוק. אף ישראל, כשהייסורים באים עליהם, טובה גדולה שמורה להם לעתיד לבוא. [פתרון תורה].
- הזית, אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטלה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. [ילקוט שמעוני, ירמיהו]
תמר = דבש
הדבש המצוין בפסוק מתייחס לדבש תמרים (הסילאן)
במקרא מופיע התמר:
“זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.” [שיר השירים, ז’, ח’]
שלמה ממשיל את עם ישראל לתמר
“יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. “[דברים ל”ב, י”ג]
הברכות שמברך האל את עם ישראל אם יקיימו מצוותיו בשירת האזינו בספר דברים
“צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה ” [תהילם צב, י”ג]
מדרשי חכמים על התמר:
- “תנו רבנן: מי שאחזו בולמוס, מאכילים אותו דבש וכל מיני מתיקה, שהדבש וכל מיני מתיקה מאירים מאור עיניו של אדם. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: “ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה” [שמואל א’, יד, כט] [יומא פג]
פירוש – מי שיש לו רעב חזק [=בֻּלְמוֹס] מביאים לו דבש (תמרים)
- “וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר” [שופטים ד, ה] מאי שנא תחת תמר? אמר רבי שמעון בן אבשלום: משום יחוד. דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים” [מגילה י”ד]
פירוש- למה מוזכר בפסוק שדבורה הנביאה שפטה את עם ישראל תחת התמר?
תשובה 1 – להראות שדבורה שמרה על צניעות ולא שפטה בתוך הבית אלא בחוץ מתחת לעץ שכולם יראו לא יחשדו בה
תשובה 2– שכמו שפרי התמר יש לב אחד גם עם ישראל באותה תקופה לבם היה רק לקדוש ברוך הוא.
חכמנו משלו את עם ישראל לתמר:
- רבי לוי אומר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמיים [סוכה מה]. ובמדרש תנחומא: נדרש בשבטו של לוי, שאין להם אלא לב אחד לקב”ה, שנאמר: “ויאמר מי לה’ אלי ויאספו אליו כל בני לוי” [שמות לב, כו]
- צל התמר הולך למרחוק, כך מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא. וזו הכוונה: “זו קומתך דמתה לתמר” [מלב”ם, ניצבים]
- תמר זה יש בו תמרים לאכילה, לולבים להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים-כך ישראל יש בהם צדיקים, ישרים, חסידים, בני תורה, ואפילו סוריהן גומלי חסד הם [במדבר רבה].
הסבר – כמו שבעץ התמר משתמשים בכולו (פירותיו- לאכילה, ענפיו – לולבים בסוכות או סכך, סיבים- לחבלים, גזעו- לבניית בתים) כך עם ישראל אין בהם פסולת, או שהם לומדי תורה, או עושי מצוות או עושים צדקות אך כולם חשובים.
- תמר זה מתמר ועולה, וענפיו אינם מפוצלים לכאן ולכאן – כך ישראל נעשים אגודה אחת לעשות רצון קונם. [מחזור ויטרי סימן רפז]
- נמשלו הצדיקים לתמר ולארז, ששאר האילנות כשמזקינים נקצצים ונוטעים מהם ומיד הם גדלים, אבל תמר וארז כשנקצצים אין מי שיעמוד במקומם”. [הקדמת מגן אבות למאירי]
- תמר זה נאה במראיתו וכל פירותיו נאים ומתוקים – כך דוד המלך נאה במראהו ובכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב”ה” [ילקוט שמעוני, תהילים]
- גם התורה מרומזת בתמר, כי תרי”ג מצוות התורה יחד עם עשרים ושבע אותיות התורה הן כמספר תמר (640)”[דגל מחנה אפרים, בשלח]
- אמר רבי אבון: דברי תורה נמשלו לקונדיטון, שיש בו יין ודבש. אף דברי תורה יש בהם יין – “כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן” [שיר השירים א, ב] ויש בהם דבש – “וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים” [תהילים יט, יא] [פסיקתא דרב כהנא]
ארץ בחירה לעם הנבחר
“כי בחר ה’ בציון איוה למושב לו” [תהילים קל”ב]
משל למלך שיש לו בן אחד שהוא חביב עליו מכל בניו, וכרם אחד שהוא משובח מכל שאר כרמיו. אמר: נותן אני את הכרם המשובח לבן המשובח. כך ישראל נבחרים מכל האומות וארץ ישראל נבחרת מכל הארצות. יבואו בחירים וינחלו נחלה בחירה. (ילקוט הראובני, עקב)
“וזאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה”. [במדבר ל”ד]
אמר הקב”ה: הארץ שלי, שנאמר: “לה’ הארץ ומלואה”. וישראל הם שלי, שנאמר: “כי לי בני ישראל עבדים”.
מוטב שאנחיל ארצי לעבדי – שלי לשלי. [במדבר רבה, פ’ “מסעי”]
שממה שיש בה ברכה – “והשימותי אני את הארץ…” [ויקרא כו’ 32 ].
זו מידה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים: הואיל ונגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח,
שנאמר: “…ושממו עליה אויביכם היושבים בה” [שם]. אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח. [ספרא, פר’ בחוקותיי].
“וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם.” [דברים י”א]
ספרי:
ארץ הרים ובקעות, או בגנות ארץ ישראל הוא מדבר, שמזכיר בה הרים, תלמוד לומר ובקעות, מה בקעות לשבח, אף הרים לשבח… שנותנת טעם מיוחד בפירות ההר וטעם מיוחד בפירות הבקעה.
רבי שמעון ר יוחאי אומר: שתים עשרה ארצות נתנו, כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה.
ארץ ישראל בעיני העמים:
גם עמים מסביב לארץ ישראל היו מודעים לאיכות והגדולה של ארץ ישראל. מסופר בספר מלכים ב’ פרק י”ח שרבשקה שר הצבא של מלך אשור הציע ליושבי יהודה להיכנע לו בכך שפיתה אותם לקחת אותם לארץ טובה כארצם.
[לא] “אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ: כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ. לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ;”
ברכות על פירות הארץ:
עם ישראל מצווה על ידי הבורא לאחר שהוא אוכל ושובע לברך את האל על הארץ הטובה ועל השפע שהוא קיבל.
חכמנו תיקנו ברכה לכל דבר.
“י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ” (דברים ח’).
מסופר על דוד המלך שפרצה מגפה בארצו וחיפש כיצד לעצור את המגפה. חקר ובדק ומצא שהדבר שיוכל לעזור הוא להרבות בברכות. החליט ותיקן שישראל יברכו 100 ברכות בכל יום ומאז פסקה המגפה.
ברכה על פירות האילן (פירות לדוג’, אתרוג, תפוח, רימון וכו’)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ
ברכה על פרי היוצא מהאדמה (ירקות לדוג’, מלפפון, עגבניה, תפוח אדמה וכו’)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה
ברכה על שתיית יין
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן
ברכה על אכילת לחם (כל דבר שעשוי מחמשת מיני דגן ולא מתוק)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ
ברכת שהחיינו על פרי חדש (פרי חדש= פרי שלא אכלנו במשך כל השנה)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזַּמַן הַזֶּה:
לאחר שאדם אכל כמות מסוימת הוא מברך את ברכת הנהנין שמחולקת ל-3 חלקים
לאחר אכילת מיני מאפה, לאחר שאכל פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל ולאחר ששתה יין.
סדר ברכת הנהנין:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
על אחד מחמשת מיני דגן: עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה
על פירות משבעת המינים: עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ
על יין: עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן
וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם (נָא) אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מִזְבְּחֶךָ. וְעַל הֵיכָלֶךָ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.
בר”ח – וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה:
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ
על אחד מחמשת מיני דגן: וְעַל הַמִּחְיָה
על פירות משבעת המינים: וְעַל הַפֵּרוֹת. (על פירות א”י: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ(.
על יין: וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. (על יין מא”י: וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ).
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, עַל הָאָרֶץ
על אחד מחמשת מיני דגן: וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה.
על פירות משבעת המינים: וְעַל הַפֵּרוֹת. (על פירות א”י: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ(.
על יין: וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. (על יין מא”י: וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ).
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
