חנוכה

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל נוסח אשכנזים: הַמִלְחַמוֹת נוסח עדות המזרח: הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

בִּימֵי נוסח עדות המזרח: מַתִּתְיָהּ כל השאר: מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי (י”ג חַשְׁמוֹנַאי) וּבָנָיו
כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נוסח עדות המזרח: לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ כל השאר: לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ (נ”א: מִתּוֹרָתָךְ) וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ.
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, נוסח עדות המזרח: וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, כל השאר: וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. נוסח עדות המזרח: לְךָ כל השאר: וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
וְאַחַר נוסח עדות המזרח: כָּךְ כל השאר: כֵּן (י”ג כָּךְ), בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ
וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה נוסח אשכנזים: (נ”א: שמונה ימים) אֵלּוּ נוסח עדות המזרח: בְּהַלֵּל (גָּמוּר) וּבְהוֹדָאַה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה. כל השאר: לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

 

ב”ה

סיכום

כסלו

את חג החנוכה חוגגים במשך 8 ימים תחילת החג בכ”ה בכסלו והוא מסתיים בב’ בטבת.

כסלו הוא השם הבבלי של החודש, במקרא הוא נקרא “החודש התשיעי” [עזרא י’], מכיוון שהוא החודש התשיעי שסופרים מחודש ניסן.

מזלו של החודש הוא קשת – כמו קשת הנראית בענן ביום גשום.

בחודש כסלו מרובים ימי הגשמים והשמש וע”י כך נראית הקשת.

בחודש כסלו נראתה גם הקשת הראשונה בענן לאחר המבול. [בראשית פרק ט’]
“ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. יג אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.”

רש”י מפרש על המילים “זאת אות הברית” – הראהו הקשת ואמר לו: ‘הרי האות שאמרתי’.

הברית נאמרה בחודש כסלו מכיוון שנח יצא מהתיבה ב28 לחשוון ועשה זבחים ועולות לה’ עד שהסתיים חודש חשוון וכשהתחיל כסלו בירך אותו ה’ וכרת עימו את הברית והראה לו את הקשת.

חודש כסלו לפעמים מלא ולפעמים חסר (לפעמים הוא 30 יום ולפעמים 29 יום).

את החודש היו קובעים לפי ראיית עדים את מולד החודש וכך ידעו מתי יחול חג החנוכה.

על מה החגיגה?

בתקופת בית המקדש השני שלטה מלכות יוון על היהודים בישראל, המלך אנטיוכוס עלה לשלטון בשנת 167 לפני הספירה והתחיל בגזירות נגד תורת ישראל.
מטרתו לא הייתה להרוג או לפגוע פיזית ביהודים אלא לגרום להם לעזוב את תורת ישראל ואת היהדות (פגיעה רוחנית) הוא האמין שהתסיסה בעם נובעת מסיבות דתיות וכך באמצעות הגזרות חשב לפגוע באחדותם ובחוסנם הרוחני ולהעבירם לתרבות יוון. בצורה זו הוא התכוון לשלוט באימפריה שלו כשכולם מאמינים באתה אמונה ומתנהלים על פי אותה תרבות כך התסיסה למרד תפחת וכך שליטתו תהיה יציבה וחזקה.

כדי לעשות זאת הוא גזר עליהם לבטל את המצוות העיקריות בתורה:

שבת וחגים, איסור מצוות ברית מילה, קידוש החודש, הפיכת בית המקדש לפולחן לעבודה זרה והקרבת קורבנות טמאים, דרישה לאכול מאכלים לא כשרים ובעילת הבנות על ידי המנהיג לפני ליל הכלולות.

בצורה זו ידע אנטיוכוס שיוכל לעקור את התורה והיהדות מעם ישראל ולגרום לעם להתבולל ולהשתלב מהר מאוד בתרבות יוון.

3 גזרות השמד

הסבר של גזרות השמד:

קידוש החודש – כדי לקבוע את היום הראשון של החודש, ציוו חכמים שמי שראה את מולד הלבנה יעזוב כל מה שעוסק בו וילך להעיד. כאשר יבואו שני עדים ויעידו בבית הדין שראו את הלבנה בצורה מסוימת שמציינת את חידושה, יקבעו בית דין שזהו היום הראשון לחודש הבא. במידה ולא היו מגיעים עדים היו מונים את היום הבא כיום ראשון לחודש. (החודש יכול להיות או 29 או 30 יום ולכן אם לא ראו ביום ה-30 ממילא הוא יהיה ביום שלמחרת ואז החודש הבא יהיה 29 ימים במספרו כיון שהחודש הקודם היה ארוך יותר) .

החשיבות של קידוש החודש גדולה כיוון שהיא מכוונת את לוח הזמנים של החודש. מתי חוגגים כל חג או מועד. במידה ולא מקדשים את החודש ממילא לא יודעים מתי החג ולא ניתן לקיים אותו כהלכתו. אנטיוכוס ידע שכשיצווה ציווי זה הוא לא יפגע  רק במצווה הזו אלא בכל מה שמתלווה ללוח הזמנים של העם היהודי. בדיוק כמו אדם שממלא את היומן שלו בפגישות על פי זמנים מדויקים וברגע שנעלם היומן כל הסדר שלו מתערער.

צורת הירח שראו העדים – הירח ביומו השני, התמונה מתוך ויקיפדיה מאת Mika-Pekka Markkanen

ברית המילה– מצוות ברית המילה זו מצווה שהצטווה בה אברהם אבינו עוד לפני מתן תורה [בראשית פרק י”ז]. המצווה דורשת מהיהודי למול את עורלת בנו כשהוא בן שמונה ימים.

האיסור לעשות ברית מילה גרם לכך שבני ישראל לא יראו שונים מאחרים ולא יובדלו מהגויים וכך גם מי שיהודי לא ידע שהוא יהודי ויהיה לו מאוד קל להתערבב עם היוונים ותרבותם.

שבת- מצוות השבת היא מצווה שמצווים בה בני ישראל. לאחר שישה ימים שבהם האדם עובד לפרנסתו הוא נדרש ביום השביעי לעצור את מלאכתו ולנוח כחיקוי למעשי האל שבמשך שישה ימים ברא את העולם ועסק בעשייה וביום השביעי נח ממעשיו [שמות פרק כ’ ובראשית פרק א’].

ישנם דעות שונות בעניין מי קבע את הגזרות?

 יש שיאמרו שאנטיוכוס קבע אותם כדי לאחד את כל אומתו תחת אמונה אחת או מהחשש שהדת תגרום לעם למרוד בו ויש שיגידו שהמתיוונים הקיצונים בעצמם חשבו מה הם החוקים שיגרמו לעם היהודי להפסיק עם תרבותו והם אלה שיזמו את החוקים.

הגזרות נמשכו 3 שנים ובזמן זה לא התקיימה עבודה בבית המקדש, נאסר לימוד התורה והתנהלות פולחנית וספרי תורה נשרפו מצד שני יהודים חויבו להשתתף בטקסי אלילים של טומאה או עבודה זרה.

בעקבות הגזירות נוצרו כמה קבוצות בעם:

יותר מתיוונים (יהודים שהלכו אחרי היוונים וקיבלו את גזירותיהם).

יהודים המשיכו לקיים מצוות בסתר. ואם נתפסו מתו על קידוש ה׳.

יהודים קיימו בגלוי ומתו על קידוש ה׳. 

באותה תקופה התאגדה קבוצה קטנה שנקראה החשמונאים, בראשו של מתיתיהו בן יוחנן כהן גדול ולאחר מכן בנו יהודה המכבי קבוצה זו בזה  לגזירות אנטיוכוס ופרצה במרד.

מטרות המרד: 

לסלק את השלטון הסלווקי שהיה מעוניין לכפות התיוונות על היהודים.

להחזיר לעם ישראל את עצמאותו המדינית ביהודה.

 

בכ”ד או כ”ה בכסלו בשנת ג’תרכ”ב נכנסו החשמונאים להיכל בית המקדש ניצחו את היוונים וטיהרו את בית המקדש.
אך כשרצו להדליק את מנורת בית המקדש בכ”ה בכסלו ראו שכל השנים טומאו, לבסוף מצאו פח שמן קטן שבתוכו כמות שמן שמספיקה ליום אחד אך בנס, כמות השמן הספיקה להדלקת המנורה במשך שמונה ימים (עד שהצליחו לספק שמן חדש וטהור לבית המקדש).

 

להעבירם – מחוקי רצונך

היוונים רצו לעקור את אמונתם של היהודים באל, האמונה בה’ היא דבר על טבעי שלא ניתן להסביר באופן שכלי ולכן הנס שנעשה היה נס שמראה דבר שהוא מעל הטבע.

ניצחון החשמונאים המעטים על היוונים הרבים ונס פח השמן שהספיק ל8 ימים במקום ליום אחד מראים נס על טבעי.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מסביר שברגע שהחשמונאים מרדו ביוונים ומסרו את נפשם במלחמה שהייתה נראית אבודה מראש, ה’ עשה להם ניסים מעל הטבע, גרם להם לנצח מעטים מול רבים והמציא להם פח שמן טהור (חתום בחותמת הכהן הגדול) שהספיק ל8 ימים.

 

מדוע חוגגים את חג החנוכה במשך 8 ימים?

הרי היה שמן ליום אחד ורק במשך 7 ימים אירע הנס.

יש סיבות שונות לכך,

1. מציאת פח השמן הקטן חתום ע”י הכהן הגדול הייתה נס
2. את היום הראשון קבעו כנס על ניצחון החשמונאים המעטים על היוונים הרבים במלחמה
3. באותו זמן ששנתנו את השמן ביום הראשון במנורה כבר ראו שנשאר שמן בפח
4. מכיוון שהיוונים גזרו על ביטול מצוות המילה שנעשית במשך 8 ימים

 

שם החג

חנוכה – חנו כה, ביום כ”ה בכסלו, חנו (נחו) מאויביהם

חנוכה – מלשון לחנוך שחנכו את בית המקדש מחדש וטיהרו אותו מטומאת היוונים.

 

מנהגי החג

הלל – הוספת הלל בתפילת שחרית

על הנסים – הוספת תפילת “על הנסים” בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון

הדלקת נרות חנוכה – (הדלקת החנוכיה) במשך 8 ימים כמתחילים ביום ראשון עם נר אחד (ועם השמש שמדליק את הנר) ובכל יום מוסיפים נר.

זמן הדלקת נרות החנוכה – משקיעת החמה, אך אפשר להדליק את הנרות במשך כל הלילה.

בערב שבת מדליקים לפני הדלקת נרות השבת ובמוצאי שבת מדליקים לאחר ההבדלה.

הנרות צריכים לדלוק לפחות חצי שנה.

מקום הנחת החנוכיה – מניחים את החנוכיה על אדן החלון או ליד הדלת מול המזוזה כדי לפרסם את הנס.

כיצד מדליקים– את הנרות מניחים בצד ימין של החנוכיה, משתמשים בשמש (הנר הנוסף) כדי להדליק איתו את החנוכיה ומתחילים להדליק את הנרות משמאל לימין (מהנר האחרון שנוסף).

במה מדליקים – אפשר להדליק את החנוכיה בכל סוגי הנרות אך המובחר הוא בשמן זית

אסור להנות מאורם של הנרות או להשתמש בהם (לקחת מהאש של הנרות כדי להדליק נר אחר אלא להשתמש רק בשמש)

סדר ההדלקה:

1. לאחר שמסדרים את הנרות בחנוכיה (בצד ימין)
2. מברכים שתי ברכות (ביום הראשון של חנוכה מברכים גם ברכת שהחיינו)

ברכת שהחיינו (רק בערב הראשון):
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

ברכות ההדלקה בכל ימי החג

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

3. מדליקים את השמש (הנר הנוסף) ומדליקים את הנרות מצד שמאל לימין
4. לאחר ההדלקה שרים את נוסח התפילה “הנרות הללו” ואת שאר שירי החנוכה לפי המנהגים השונים.

משחק בסביבון – נהגו לשחק בסביבונים זכר למנהג קדום בו בתקופת בית המקדש כשאסרו היוונים ללמוד תורה, למדו הילדים תורה ובזמן שהיוונים היו מגיעים, הילדים היו מוציאים את הסביבונים ומשחקים.

על הסביבונים שמשחקים בארץ ישראל כתובות האותיות נ, ג, ה, פ -ראשי תיבות של נס גדול היה פה

ועל הסביבונים שמשחקים בהם בחו”ל כתובות האותיות – נ, ג, ה ,ש – ראשי תיבות נס גדול היה שם

מאכלים מטוגנים בשמן – לזכר נס פח השמן נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים בשמן כמו סופגניות, לביבות וכדו’

דמי חנוכה – מנהג עתיק לתת לילדים כסף בחנוכה כדי ללמד אותם להרבות בצדקה ומעשים טובים.
הרמב”ם נותן הסבר נוסף למנהג והוא שהיוונים שמו את ידיהם על רכושם של היהודים בכך שלא אפשרו להם להשתמש בכספם לדברים רוחניים אלא רק לדברים טמאים.
בכך שנותנים דמי חנוכה לילדים מראים את היכולת שלנו להשתמש בכספנו באופן שאנו רוצים.

 

בימים ההם בזמן הזה 

מדוע חוגגים את חנוכה ופורים בכל שנה למרות שהיו ימים נוספים בעם ישראל בהם היו נסים וישועות גדולות?
חכמינו קבעו למועדים קבועים רק את הזמנים בהם הישועה שהייתה פתחה שער לאותה ישועה באותו יום למשך כל הדורות, כיוון שימים אלה מסוגלים לנסים וישועות בכל שנה ושנה.

ולכן בברכה אומרים: “שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה”

 

זאת חנוכה

ליום האחרון של חנוכה קוראים “זאת חנוכה” על שם סיום פרשת הנשיאים שקוראים בו [במדבר ז’]

“זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.”

 

מקורות היסטוריים לארוע: 

ספר מקבים א׳– זמן כתיבתו משוער בזמן המרד ( 167 לפני הספירה) ושם מתואר המרד והרצון של העם לעצמאות דתית ומדינית. הוא מתאר את האירוע ואיך החשמונאים משחררים את המקום מידי היוונים ומידי המתיוונים, את המקום מטהרים וחונכים את המקדש. את החג חוגגים בהקרבת קורבנות תודה לאל ובשמחה רבה.

ספר מקבים ב׳– זמן כתיבתו משוער כ100 שנה לאחר המרד והוא נכתב על ידי יאסון מקיריני. הספר מספר על הגזרות שגזר אנטיוכוס, התעללותו ביהודים ותהליך המרד והניצחון. בהמשך מסופר על אירוע חנוכת המקדש שעל פי דעתו היה חג סוכות שנתאחר מכיוון שלא יכלו לחגוג אותו בזמנו בעקבות המלחמה ביוונים. ( חג הסוכות של חודש כסלו). 

מטרתו להפיץ בעם את החג החדש שיחגגו ואת ההכרה בקדושת בית המקדש השני.

גם סיפורה של חנה ושבעת בניה שמעודדת את ילדיה למות ולא לאכול בשר טמא מפורסם בספר זה [מקבים ב’, פרק ז׳] ומותו של אנטיוכוס בשנת 164 לפני הספירה כשהוא מודה בעליונותו של ה׳ והעוולות שעשה ליהודים.

 

מגילת אנטיוכוס- נקראת גם בשם מגילת החשמונאים או מגילת חנוכה.

נכתבה במקור בארמית אך תורגמה על ידי רבי סעדיה גאון לערבית היא איננה חלק מהתנ״ך. 

המגילה היא מדרש אגדה קצר המתאר את נס חנוכה ואת המרד של החשמונאים.

נהוג לקרוא את המגילה בימי חנוכה. ( ללא ברכה עם שם ומלכות כמו בפורים).

זמן כתיבת המגילה: על פי ר׳ סעדיה גאון בימי בית חשמונאי,  בתקופת בית הלל ושמאי והם אלה שכתבו אותה.

יש לציין שהספרים חיצוניים לתנ״ך ולא נכנסו לקנון אף על פי שהם קשורים בתרבות ובדת ישראל.

 

תוכן המגילה: 

מערכה ראשונה: המגילה מתארת את מלכותו של אנטיוכוס, מפארת את גדולתו ועוצמתו המדינית ואת המדינות שהוא והמשנה שלו ( בגריס) בנו וקראו על שמם בנוסף, ישנם תיאורים על שנאתו והתעללותו הרבה ביהודים.

בשנת 23 למלכו ושנת 213 לבניין בית המקדש השני הוא מחליט לעלות לירושלים.

הוא פונה לשריו ועבדיו ומספר להם על העם היהודי ששונה במנהגיו ובדתו מעמים אחרים ומתכנן להשתלט על העולם ולכן יש לפגוע בעם זה ולהוריד את מחשבותיו.

הוא מציע לעלות אליהם ולהשבית מהם את המצוות העיקריות שלהם: קידוש החדש, שבת ומילה.

העם וחייליו מרוצים מהרעיון והדברים מתחילים להתקדם.

הוא שולח את ניקנור לבית המקדש שיציב פסל ויקריב חזיר. בעקבות חילול המקדש פורץ מרד שיוזם יוחנן בן מתתיהו הכהן הגדול. יוחנן נכנס לראות את פני ניקנור ומצליח להרוג את ניקנור על ידי כך שמעמיד פנים שהגיע כדי להיות בצד של ניקנור וללכת על פי דרכיו. הוא מבקש מניקנור שיוציא את כל האנשים מהמקום ואז מוציא חרב קטנה שהוא מחביא בבגדיו והורג אותו לאחר מכן הוא יוצא למלחמה. במלחמה זו הוא הורג עם אלה שיוצאים איתו 27,700 איש. הוא חוזר מהמלחמה ובונה  עמוד וקורא לו ״ מכבי ממית החזקים״ ( מי כמוך באלים ה׳).

מערכה שניה: אנטיוכוס שולח את המשנה שלו, גרביס שידכא את המרד. הוא כובש שוב את ירושלים ושם גזרות על היהודים. שבת, מילה והחדש. הוא שם עונש מוות בתליה למי שימול את בנו.

שני מעשים מתוארים שגרמו למרד ותסיסה מחודשת:

1. אישה שמלה את בנה על חומות ירושלים צעקה לבגריס הרשע ״ ברית אבותינו לא תחדל ממנו״ ואז השליכה את בנה מהחומות וקפצה אחריו אל מותה.
2. מעשה השמדה המוני שעשה בגריס כשגילה שיש קבוצה גדולה של יהודים ששומרת שבת במערה הוא סגר את המערה ושם עשן בפתח כך שהיהודים שבמערה ימותו כולם מחוסר חמצן.
3. יש מקומות שטענו שאחותם של החשמונאים שהיתה אמורה להינשא וחששה מכך שבליל הכלולות שלה יבעל אותה ראשית המושל ( כמו שהנהיגו היוונים) גרמה לחשמונאים לצאת למרד. 

וכך בני מתיתיהו יוצאים למרד ומצליחים כנגד כל הסיכויים לפגוע ולהביס את צבא יוון החזק.

מערכה שלישית: לאחר המרד מציע בגריס לאנטיוכוס להקים צבא מצויד וחזק יותר ולהביס את המרד כיון שבצבא רגיל אין סיכוי לפגוע במתיתיהו ובניו החזקים כאריות. מספר מדינות מתכנסות כדי לדכא את המרד ביהודה והחיילים מגיעים עם פילים ופרשים ואנטיוכוס בטוח שהפעם עם כל העוצמה שהוא הביא אין סיכוי שהוא לא ינצח את מתיתיהו ובניו. הם כובשים את ירושלים ומצליחים לפתוח 13 פרצות בבית המקדש. הם מפסיקים את אספקת המים ומעלים את ירושלים באש. מתתיהו ובניו התכנסו באזור מצפה גלעד לתפילה וצום. הם יושבים על העפר ומתפללים להצלחת המשך המלחמה. מתיתיהו מברך את חמשת בניו, יהודה, שמעון, יוחנן, יונתן ואלעזר ומדמה אותם לגיבורי ישראל המקראים. 

יהודה המנהיג מת וכשרואה מתיתיהו שבניו שבו בגלל שיהודה מת הוא יוצא בעצמו להילחם. בהמשך גם אלעזר שהיה אחראי על הבסת הפילים מת בקרב מול הפילים.

בסופו של דבר החשמונאים הורגים רבים מהיונים בדרכים שונות, שורפים באש את בגריס. אנטיוכוס כששמע את תוצאות המלחמה ברח בספינה ונקרא בפי כל ״הבורח״ ואנשיו מורדים בו. 

החשמונאים מגיעים למקדש ומשקמים את המקום מכיון שכל השמנים שנגעו בהם היונים טמאים, הם דואגים להכין שמן טהור למנורה ובזמן זה פך שמן קטן שנשאר בשלמותו מספיק עד שהביאו את הזיתים והכינו את השמן להדלקת מאור בבית המקדש.

לזכר הניסים העצומים שקרו באותה תקופה שמעטים ניצחו רבים, חלשים ניצחו חזקים והשמן החזיק מעמד מעבר לזמן שהיה אמור להחזיק באופן טבעי אנו חוגגים את החג ושמחים ומודים לה׳ על  הניסים והנפלאות שקרו בעבר אך באותו הזמן.

בימים אלה לא צמים ולא מתענים והם ימי הלל והודיה לעם ישראל. 

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.