חיזו בטטה - חלק ראשון - בגרות בקליק- תנ"ך בקליק

חיזו מספר את סיפור משפחתו. אמו, אם חד הורים העובדת קשה לפרנס את שני בניה אדואר[חיזו] ושמעון[בטטה]. התקופה היא תקופה בה עולים לארץ מארצות שונות. האם שגרה עם בניה בבית פרטי עם שלושה חדרי שינה עושה כל שהיא יכולה כדי לכלכל את ילדיה ולהביא להם את הצרכים הבסיסים שחשובים להם לגדילה תוך כדי שהיא מנסה להעביר להם את חוכמת החיים שלה. איך להתנהל בחיים.

חיזו מספר שכשנולד עיניו היו פקוחות לרווחה ולא הניד עפעף ולכן אימו החליטה שהכוח שלו הוא עיניו וכדי שיתחזק הייתה דואגת להאכיל אותו בגזר כל יום [כיוון שהגזר טוב לעיניים] ואילו אחיו הקטן ממנו ב3 שנים שמעון נולד כשהוא תינוק בריא והיא החליטה שכדי לחזק את מבנה גופו הגדול יש להאכיל אותו בטטה ולכן הייתה דואגת לקנות לו בכל יום בטטה. מכיוון שכל יום לאחר העבודה הייתה הולכת לקנות לילדיה מצרכים לארוחה והייתה אומרת לירקן שיביא לה חיזו[גזר] לאדוארד ובטטה לשמעון היו מכנים אותם כולם בשמות חיזו ובטטה. ומכאן השם של הסיפור.

חיזו מתאר לאורך הסיפור איך עיניו תמיד היו חזקות והיה רואה ממש טוב ואילו אחיו שמעון למרות האכילה של הבטטה לא היה נראה גדול ושמן אלא גדול ושרירי והיה עסוק באופן קבוע בספורט ובתחרויות עם חברים.

האם עבדה כמנקה במרפאה לפרנסתה והייתה עובדת מסורה מאוד. לא מדברת, לא צוחקת ולא מתבטלת בעבודה וכל זה כדי שלא יפטרו אותה. בנוסף, כל פעם שהמפקחת הייתה אמורה להגיע לביקורת הייתה לוקחת את שני ילדיה יום לפני למרפאה כדי שיעזרו לה לצחצח את המרפאה עם אקונומיקה כדי שהכל יהיה נקי ונוצץ והמפקחת תהיה מרוצה מעבודתה.

היחסים ביניהם לבין האמא היו טובים והיא דאגה לכל מחסורם הבסיסי כשהיא לעצמה לא קונה ולא יוצאת עם חברות או לבלות אלא כל חייה מסורה לילדיה ולביתה. הבית תמיד היה נקי, תמיד היה אוכל והם היו מסודרים ונקיים. תמיד הייתה מחנכת אותם לא להתחצף למורים ולא לפטפט או לדבר בלי אישור אלא להתמקד בלמידה כמו שהיא מתמקדת בעבודתה כדי שיהיו מרוצים ממנה ולא יפטרו אותה.

האירוע שחיזו מספר שמדגיש את העובדה שהאם כל כולה הייתה רק לילדיה ולביתה הוא שכשהיה אירוע של משפחה שהייתה מוזמנת אליו במקום ללכת לאירוע הייתה שולחת אותם לבושים בבגדים יפים ועם מעטפה עם כסף למתנה והייתה מזמינה להם מונית שתיקח ותחזיר אותם עד המקום אבל היא עצמה לא הייתה יוצאת לבלות בכלל. במקום לצאת היא הייתה מנקה ומסדרת את ביתה. מקפידה לנקות כראוי את המרפאה כדי שיהיו מרוצים ממנה. הייתה קונה אוכל לילדיה ושומרת את המוצרים כך שלא יתקלקלו [שמה מתחת למיטה את הביצים, העגבניות שלא הבשילו, שמה את הפירות מתחת למיטה שישמרו ותולה את הנקניק]

הוא, אדוארד[חיזו] היה לו טוב בחיים האלה עם אמא ועם שמעון. כל הצרכים הבסיסים שלו היו מלאים וגם אם היה צריך לעבוד קשה בשביל זה או לסייע לאם הוא לא היה מתלונן. היו לו את החיים השלווים והשקטים איתם והוא היה מאושר ורגוע. לעומת זאת, שמעון היה כל הזמן מסתכל על חבריו ומעיר הערות ולא מרוצה ממה שיש להם. היה שואל את אדוארד כמה זמן יחיו חיים כאלה של מחסור? ולמה להם אין דברים שלחברים שלו יש כמו סקיטבורד, פרגולה חדשה מעץ, יציאה לחוף הים, אמא שיוצאת וקונה לעצמה בגד חדש. למה להם אין את כל הדברים האלה. גם כשהיה עוזר ומנקה לאם היו לו תלונות על שהיא שמה דברים מתחת למיטה ושומרת על המאכלים בצורה מצחיקה. הוא היה מזלזל בהשקעה של האם בעוד שאדוארד העריך את מאמצי האם ורצה לחיות בתוך העולם האידאלי שלו שהכל טוב.

תמיד כשהיו הולכים לאירועים הם היו מסתכלים בחלון של המונית ורואים את כל האורות של העיר בלילה והוא היה רואה את שמעון מסתכל בשקיקה לבחוץ כשהוא רוצה לנסות את העולם הזוהר.

אדוארד התייחס אל שמעון בשתי צורות. מצד אחד היה כועס עליו שמה שיש להם לא מספיק לו ושהוא לא רואה את כל המאמצים של האם כדי שיהיו להם חיים שלווים אלא תמיד רוצה עוד ולא מרוצה ואילו מצד שני הוא היה מבין אותו על כך שהוא רוצה לפרוץ לבחוץ ולהנות מהעולם הגדול.

נקודת המפנה בסיפור היא כשהאם פוטרה מעבודתה בלי סיבה ועדכנו אותה שהיא תקבל קצבה כדי לסייע לה בכלכלה. האם שכל עולמה היה עבודה, ילדים וקניית מצרכים לבית נישארה כל היום בבית בלי לצאת לשום מקום. ניקתה וסידרה שוב ושוב וניסתה למצוא אפשרויות חדשות לכלכל את ילדיה כשכבר אין לה משכורת לכלכל אותם בצורה רגועה. היא מגדלת ירקות בביתה ושולחת אותם לבית הספר עם לחם עם גבינה ובצל ירוק שגידלה בביתה. בלילה חיזו היה שומע אותה נאנחת וכשהיה קם ושואל אותה מה קרה לה הייתה אומרת שכואב לה והייתה מצביעה על החזה [כאב לב] וביקשה ממנו לחזור לישון כדי ששמעון לא יתעורר. בבוקר היו מתנהגים רגיל כאילו כלום לא קרה.

יום ראשון אחד אדוארד מספר שהוא חזר מבית הספר וראה את שמעון בוכה. הוא שאל אותו למה הוא בוכה? והוא סיפר לו שהוא לא יודע מה קרה אבל אמא ברחה לפרדסים. כשהשכנה פרטה הגיעה היא שמעה גם היא והתחילה לדבר בקול דואג: לאן היא הלכה? לאן היא הלכה? כשאדוארד שמע את הקול הדואג שלה הוא מספר שהבין שמשהו לא טוב קרה. הוא אומר לאחיו שמעון שכל אחד מהם ירוץ לאזור אחר והם יחפשו את אמא. הוא מתחיל לצעוק אמא אמא והוא שומע את אחיו צועק אבל בקול נמוך יותר. והוא לא מבין למה הוא לא צועק חזק… בהמשך פרטן השכנה מוצאת את האם וצועקת להם שהיא מצאה אותה. חיזו מגיע אל האם והוא רואה ששמעון כבר הגיע למקום אבל הוא לא מתקרב אל האם אלא נשאר רחוק ממנה. פרטן קוראת לה והוא רואה את אמו עם שריטות על ידיה ועם השמלה שלה מעל ברכיה לא מסודרת. הוא הולך לאימו מסדר לה את השמלה ומרגיע אותה שהוא נמצא פה וגם שמעון והם ילכו לבית והכל יהיה בסדר והאם רק אומרת מידי פעם “אני לא יכולה” “אני לא יכולה יותר”. ככה לאט לאט הוא והשכנה עוזרים לה לקום ולוקחים אותה לביתם. כשהם מגיעים הוא רואה שהשכנים כנראה הזמינו אמבולנס והוא כועס בליבו על מי שהעז להביא אמבולנס [כי עכשיו פגעו לו במצב השקט של משפחתו] . הוא חושב שהאם לא תהיה מרוצה מההתערבות של האנשים שהגיעו אבל הוא רואה שהיא רגועה ושלווה ונותנת להם לבדוק אותה ועונה להם על השאלות שלהם. כאילו שחררה את עצמה. כשהיה צריך לחתום על מסמך ושאלו מי יכול לחתום אדוארד לקח את האחריות ואמר שהוא יחתום וכשהוא חותם הוא רואה שכתוב בסיבה של האירוע ניסיון התאבדות.

אדוארד מספר שבמשך שבועיים האם שכבה בספה ורק אמרה להם מה לעשות והם עשו כל שביקשה בהרגשה רעה כי הבינו שהמצב לא טוב. לאחר שבועיים האם הולכת לבית חולים ונשארת שם. כשאדוארד מקבל שיחת טלפון מהבית חולים שם מסבירים לו שזה המקום הכי טוב בשביל האם. הוא תוהה עם עצמו איך זה טוב? ומה איתם? ומי יטפל בהם? מי יראה שהכל בסדר איתם?

הוא לוקח אחריות על הבית. מטייל סביב הבית נכנס לכל החדרים ובוחן אותם. שמעון צועק לו שהוא הביא לו מכתבים ואדוארד אומר לו שישים אותם על השולחן. הוא משאיר אותם ויוצא כהרגלו לשחק עם חברים בחוץ לאחר שהוא מעדכן אותו. אדוארד לוקח את תפקיד המבוגר האחראי יותר מבעבר הוא מתנהג ומתפקד כמו אם. הוא עובר בין החדרים, מבקש משמעון שישים את המכתבים, מחליט לפתוח אותם מאוחר יותר, כשהוא פותח הוא שם את המכתב עם הדוח של האמבולנס בצד כדי לטפל בו. מבקש משמעון לא להגיע מאוחר ואומר לו להתראות. ואף חושב לעצמו ששמעון נראה ונשמע משוחרר יותר ושמח יותר. כאילו המצב של האם שהיא בבית חולים הקל עליו.

על המחבר: סמי ברדוגו נולד בשנת 1970 במזכרת בתיה, בן להורים מהעדה המרוקאית ואחד מ-4 ילדים. בנעוריו מת אביו. הוא למד בבית ספר בגדרה ושירת בהנדסה קרבית. בעברו למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות והמשיך ללמידה בארה”ב. זכה לפרסים רבים על יצירותיו הספרותיות.

דמות המספר: הסיפור נכתב מנקודת מבטו של אדוארד[חיזו]

כינויים:

אדוארד מספר הסיפור נקרא בשם חיזו. משמעות השם חיזו הוא גזר. והוא מקבל את שמו כיוון שכשנולד עיניו היו פקוחות לרווחה ולכן האם החליטה שכוחו בעיניו. והיא מחזקת את הכוח הזה בכך שמאכילה אותו גזר באופן קבוע עד שכל האזור מכנה אותו בשם חיזו.

העיניים של חיזו לא רק פקוחות לרווחה במראן החיצוני בתחילת הסיפור אלא גם לאורך הסיפור אנחנו רואים שהוא מספר שהראיה שלו מצויינת והוא רואה 6/6. שהוא אומר לשמעון אני העיניים. אני מסתכל. אתה לא צריך להסתכל מסביב כי אני מסתכל. בעצם בעיניים שלו הוא שומר על משפחתו. על אחיו ועל אמו. הוא רואה את אימו ואחיו מחובקים לאחר יום נקיונות במרפאה כשהם שמחים וצוחקים והוא שמח. הוא לא מקנא. מבחינתו כשהם שמחים גם לו טוב. הוא רואה את האורות מחוץ למונית ורואה את אחיו מסתכל בהשתוקקות על מה שקורה בחוץ ועל חבריו ומקנא בהם והוא דואג לו. הוא רוצה שהוא יהיה מרוצה וישמח ולכן הוא אומר לו תפסיק להסתכל לבחוץ. הוא מהחדר שלו משקיף על כל חדרי הבית ורואה את אימו, את אחיו מול הטלויזיה בספר. כל אחד מהם בעיסוקים שלו וזה מרגיע אותו. הוא רואה את אימו כשהיא מרגישה לא טוב והוא מנסה לעזור לה ולשאול מה היא צריכה מנסה להקל על כאבה. בהמשך כשהיא מנסה להתאבד ופרטן השכנה מוצאת אותה בפרדס הוא ניגש אליה. למרות שפרטן ושמעון כבר שם רק הוא רואה את המצב שלה שהחצאית שלה מורמת והוא מסדר את החצאית שלה כדי שלא תהיה בצורה שתביך אותה.

חיזו גם מבין מה משתמע מהמצב שהאם בבית חולים. שאין מי שידאג להם והוא תוהה איך המצב שהאיש שהתקשר מהבית חולים מתאר טוב כי איך המצב יכול להיות טוב אם הם לבד ואין מי שידאג להם. הוא דמות הבוגר שעיניו בראשו ורואה ומבין וחושב ובודק תמיד. העיניים שלו הם עיניים של איש מבוגר שמחפש שקט ושלווה ולראות את כל מי שקרוב אליו מסודר ובמצב טוב.

העיניים של חיזו והראיה שלו היא לאורך כל הסיפור. בעיניים שלו הוא שומר על משפחתו. הוא דואג שהכל יהיה בסדר. שתהיה אווירה של רוגע, שלווה .

שמעון בסיפור נקרא בטטה אבל השם שלו בניגוד לשם של אדוארד לא משקף אותו מבחינה פיזית אלא מבחינה רגשית. הוא קיבל את הכינוי כי אמו כשנולד הוא היה גדול ולכן החליטה שכדי לתחזק את הגודל שלו צריך להאכיל אותו בטטה כל יום וכך הוא קיבל את הכינוי בטטה אבל במראה החיצוני שלו הוא לא נראה שמן כמו בטטה. בדרך כלל הכינוי בטטה הוא לאדם שמן שלא זז ולא מתפעל את עצמו אלא עצלן ופסיבי אבל שמעון הוא לא עצלן ולא פסיבי הוא בדיוק הפוך. שמעון הוא ספורטאי. הוא כל הזמן עם חברים. מתעמל וזז ממקום למקום. הוא מחפש כל הזמן להתפתח ולנסות דברים חדשים. העולם מסקרן אותו והמצב הקיים של אמו ושלהם לגמרי לא מספק אותו. כשהוא רואה שהאם מתנהגת בצורה חסכנית ומקפידה על כל דבר ודבר הוא כועס כי הוא לא רוצה לחיות ככה אלא רוצה להשיג את הכל ולראות הכל. הכאב של האם רק מרחיק אותו יותר. את הקושי שלה הוא לא רואה אלא הוא יותר מרוכז בעצמו וברצונותיו. רואים את זה כשהוא מזלזל באיך שהיא שומרת על הירקות מתחת למיטה וכשהוא צוחק על זה שהיא מחביאה נקניק וכשהוא לא קורה לאם ממש בכל כוחו כשהוא יודע שהיא בפרדסים. בסתר ליבו הוא מעדיף לא למצוא אותה. ההוכחה היא כשהוא מוצא אותה לפני חיזו אבל הוא לא ניגש אליה אלא עומד וצופה מרחוק. גם כשהיא נכנסת לבית חולים הוא לא מודאג ממה יהיה ומה יקרה לה. הדאגה היא שייכת רק לאדוארד. הוא ממשיך בחייו ובמשחקים עם חבריו ואף מרגיש משוחרר יותר. כך שהכינוי בטטה מדגיש את ההתנהגות שלו כלפי האם שהוא לא רואה, לא מכיל ולא רגיש למצבה או למצב של אחיו הגדול חיזו שמודאג מהאם ומהמצב שעכשיו הוא אחראי על כל מה שקורה בבית.

האם- שמה של האם לא מופיע. היא מוכרת לנו כאמם של חיזו ובטטה או בכינוי שהשכנה מכנה אותה “מסכנה”. הכינויים האלה מדגישים לנו את המצב הקשה שהאם נמצאת בו מבחינה נפשית. האם מנותקת מכל הסביבה שלה. למרות שהיא עובדת עם אנשים ומסביבם גרים 7 משפחות היא לא מתקשרת עם אף אחד אלא מתמקדת בילדיה בלבד ובסיפוק הצרכים הבסיסים שלהם.

האם מתקשרת רק עם ילדיה אבל לאורך הסיפור ניתן לראות שהפנייה שלה אליהם היא רק כדי לתת להם הוראות, לדאוג לצרכים הבסיסים שלהם, להסביר להם איך להתנהג. אין מילים של אהבה שהאם מפנה לילדיה ואנחנו גם לא רואים שהיא משתפת אותם בקשיים שלה אלא מתמודדת לבד. גם כשחיזו שואל אותה מה קרה לה היא לא מספרת לו על הקשיים והדאגות שלה אלא אומרת שכואב לה ומבקשת ממנו שידבר בשקט ששמעון לא יתעורר.

היא מתמודדת לבד עם הקשיים עד שבסופו של דבר קורסת נפשית.

מטרת הסיפור:

הסיפור מעביר מחאה חברתית– מחאה דרך סיפור היא מחאה שקטה על המצב בארץ. על כך שמשפחות קשות יום מגיעות למצב כלכלי קשה ומכיוון שהחברה לא עוזרת ולא מסייעת בזמן הנכון הן מדרדרות עד למצב נפשי קשה. הסיפור מחזק את הכעס על ההתנהלות של המדינה שבמקום לסייע ולעזור בצורה שהמשפחה תכלכל את עצמה בכבוד הם נזקקים לא רק לסיוע מהמדינה לכלכלה אלא גם לסיוע בריאותי נפשי של האם ושל כל המשפחה שסובלת מהמצב דבר שהיה נמנע אם היו מקבלים את העזרה הנכונה בזמן.

הדמויות:

חיזו [אדוארד]- חיזו הוא מספר את הסיפור מנקודת מבטו. הוא נער בן 16 שמתנהג כמבוגר בעקבות המצב. [אמו אם חד הורית שמגדלת את ילדיה לבד מתוך קושי כלכלי וריחוק חברתי].

בטטה[שמעון]- בטטה הוא הכינוי של שמעון אחיו של חיזו והוא קטן ממנו ב3 שנים. בן 13. מתנהג כנער מתבגר שעסוק בחייו ורצונותיו. לא רואה את האם ואת הקשיים שלה אלא מרוכז בעצמו ובמה שחסר לו.

האם- שם האם לא ידוע לנו. גם כשהשכנה קוראת לה. היא לא קוראת לאם בשמה אלא בכינוי “מסכנה”. דבר שמדגיש עוד יותר את ההבנה שהאם מנותקת לחלוטין מהחברה וכל כולה מרוכזת בתפקידיה כאם וברצונות שלה לדאוג לצרכים הבסיסים של ילדיה. [אוכל בריא ומחזק וחינוך טוב].

מוטיב– רעיון שחוזר לאורך הסיפור ומטרתו להעביר מסר.

עיניים

בסיפור חיזו בטטה ניתן לראות את העיניים והראיה כמשהו שחוזר לאורך הסיפור ומטרתו להדגיש כמה דברים.

הסוף בסיפור:

סוף פתוח או מותיר רושם חזק – הסוף בסיפור חיזו בטטה לא מספק פתרון חד-משמעי לבעיות של חיזו, אלא משאיר את הקורא עם תחושת חמלה ותהייה לגבי גורלו.אנחנו לא יודעים מה קרה לחיזו ולשמעון או לאמו. כיצד הם הסתדרו? האם האם נשארה בבית חולים? האם הבריאה ונתנו לה עבודה? האם הילדים נשלחו לבית אומנה או שהמשיכו להתנהל לבד… מה קרה בסיפור?

מכיוון שהסוף משאיר אותנו עם הרבה תהיות ושאלות הוא גורם לנו לחשוב על האחר ולפתח מודעות לסביבה שלנו ולמצוקה של האחר. דבר שאנחנו לא עושים בדרך כלל כשאנחנו צופים במישהו שמצבו הכלכלי הוא לא טוב.

השפה וסגנון הכתיבה בסיפור:

סגנון תמציתי וחסכני – השפה בסיפור היא ישירה, יומיומית, ולעיתים מחוספסת, מה שמשקף את המציאות הקשה בה חיזו חי. [מכניסים אותנו לאווירה ולחיים של חיזו ואמו]

התקופה בסיפור חיזו בטטה [הזמן]

הסיפור “חיזו בטטה” מאת סמי ברדוגו אינו מציין במפורש תקופה מדויקת שבה הוא מתרחש, אך ניתן להבין מהפרטים הסגנוניים והחברתיים שהוא משקף מציאות עכשווית יחסית, ככל הנראה בסוף המאה ה-20 .

מאפייני התקופה בסיפור:

רקע חברתי-כלכלי – הסיפור מתאר מציאות של עוני וניכור חברתי, שמהווים חלק מרכזי מהחוויה של חיזו ואמו. המשפחה חיה בתנאים קשים, עם אם קשת יום שמתקשה לפרנס את בנה ולספק לו תמיכה רגשית וכלכלית. זה משקף מציאות חברתית של שוליים כלכליים, שאפיינה חלקים מסוימים בישראל בתקופות של משברים כלכליים או מעברי אוכלוסייה.

העדר טכנולוגיה בולטת – בסיפור אין אזכורים לטכנולוגיות מודרניות כמו טלפונים חכמים או אינטרנט, דבר שיכול לרמוז על תקופה מוקדמת יחסית לפני התפשטות הדיגיטליזציה המלאה.

מפה ניתן להבין שהמחבר רצה להעביר את המסר שהתקופה הזו יכולה להיות כל תקופה שהיא תקופה של משבר. נכון שמכיוון שאנחנו לא רואים סממנים של אינטרנט, טלפונים חכמים, מחשב וכו, אנחנו מבינים שמדובר על שנות ה-90 או ה-80 אבל המחבר כשלא כתב את זמן התקופה במדוייק היה לו רצון שנבין שהסיפור הזה יכול להתרחש בכל תקופה.

המרחב הגיאוגרפי – הסיפור מתרחש ככל הנראה בעיירת פיתוח או אזור פריפריאלי בישראל, המתאפיין בתחושת בדידות וריחוק מהמרכזים העירוניים הגדולים. זה משקף מציאות של תקופות שבהן הפערים בין המרכז לפריפריה היו מורגשים מאוד מבחינה חברתית וכלכלית.

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק C.

חקירת הפרק

קשיים ופרשנויות בפרק

שאלות בגרות:

מאפייני הסיפור הקצר:
הסבר/י כיצד הסיפור “חיזו בטטה“עונה על הקריטריונים של סיפור קצר. התייחס/י לאורכו, למספר הדמויות, לאופן הצגת העלילה ולסגנון הכתיבה.
דמות הגיבור:
כיצד מוצגת דמותו של חיזו לאורך הסיפור? באילו אמצעים ספרותיים משתמש הכותב כדי להמחיש את עולמו הפנימי ואת תחושותיו?
מערכת היחסים בין חיזו לאמו:
תאר/י את מערכת היחסים בין חיזו לאמו. כיצד היא מתפתחת במהלך הסיפור ומה ניתן ללמוד ממנה על דמותה של האם?
הבדידות והניכור בסיפור:
כיצד באים לידי ביטוי נושאי הבדידות והניכור בסיפור? הבא/י דוגמאות מהטקסט והסבר/י את משמעותן.
המשמעות הסמלית של “חיזו” ו”בטטה“:
מהי המשמעות של הכינוי “חיזו בטטה” בסיפור? כיצד הוא משקף את הדמות המרכזית ואת מצבו הרגשי?
סוף הסיפור ומשמעותו:
הסוף של “חיזו בטטה“פתוח לפרשנויות שונות. כיצד את/ה מבין/ה את הסיום? האם הוא משדר תקווה, ייאוש או דבר אחר? נמק/י את תשובתך.
הרקע החברתי והתקופה:
אילו מאפיינים של מציאות חברתית עולים מתוך הסיפור? כיצד הם משפיעים על הדמויות ועל העלילה?
שם הסיפור ומשמעותו:
מהי משמעות השם “חיזו בטטה“? כיצד הוא מתקשר לנושאים המרכזיים של הסיפור?
השוואה לסיפורים קצרים נוספים:
השווה/י בין “חיזו בטטה“לבין סיפור קצר אחר שקראת, בהתייחס למאפיינים כמו דמות הגיבור, קונפליקט מרכזי ואופן סיום העלילה.