הקדמה עמוס
- עמוס
- הקדמה
ב”ה
מיקום בספר התנ”ך– ספר עמוס פרק א. פסוקים א-ג [חלק שני, נביאים, תרי עשר]
נושא: הקדמה לנבואות עמוס
תקציר הפרק
עמוס היה נביא שגר בתקוע. הוא עסק ברעיית צאן (=היה נוקד) וניבא בתקופה שבה כל ישראל ישבו על אדמתם. הממלכה הייתה מפולגת לשתי ממלכות יהודה וישראל. על ממלכת יהודה מלך עוזיה ועל ממלכת ישראל מלך ירבעם בן יואש. (המחצית הראשונה של המאה השמינית לספירה).
בקובץ ספרי הנביאים של תרי עשר עמוס מגיע שלישי למרות שמבחינה כרונולוגית (סדר האירועים והזמנים) הוא ראשון לספרי הנביאים.
מכיוון שעמוס היה רועה צאן נבואותיו היו עם דימויים מתחום רעיית הצאן.
נבואותיו עוסקות בעיקר בנבואות תוכחה וחורבן. הנבואות של עמוס נועדו לנער את ישראל ואת יהודה כדי שישנו את מעשיהם. לרוב עמוס מוכיח על חטאים מוסריים. בתקופתו הבדלי המעמדות היו ממש עמוקים. העשירים היו עושקים את העניים ולא מתייחסים למצוקות שלהם אלא לוקחים מהם ריביות גבוהות מאוד לצורך המשתאות וחיי ההוללות שלהם.
בתקופת עמוס העם נמצא במצב טוב מאוד מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית. הם עולים לבית המקדש ועוסקים בכל סוגי הפולחן לאל ולכן הם בטוחים שדברים אלה יגנו עליהם. עמוס מנבא ומוכיח את העם ומדגיש בפניהם שהאל לא חפץ בעולות וזבחים על חשבון עושק העניים. כדי שימנעו הצרות של העם עמוס מוכיח ומנבא אך כפי שידוע לנו בהמשך הנבואות לא ישפיעו על העם והם ימשיכו לחטא וכך גם החורבן והגלות לא ימנעו.
האירוע המרכזי שהיה בימי עמוס היה הרעש. הרעש היה רעידת אדמה קשה שהייתה באזור ועמוס ניבא שנתיים לפניה אך לא הצליח למנוע את האסון.
עמוס על אף שלא גר בירושלים מנבא את נבואותיו כשטוען שהאל אומר את דברו מירושלים וכך הוא מבסס את הרעיון שירושלים היא עיר הבחירה של האל ומשם מעביר את מסריו לעם.
שאגת ה’ מציון וירושלים היא שאגה של כעס ואנו רואים זאת כיוון שמהשאגה הזו עמוס מנבא שהמקומות הפורחים והמלאי שפע מתייבשים [נאות הרועים= אזור של מרעה צאן מכיוון שהוא עשיר בעשב] כך שכפי הנראה עמוס מנבא גם על בצורת שתהיה או שהכוונה בצורת שהיא דימוי למשהו רע שיקרה בארץ.
ב”ה
מיקום בספר התנ”ך– ספר עמוס פרק א. פסוקים א-ג [חלק שני, נביאים, תרי עשר]
נושא: הקדמה לנבואות עמוס
תקציר הפרק
עמוס היה נביא שגר בתקוע. הוא עסק ברעיית צאן (=היה נוקד) וניבא בתקופה שבה כל ישראל ישבו על אדמתם. הממלכה הייתה מפולגת לשתי ממלכות יהודה וישראל. על ממלכת יהודה מלך עוזיה ועל ממלכת ישראל מלך ירבעם בן יואש. (המחצית הראשונה של המאה השמינית לספירה).
בקובץ ספרי הנביאים של תרי עשר עמוס מגיע שלישי למרות שמבחינה כרונולוגית (סדר האירועים והזמנים) הוא ראשון לספרי הנביאים.
מכיוון שעמוס היה רועה צאן נבואותיו היו עם דימויים מתחום רעיית הצאן.
נבואותיו עוסקות בעיקר בנבואות תוכחה וחורבן. הנבואות של עמוס נועדו לנער את ישראל ואת יהודה כדי שישנו את מעשיהם. לרוב עמוס מוכיח על חטאים מוסריים. בתקופתו הבדלי המעמדות היו ממש עמוקים. העשירים היו עושקים את העניים ולא מתייחסים למצוקות שלהם אלא לוקחים מהם ריביות גבוהות מאוד לצורך המשתאות וחיי ההוללות שלהם.
בתקופת עמוס העם נמצא במצב טוב מאוד מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית. הם עולים לבית המקדש ועוסקים בכל סוגי הפולחן לאל ולכן הם בטוחים שדברים אלה יגנו עליהם. עמוס מנבא ומוכיח את העם ומדגיש בפניהם שהאל לא חפץ בעולות וזבחים על חשבון עושק העניים. כדי שימנעו הצרות של העם עמוס מוכיח ומנבא אך כפי שידוע לנו בהמשך הנבואות לא ישפיעו על העם והם ימשיכו לחטא וכך גם החורבן והגלות לא ימנעו.
האירוע המרכזי שהיה בימי עמוס היה הרעש. הרעש היה רעידת אדמה קשה שהייתה באזור ועמוס ניבא שנתיים לפניה אך לא הצליח למנוע את האסון.
עמוס על אף שלא גר בירושלים מנבא את נבואותיו כשטוען שהאל אומר את דברו מירושלים וכך הוא מבסס את הרעיון שירושלים היא עיר הבחירה של האל ומשם מעביר את מסריו לעם.
שאגת ה’ מציון וירושלים היא שאגה של כעס ואנו רואים זאת כיוון שמהשאגה הזו עמוס מנבא שהמקומות הפורחים והמלאי שפע מתייבשים [נאות הרועים= אזור של מרעה צאן מכיוון שהוא עשיר בעשב] כך שכפי הנראה עמוס מנבא גם על בצורת שתהיה או שהכוונה בצורת שהיא דימוי למשהו רע שיקרה בארץ.
