דברים פרק ו – שמע ישראל

א וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ב לְמַעַן תִּירָא אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ. ג וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.    י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. יב הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. יג אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. יד לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם. טו כִּי אֵל קַנָּא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.    טז לֹא תְנַסּוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה. יז שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. יח וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ. יט לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.    כ כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. כב וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. כג וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. כד וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

ב”ה

מיקום: דברים ו’ פסוקים ד’- ט”ו.

סיכום

“שמע ישראל”

משמעות השם ישראל

כדי להבין את משמעות השם נחזור אחורה לתקופת האבות.

יעקב, בנו של יצחק ונכדו של אברהם אבינו נקרא בשם זה כיוון שבזמן הולדתו ניסה לצאת מבטן אימו לפני אחיו עשו וכך יצא שהמיילדת הולידה את האח הבכור עשו ויעקב יצא כשידו אוחזת בעקב אחיו, עשו. לכן נקרא יעקב. שם זה מסמל ניסיון להגיע למקום ראשון אך למרות המאמצים נכשל.

גם המשמעות של ע.ק.ב – הכוונה להיות אחרי מישהו אחר, לעקוב אחריו.

יעקב מנסה להגיע למטרה שלו: מעמד הבכורה ואף מצליח. בהיותו בחור חכם הוא מזהה הזדמנות ומשיג אותה. כשאחיו עשו חוזר מהציד והוא רעב מאוד ומעוניין בתבשיל שהכין לעצמו יעקב הוא מנצל את חולשת אחיו ותאוותו ומבקש בעד התבשיל את מעמד הבכורה. עשו, שלא מעריך כראוי את מעמד הבכורה מוכן למכור את המעמד ליעקב תמורת נזיד עדשים. בתור התחלה ניתן להבין את עשו שחושב בליבו מה הטעם בבכורה אם אני עומד למות מרעב??? אבל מהר מאוד אנחנו נזכרים שבית יצחק הוא בית של איש עשיר שלא חסר בו דבר. שיש בו משרתים, רכוש, צאן ובקר לרוב שבוודאי לא נחסכו מבני הבית אך בגלל עצלותו של עשו הוא בוחר במקום להמתין עד שיהיה לו תבשיל מוכן הוא מוכר את הדבר החשוב ביותר שקיבל מעצם לידתו.

ניתן ללמוד מכך על דחיית סיפוקים, אדם שאין לו את היכולת להמתין ולחכות בסבלנות יכול להפסיד דברים בעלי ערך רב בשביל דברים חסרי ערך רק כי מכיוון שהוא לא מוכן להמתין בסבלנות.

התורה מתארת את עשו כאדם פזיז ללא דעת שביזה את מעמד הבכורה מעצם המכירה לדבר בעל ערך נמוך.

בהמשך ניתן לראות שיעקב מקשיב לאימו ומקבל גם את ברכת עשו [שיהיו מפרשים רבים שיטענו שטעה בכך ואף נענש], מגיע לחרן מזיז לבד את האבן הכבדה שעל פי הבאר ומשקה את צאן רחל, הולך לבית לבן ועושה שם חיל. נישא לבנות לבן, מקים משפחה ענפה, מתעשר עושר רב ובסופו של דבר לאחר שהוא מבין שלבן מרמה אותו כמה וכמה פעמים יוצא מביתו.

בדרך, לאחר שהוא מעביר את כל משפחתו ורכושו דרך נחל יבוק הוא נשאר לבד בנחל כדי לוודא שלא נשאר דבר שם ואז מגיע איש ונלחם עימו עד עלות השחר. יעקב שידוע לנו כבר מסיפור הבאר כאדם חזק ביותר לא מוכן לוותר ומחזיק את האיש גם כשהוא נוקע את ירכו. מחוסר בררה אותו איש מבקש ממנו שישחרר אותו וישלחו ויעקב מציב לו תנאי לשחרור: רק אם תברך אותי תשוחרר.

האיש שואל אותו לשמו ויעקב אומר לו את שמו הוא אומר לו: מעתה לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל כי שרית עם מלאכי אלוהים ואנשים ותוכל. הכוונה נאבקת עם בני אדם ועם מלאכי האל והצלחת ואז הוא מבין שהאיש שהוא נאבק עימו הוא בעצם מלאך.

מפה השם ישראל.

השם ישראל מאפיין כוח וניצחון. כוח וניצחון טבעי ועל טבעי. וזוהי משמעותו. מאותו הרגע יעקב נקרא בשם יעקב ובניו, בשם “בני ישראל“.

מה יש ליעקב לבקש מאדם אלים שיברך אותו? יעקב יודע מי הוא ומה כוחו והוא מבין שאותו איש הוא לא אדם רגיל אלא מלאך האל מכוח הרע של עשו ולכן הוא רוצה להוריד ממנו את הכוח של עשו עליו כך שהאויב שלו יהפוך ממקלל למברך. בהמשך השנים גם בלעם יבוא לקלל את ישראל אך יצא מברך. אויבים רבים יבואו על ישראל וינסו להזיק ובדרך טבעית לא נראה שעם ישראל ינצחו אך הם ינצחו שוב ושוב. אומות שלמות ומעצמות יכחדו אך עם ישראל יישאר לנצח.

מה מייחד את עם ישראל ואת היכולת שלו לעשות את המעבר?

ההסבר מתחיל בבראשית פרק מ”ט פסוק א’ בו ישראל [יעקב] קורא לכל בניו להיאסף אליו לפני מותו במטרה לברך אותם ולספר להם מה יקרה באחרית הימים. אך אם נקרא את פסוקי ההמשך נראה שהסיפור נקטע. אנחנו לא מקבלים את המסר אלא קופצים מייד לברכות יעקב לבניו.

המדרש מבאר ומסביר שבאותה שעה רצה יעקב לספר לבניו על אחרית הימים והנבואה נסתלקה ממנו ולא יכול לספר להם. מיד חשש שאולי יש מישהו מבניו שאינו ראוי לקבל את המידע ולכן נחסמה ממנו היכולת להעביר את המסר. בניו שרואים את פניו ומבינים את חששו מייד אומרים לו: “שמע ישראל, ה’ אלוהינו, ה’ אחד!”.

הכוונה: שמע אבא [ישראל] ה’ הוא האלוהים שלנו כמו שהוא האל שלך. והוא היחיד. אין לנו עוד אל חוץ ממנו.

מייד כששמע זאת יעקב הוא נרגע ואמר: “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. אם כך,  אם אתם כולכם מאמינים בה’ ורק בו ולא בשום כוח אחר אז אין מה לדאוג, הכול יהיה בסדר. מלכותו של ה’ תתפרסם בכל העולם לנצח. הכול יהיה בסדר באחרית הימים עם עם ישראל ואין מה לדאוג.

אם כך, מתי הכול יהיה בסדר עם עם ישראל?

כשהם יודעים מי הם. במי הם מאמינים ומה תפקידם בעולם.

פרק ו’ שבו מופיע “שמע ישראל” מבהיר מה כוחו של העם שלנו.

בהמשך פרק ו’ יופיעו לנו הדרכים לעבוד את האל: אהבה ויראה. אהבה זוהי המעלה הכי גדולה בעבודת האל אך אם אדם לא מצליח לעבוד את האל מאהבה עדיין מחויב הוא בעבודת האל ולכן יעשה אותה מתוך החשש מהעונש.

התורה רושמת לנו שעלינו לעבוד את האל בכל לבבנו. היא מבהירה שידוע שיש לכל אדם שני רצונות. רצון לעשות טוב ורצון לעשות רע ועדיין דורשת שנכפה את יצר הטוב על הרע ונתמודד בכל תחומי המצוות. גם כאלה שקשורות למחשבה ולהגיון ואז יש צורך ללמוד ולהבין כדי לעשות בצורה מושלמת וגם כשיש צורך להגביר את האמונה על השכל כדי לבצע את הציווים.

לאורך כל חייו של האדם ולאורך כל יומו הוא צריך להכניס את האל במעשיו ולהבין שהוא אתו בכל רגע נתון. “בלכתך בדרך, בשכבך, ובקומך”. כך שגם אם הוא לא רואה אף אחד והוא נמצא במקום שהוא חושב שהוא בודד שיבין שהוא לא בודד בעולם. האל תמיד איתו ותמיד הוא נדרש להתנהגות טובה וראויה.

3 מצוות מופיעות בפרק זה: העברת המסר לדור הבא [“ושננת”], תפילין ומזוזות. מצוות אלה שומרות עלינו באופן פרטי ושומרות עלינו כעם שלא נשכח מי ומה אנחנו.

בסיום הפרק האל מפרט לעם ישראל את כל הטוב שקיבלו: נכנסו לארץ שלא נטעו בה, לא בנו אותה, ולא מלאו אותה כל טוב. הוא מזהיר את עם ישראל שמרוב הטוב שיש להם לא ישכחו מי הוציא אותם ממצרים והביא להם את כל הטוב הזה וכתוצאה מהשכחה יתערבבו בין הגויים, ילמדו ממעשיהם, יתחתנו בהם ויעבדו עבודה זרה. הוא מאיים שבמידה ויעשו זאת וישכחו מי הם ומה הם ומה תפקידם בעולם הוא יעניש אותם כדי להחזיר אותם למקומם.

מילים לביאור:

טוטפות– תכשיט שהיו הנשים שמות על המצח.

“שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד”

פסוק שנאמר בבוקר ובערב, נאמר לפני המוות ובשעות צרה ומשבר. הפסוק מדגיש את העובדה שאנחנו מאמינים שה’ הוא האלוהים שלנו ואין עוד כח אחר חוץ ממנו בעולם.

מדרש שם: כשנותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסויימת.

יעקב– “ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב…” [בראשית כ”ו]

ישראל- “כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל” [בראשית ל”ב, כ”ח]

מלאך האל לאחר שיעקב מחייב אותו לברכו שואל לשמו וכשאומר לו ששמו יעקב הוא אומר לו: מעכשיו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל. כי נאבקת עם מלאכי האל ועם אנשים חזקים והצלחת.

כך ששמו של יעקב מתחלף על ידי מלאך האל בעקבות מעשיו וכוחו. הוא מצליח במעשיו לשנות את שמו לשם חזק יותר ובעל עוצמה על טבעית.

אלוהות לאומית ואוניברסאלית:

ה’ אלוהינו– האל של עם ישראל.

ה’ אחד– אל יחיד ללא כוחות נוספים שאינם תחת שליטתו.

האותיות ע . ד שמוגדלות ומודגשות בפסוק ומטרתן:

שתי האותיות מוגדלות בפסוק ומודגשות. הן יוצרות ביחד את המילה “עד”. האדם היהודי מעיד באמירה שלו פסוק זה שה’ אלוהיו והוא האל היחיד שלו. כך הוא מעיד על אמונתו המוחלטת והבלעדית באלוהי ישראל.

הדרך לעבודת האל:

שתי דרכים בעבודת האל המופיעות בפרק זה:

 1. אהבה – “ואהבת את ה’ אלוהיך” [דברים ו’. ה’]

2. יראה -“את ה’ אלוהיך תירא ואותו תעבוד…” [דברים ו’ פסוק י”ג]

עבודה מאהבה גדולה מעבודה מיראה. אבל אם אדם לא מצליח לעבוד את האל מאהבה אז אומרים לו שיעבוד מיראה. [כמו אב שאומר לבנו לעשות מעשה מסוים וברור שהוא מעדיף שיעשה את המעשה מתוך אהבתו אליו אך אם הוא לא עושה מאהבה שיעשה מהחשש מעונש. העיקר שיעשה כדי שלא יפול ויכשל.

“ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”

בכל לבבך– מצוות שקשורות למחשבה.[על פי רש”י בשתי לבבות= יצר טוב ויצר רע יש לאדם והוא צריך לבחור ולהצליח לשלוט עליהם ולבחור בטוב]

בכל נפשך– אפילו שנוטלים את נפשך [מצוות שקשורות לקידוש ה’- חיילים שיוצאים למלחמות מצווה, יהודים שמתים בגלל שהם יהודים]

בכל מאודך– ממונך [מצוות שקשורות לממון כמו מעשרות, ריבית]

אדם צריך לעבוד את  האל בכל המצבים. גם במצב שההיגיון שלו לא מבין ורק האמונה נמצאת, גם במצב שאנחנו צריכים להתעלות על הרגש שלנו וגם מצוות שקשורות לממון שלנו.

בשבתך בביתך– כשאם יושב בביתו

בלכתך בדרך– כשאדם הולך בדרך

בשכבך– בזמן שאדם הולך לישון

ובקומך– כשהוא קם בבוקר

על פי פסוק זה הציווי על היהודי לאורך כל יומי ולאורך כל חייו להתנהל על פי חוקי האל. להבין שבכל זמן הוא צריך לזכור שהאל עימו ומצפה ממנו להתנהג כראוי. ואם נפל, לקום ולהמשיך שוב.

שלוש מצוות מופיעות פה שהאדם מצווה בהם:

“ושיננתם לבניך“- מצוות העברת התורה, התרבות, האמונה, הידע והמסורת לדור הבא.

“וקשרתם לאות על ידך” -תפילין של יד.

“והיו לטוטפות בין עיניך“- תפילין של ראש [טוטפות היה תכשיט ששמו הנשים על המצח].

“וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך”- מצוות מזוזה על משקופי הבית והשערים.

על בתי התפילין חרוטה האות ש וגם על המזוזה חרוטה האות ש או   ש. ד. י.  ומשמעות השם הוא שמירה. שמירה של האל.

יצחק אבינו כששולח את יעקב בנו לחרן לחפש לו אישה מברך אותו בשם זה: “ואל שדי יברך אותך ויפרך…” [בראשית כ”ח. ג’]

יעקב אבינו כשהוא שולח את בניו למצרים מברך אותם בשם זה: “ואל שדי יתן לכם רחמים…”[בראשית מ”ג. י”ד].

מצוות אלה מגנות על האדם ושומרות עליו.

אזהרת האל:

פסוק י’ מתאר את הכניסה של עם ישראל לארץ. הארץ ניתנת להם במתנה. היא מלאה כל טוב שהעמים שהיו פה אספו, בנו ונטעו.

האזהרה: האל מזהיר את עם ישראל שמרוב הטוב שיהיה להם לא ישכחו את ה’, יתחילו להתערבב עם העמים מסביב, יכרתו איתם הסכמים ובריתות, יתחתנו עם הנשים והגברים מהעמים השונים ויתחילו לעבוד עבודה זרה ולעזוב את חוקי ה’.

האל מדגיש שאנחנו לא יכולים להתערבב וללמוד ממעשיהם כי אנחנו עם סגולה, עם מובדל וקדוש לה’ ולכן הוא מצפה ממנו להתנהג אחרת.

כובשים או לא?

הפסוקים מתארים פה את העובדה שעם ישראל כבש את  הארץ ונכנס למקום שאחרים בנו, יצרו, נטעו ומילאו. אם כך מהי הזכות שלנו על הארץ? [דברים ו’ פסוקים י’- י”א]

והתשובה:

“והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך…” [דברים ו’ פסוק י’]

מכיוון שהארץ שייכת לאל והוא בחר בעם ישראל כעם סגולה והבטיח לאבותינו להביא לנו את הארץ לכן אנחנו לא כובשים. כיוון שהארץ שייכת לאל והוא יכול לבחור למי להביא מה. ברצונו יתן לנו וברצונו יקח.

לכן, הסיבה להחזקת עם ישראל בארץ ישראל היא סיבה היסטורית דתית בלבד. וזוהי הסיבה שבן גוריון כשהוא מבקש מהאום להקים פה מדינה יהודית הוא מגיע עם ספר התנ”ך. בעולם מאמינים בספר התנ”ך ובו כתוב שהאל ייחד אותנו כעם נבחר ונתן לנו את הארץ ולכן ארץ זו שייכת לנו.

למה דווקא אנחנו?

הסיבות לכך שעם ישראל נבחר כעם סגולה: [דברים ז’. ט]

בפרק זה משה רבנו מסביר לעם שלא בגלל שאנחנו מבחינה כמותית הרבה יותר הוא בחר בנו כעם אלא משתי סיבות:

1. מאהבת ה’ את ישראל.
2. משמירתו על השבועה שנשבע לאבות שלנו. [בראשית ט”ו]

אם לא נדע לעשות את זה בצורה טובה, יפה ונכונה. אם לא נבין את הערך שלנו ואת העובדה שאנחנו שונים מהגויים ולעולם לא נהיה כמוהם ותפקידנו בעולם הוא ללמד כיצד להתנהל ולהיות אור לגויים אז מהר מאוד האל יגרום לנו להבין את זה בדרכים שלו.

“הישמר לך פן תשכח את ה’…פן יחרה בך אף ה’ אלוהיך והשמידך מעל פני האדמה” [דברים ו’. ט”ו]  

קשיים ופירושים:

“ובשמו תשבע” [פרק ו’ פסוק יג]

הציווי להישבע בשם ה’ נראה בעייתי ויוצר סתירה: מצד אחד אומרים לנו להישבע בשם ה’ מצד שני ידוע לנו על פי עשרת הדיברות שאסור לשאת את שם ה’ לשווא. מה אם כך נכון?

פירוש:

מותר להישבע בשם האל כשהדבר הוא לצורך מטרה חשובה ואתה אומר דברי אמת.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.