בראשית פרק נ
- בראשית
- פרק נ
- פטירת יעקב
א וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ. ב וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל. ג וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. ד וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר. ה אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה. ו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ. ז וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם. ח וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ט וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד. י וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. יא וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. יב וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם. יג וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא. יד וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו. טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. טז וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. יז כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. יח וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. כ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב. כא וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם. כב וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. כד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. כו וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
ב”ה
מיקום: בראשית פרק נ’
נושא: מות יעקב ומות יוסף.
סיכום:
יעקב מת ויוסף נופל על פני אביו בוכה ונושק לו, הוא מצווה את עבדיו, הרופאים לחנוט את הגופה[לעשות פעולות שישמרו על הגופה שלא תתליע]. הרופאים חונטים את הגופה ולאחר תהליך של 40 יום מסתיימת תקופת החניטה. המצרים בוכים על מות יעקב 70 יום כולל ימי החניטה [40 יום של חניטה ועוד 30 יום של אבלות ובכי]. לאחר שמסתיימים ימי הבכייה יוסף פונה אל בית פרעה ומבקש מהם שיפנו אל פרעה וישכנעו אותו לתת לו אישור לקבור את אביו במקום שהשביע אותו לקבור אותו. המקום שיעקב חפר לו לקבר בכנען. ולאחר מכן יוסף ישוב למצרים. פרעה שומע את בקשת יוסף ומאשר לו את הדבר לעלות ולקבור את אביו כפי שהשביע אותו. פרעה פונה אל יוסף ומאשר לו לקבור את אביו בכנען כפי שהשביע אותו. יוסף עולה לקבור את יעקב אביו ואיתו עולים כל עבדי פרעה, וכל האנשים החשובים במצרים. בנוסף, כל בני ישראל עלו לקבור את יוסף רק את הילדים הקטנים ואת הצאן והבקר שלהם השאירו בגושן, מקום מגוריהם במצרים. יחד עם יוסף עלו גם רכבים ופרשים כך שכמות האנשים והרכבים שיצאו היו רבים מאוד מאוד. הם באים עד גורן האטד שבעבר הירדן ושם סופדים ליעקב מספד גדול מאוד במשך 7 ימים. אנשי הארץ ראו את האבל הכבד בגורך האטד והם מבינים שמשהו מאוד חשוב מת למצרים לכן הם קוראים מאותו הזמן למקום: “אבל מצרים”.
בני יעקב נושאים את גופת יעקב אביהם כפי שציווה אותם לפני מותו וקוברים אותו במערת שדה המכפלה שקנה אברהם מעפרון החתי. לאחר מכן יוסף שב למצרים הוא ואחיו וכל אלה שעלו אתו לכנען לקבור את אביו.
בהמשך, אחי יוסף [בני יעקב] חוששים שעכשיו לאחר שאביהם מת, יוסף ינקם בהם על מכירתו בעבר וישיב להם על כל הרע שעשו לו לכן הם שולחים שליחים אל יוסף ואומרים לו: “אביך ציוה לפני מותו לומר ליוסף שיסלח לפשע של אחיו ולרעה שעשו לו והם מבקשים ממנו שיסלח לפשע שעשו עבדי אלוהי אביך. לאחר שיוסף שומע את הדברים הוא בוכה ואחי יוסף באים בעצמם אליו. משתחווים לפניו ומתחייבים להיות לו לעבדים. יוסף משיב להם שלא יפחדו. האם הוא במקום ה’ שיש לו זכות להעניש אנשים על המעשים שלהם?? והוא מוסיף ואומר להם: אתם בתכנון שלכם חשבתם לעשות רע אבל ה’ סידר את הדברים שיצא מהעניין טוב וכך התגלגל הדבר שהצלתי עם רב. [יוסף הרי סייע לפרעה ולמצרים בעצה שלו לאסוף מאגרי מזון ולשמור לימי הרעב].
יוסף מתחייב לאחיו שהוא ימשיך ויכלכל אותם ואת ילדיהם עד שהוא מצליח להרגיע אותם.
יוסף יושב בבית מצרים הוא ומשפחת אביו וחי עד גיל 110 שנים.
יוסף חי מספיק זמן כדי לראות מילדיו נכדים ונינים ולגדל אותם.
לפני מותו יוסף משביע את אחיו שלאחר מותו כשה’ יפקוד את בני ישראל ויעלה אותם ממצרים שיעלו גם את עצמותיו ויקברו אותו בכנען.
יוסף מת בגיל 110 שנים, חונטים את גופתו ושמים אותו בארון במצרים.
מבנה הפרק:
פסוקים א’- ג’: תגובת יוסף וכל מצרים על מות יעקב
פסוקים ד’- י”ד: קבורת יעקב בכנען, במערת המכפלה.
פסוקים ט”ו- כ”ב: חשש אחי יוסף ותגובת יוסף אליהם.
פסוקים כ”ב-כ”ו: סוף ימי יוסף ושבועתו .
מילים לביאור:
לחנוט= לשמר את הגופה
טפם= הילדים הקטנים שלהם.
כבד מאוד= כמות גדולה מאוד של אנשים/רכוש.
אל תיראו= אל תפחדו.
ישטמנו=ישנא אותנו/ינטור לנו
מדרש שם– כאשר נותנים שם למקום או לאדם בגלל סיבה מסוימת.
אבל מצרים– אנשי כנען קוראים למקום בעיר שלהם אבל כיוון שראו את האבל הכבד של בני יעקב ואנשי מצרים כשהם מתאבלים על מות יעקב אבינו.
הסיבה שיכולה להיות להזכרת האירוע היא כדי להדגיש את הזכות של בני ישראל למקום ואת הזכות שלהם לקבור את יעקב דווקא שם בלי מניעות ולמרות שבשנים האחרונות לא גרו שם אלא במצרים.
פער בין האירוע לדיווח האירוע:
בראשית כ”ט פסוקים כ”ט-ל”ב.
יעקב מצווה על בניו שיקברו אותו במערת המכפלה מקום קבורת אבותיו וקבורת לאה.
קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי: אֶל-הַמְּעָרָה–אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה”. [בראשית מ”ט פסוקים כ”ט-ל”א].
בראשית פרק נ’ פסוק ה’.
יוסף מעביר את המסר לפרעה כדי שיאשר לו לקבור את אביו במערת המכפלה ולא במצרים. אך יוסף לא מדייק בדבריו.
ְקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי—וְאָשׁוּבָה”. [פרק נ’ פסוק ה’]
נקודות הדמיון:
בקשת יעקב להיקבר בכנען.
נקודות השוני:
-
יעקב מצווה את בניו ולא משביע אותם.
-
יעקב מצווה את כל בניו ולא רק את יוסף.
-
יעקב לא אומר ליוסף שהוא חפר לו שם קבר כי המקום כבר היה מוכן למטרת קבורה של משפחת אברהם.
-
יעקב מזכיר את העובדה שהמערה כבר נקנתה על ידי אברהם אבינו לאחוזת קבר לו ולזרעו ואבותיו ולאה קבורים שם. יוסף לא מזכיר שאבותיו ולאה קבורים שם.
הסיבה לשינויים יכולה להיות:
המטרה של יוסף היא לקבל את אישורו של פרעה לקבור את אביו במערת המכפלה ולכן יוסף רוצה לשכנע את פרעה לאשר לו את הדבר לצורך זה הוא משתמש בפרטים שיסייעו לו:
-
הוא מדגיש בפני פרעה שיעקב בעצמו חפר את הקבר זאת אומרת השקיע בחפירת קברו ולכן מובן למה כל כך חשוב לו להיקבר שם.
-
הוא לא מזכיר שכל אבותיו נקברו שם אולי כדי לא לגרום למצב שפרעה יחשוש שגם יוסף ירצה להיקבר שם כי זו קבורת אבות ולכן יסרב לו כדי שיוסף ירצה להיקבר במצרים ולא בכנען ליד אבותיו. [ ליצור תקדים].
-
יוסף לא מכניס את אחיו כדי להראות שהיה פה עניין אישי שלו מול אביו ולכן הוא מחויב לפעול בעניין. אבל אין פה המרדה של כל בני ישראל מול פרעה. [להמעיט בערך העניין].
-
יוסף מדגיש שמדובר פה בשבועה ולכן הוא מחויב לעשות זאת. יוסף מצליח ופרעה מאשר לו לקבור את אביו בכנען כמו שהשביע אותו ומכאן ניתן ללמוד שאם לא היה משתמש בעניין השבועה לא היה מאשר לו לקבור אותו שם.
כינויים: דרך הכינויים ניתן להבין את הקשר בין הדמויות ואת המטרות העומדות מאחורי נותן הכינוי.
יעקב– אביך [הדגשת הקשר החזק בין יוסף לאביו].
יוסף-יוסף. [מהפרק ניתן לראות את יוסף כאדם שפועל ללא התנשאות מול אביו ואחיו].
אחי יוסף– בני ישראל, אחיך, עבדים, עבדי אלוהי אביך. [ניתן לראות את חששם וכניעתם של אחי יוסף אליו].
מוסר השכל:
-
מיוסף ניתן ללמוד על מעלת כיבוד הורים- יוסף מכבד את אביו ומתייחס אליו בכבוד של מלכים. קובר אותו במקום שרצה להיקבר ואף מתאבל עליו במצרים ובכנען כראוי.
-
מיעקב נלמד על החשיבות של התנהגות טובה וראויה כלפי כל בני האדם- מקבורת יעקב ומהאבל הכבד שהיה על המצרים ניתן ללמוד שיעקב אבינו היה אדם אהוב מאוד לא רק על בני ישראל אלא גם על המצרים.
-
מיוסף ניתן ללמוד על חשיבות וגדולת הסליחה והמחילה- יוסף שהוא משנה למלך מצרים יכול לפגוע באחיו על מעשיהם אבל הוא בוחר לסלוח לאחיו סליחה גמורה ואף מפייס ומרגיע אותם כדי שלא יצטערו ולא יחששו לחייהם לאחר שאביהם מת.
-
מיוסף ניתן ללמוד שכל מה שקורה קורה לטובה- יוסף מרגיע את אחיו ואומר להם שכל מה שהם עשו ושמכרו אותו לעבד הכל קרה לטובה כי בזכות האירוע הזה הוא נהפך למלך והם כולם חיים היום כשמסביב למצרים יש רעב כבד.
-
מתגובת יוסף לאחיו לאחר שהם משתחווים לפניו ומתחייבים להיות לו לעבדים והוא מגיב ואומר להם: האם אני אלוהים שאתם עושים זאת? ניתן ללמוד על הענווה שלו ועל כך שאדם תמיד צריך לזכור גם כשהוא במעמד גבוה ונכבד הוא לא אלוהים! והוא צריך להתייחס אל כל בני האדם בכבוד ולא בהתנשאות.
-
דרך הפרק אנחנו מבינים את החשיבות של קניית נכס בצורה נכונה על ידי רישום מדויק של מוכר, קונה, תשלום ועדים. יעקב ובניו אומנם כבר לא גרים בכנען אך מכיוון שאברהם קנה את מערת המכפלה בצורה מסודרת ולא על ידי טובות [כמו שעפרון הציע שיקבור את מתו בחינם] הייתה לבני ישראל הזכות לקבור את יעקב בלי עיכובים מיותרים ובלי הוצאות תשלום נוספות או התמקחויות.
-
מאופן בקשת יוסף לפרעה לקבור את אביו בכנען ניתן ללמוד כיצד מבקשים דבר מסוים. יש צורך לחשוב על כל מילה שנאמרת כי כל מילה שאדם יוריד או יוסיף יכולה להשפיע על ההחלטה.
קשיים ופרשנויות:
קושי:
מהי פעולת החניטה שמצווה יוסף לעשות לאביו לאחר מותו?
פירוש:
רד”ק: לחנוט – הוא שחונטים את המת בסמים ידועים , כדי שלא יסריח.
הסבר פירוש: פעולת החניטה היא הכנת תערובת של סמים מיוחדים שיגרמו לגופה לא להסריח.
קושי:
מהי הסיבה לאבל הגדול של מצרים בעקבות מות יעקב?
פירוש:
רש”י: וימלאו לו – השלימו לימי חניטתו עד שמלאו ארבעים יום. ויבכו אתו… שבעים יום – ארבעים ימי חנטה , ושלשים לבכי , לפי שבאת להם ברגלו ברכה , שכלה הרעב , והיו מי נילוס מתברכין (ראה תנ”ב נשא כו).
הסבר פירוש:
הסיבה לזמן הארוך של האבל היא: 40 יום אלו הימים שהיה צורך בהם כדי להשלים את פעולת החניטה ולאחר מכן עוד 30 יום אלו ימי האבל והבכי על אדם שנפטר. והסיבה לכך שהתאבלו כלכך המצרים היא בגלל שבזכות יעקב מצרים התברכה. גם הרעב פסק וגם מי הנילוס היו מתרבים ועולים.
קושי:
מהי הסיבה שמשתמש יוסף בלשון שבועה שהשביע יעקב אותו ולא בציווי? ומהי הסיבה שבעיני פרעה, מלך מצריך עניין השבועה היה חשוב כל כך?
פירוש:
רש”י: “כאשר השביעך – ואם לא בשביל השבועה , לא הייתי מניחך; אבל ירא לומר לו: עבור עליה , לפי שאמר לו יוסף: אם כן אעבור שבועה שנשבעתי לך , שלא אגלה על לשון הקדש , שאני מכיר בו עודף על שבעים לשון , ואתה אינך מכיר בו; כדאיתא במסכת סוטה (לו , ב).”
הסבר פירוש:
יוסף ידע שהשימוש בשבועה תסייע לו מול פרעה כיוון שאם לא השבועה פרעה לא היה מסכים ליוסף לקבור את אביו מחוץ למצרים אבל מכיוון שיוסף נשבע גם לו[לפרעה] על כך שלא יספר למצרים ולכלל העולם שהוא דובר שפה אחת יותר מפרעה[ ולכן חכם יותר מפרעה] ויוסף עמד בשבועה ולא סיפר לכן, אם פרעה יזלזל בהפרת השבועה לאביו גם יוסף יוכל לזלזל בשבועתו לפרעה ויפר אותה…
קושי:
מהי הכוונה בפסוק: “ויעשו בניו כאשר ציוום”? מה היה הציווי המיוחד שציווה יעקב את בניו כשיישאו את מיטתו?
פירוש:
רש”י: “כאשר צום – ומהו אשר צום? וישאו אתו בניו – ולא בני בניו. שכך צום: אל ישאו מטתי , לא איש מצרי , ולא אחד מבניכם שהן מבנות כנען , אלא אתם.”
הסבר פירוש: מכיוון שבני יעקב נשאו נשים בכנען לא רצה יעקב שנכדיו או המצרים יישאו את מיטתו אלא רק בניו שנולדו לו מנשים שאינן כנעניות.
קושי:
על פי רש”י מי היו נושאי הארון ומהי הסיבה לכך שהם הנושאים ולא אחרים?
פירוש:
רש”י: : “…וקבע להם מקום: שלשה למזרח , וכן לארבע רוחות; וכסדרן למסע מחנה של דגלים (ראה במ’ ב) נקבעו כאן. לוי לא ישא , שהוא עתיד לשאת את הארון; יוסף לא ישא לפי שהוא מלך; מנשה ואפרים יהיו תחתיהם , וזהו “איש על דגלו באותות” וגו’ (במ’ ב , ב) – באות שמסר להם אביהם למשא מיטתו (ראה תנח’ במדבר יב).”
הסבר פירוש:
נושאי הארון היו:
מנשה ואפרים [יוסף לא נשא אישה כנענית] ושאר בני יעקב ללא לוי. [ראובן, שמעון, יהודה, יששכר, זבולון, נפתלי, גד, אשר, דן, נפתלי].
לוי- לא נשא כיוון שהוא ובניו עתידים לשאת את ארון ה’ ולכן צריכים להיות קדושים ולא להיטמא למת.
יוסף- לא יישא כי הוא מלך ולכן אין להוריד ממעמדו שיישא ארון מת.
קושי:
מהי הסיבה שמשתמשים אחי יוסף בכינוי “עבדי אלוהי אביך” כלפי עצמם בפניה אל יוסף כשהם מתחננים בפניו שלאחר מות אביהם לא יעניש אותם על מכירתו בעבר?
פירוש:
רש”י: “שא נא לפשע עבדי אלהי אביך – אם אביך מת , אלוהו קיים , והם עבדיו (ראה תנ”ב שמות ב)”.
הסבר פירוש:
הסבר פירוש: רש”י מנמק את השימוש בכינוי זה כדי להדגיש את העובדה שאומנם יעקב מת אך האל קיים לעד והם עבדי ה’ לכן שירחם עליהם בזכות זה שהם עבדיו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
-
א. קראו בראשית פרק נ’ פסוקים ט”ו- כ”א. ממה חששו אחי נוסף ומדוע? כיצד פעלו בעקבות חששם? מהי תגובת יוסף כששומע דבריהם?
ב. האם אתם חושבים שהחשש של אחי יוסף היה מוצדק או לא? נמקו דבריכם?
ג. כיצד מצטייר יוסף בעיניכם לאור תגובתו?
2. קראו בראשית פרק נ’. מפרק זה ניתן ללמוד על יעקב ועל יוסף ועל היחס שלהם לבני אדם באופן עקיף ובאופן ישיר. בחר אחד מהם וכתוב מה ניתן ללמוד על התנהגותו עם בני אדם. בסס תשובתך על הכתוב.
3. קראו בראשית פרק נ’ פסוקים כ”ב-כ”ו.
א. מהן שנות חייו של יוסף? מהי בקשת יוסף מבני ישראל?
ב. קראו שמות פרק י”ג פסוק י”ט. האם בקשת יוסף התגשמה? מי התאמץ למען בקשת יוסף? בססו את דבריכם על הכתוב.
4. קראו בראשית פרק נ’ פסוקים א’-ד’ ואת פירושו של רש”י שלפניך וכתבו.
רש”י: וימלאו לו – השלימו לימי חניטתו עד שמלאו ארבעים יום. ויבכו אתו… שבעים יום – ארבעים ימי חנטה , ושלשים לבכי , לפי שבאת להם ברגלו ברכה , שכלה הרעב , והיו מי נילוס מתברכין (ראה תנ”ב נשא כו).
כמה ימים מבכים מצרים את יעקב? מהי הסיבה לימי האבל הרבים? ומהי הסיבה על פי הפרשן שהמצרים שותפים בכאבם של בני ישראל על מות יעקב?
-
קראו בראשית פרק נ’ פסוקים י’-ט”ו.
-
מהו האירוע ההיסטורי המוזכר בפרק?
-
מהי הסיבה לדעתך להזכרת אירוע היסטורי זה בפרק שלנו?
-
קראו בראשית פרק נ’ פסוק. ואת דברי רש”י: כאשר צום – ומהו אשר צום? וישאו אתו בניו – ולא בני בניו. שכך צום: אל ישאו מטתי , לא איש מצרי , ולא אחד מבניכם שהן מבנות כנען , אלא אתם. וקבע להם מקום: שלשה למזרח , וכן לארבע רוחות; וכסדרן למסע מחנה של דגלים (ראה במ’ ב) נקבעו כאן. לוי לא ישא , שהוא עתיד לשאת את הארון; יוסף לא ישא לפי שהוא מלך; מנשה ואפרים יהיו תחתיהם , וזהו “איש על דגלו באותות” וגו’ (במ’ ב , ב) – באות שמסר להם אביהם למשא מיטתו (ראה תנח’ במדבר יב)
על פי רש”י מי היו נושאי הארון ומהי הסיבה לכך שהם הנושאים ולא אחרים?
