בראשית פרק ל”ט

א וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. ב וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ. ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. ו וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. ז וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. ח וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. י וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. יג וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה. יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ. יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי. יח וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה. יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ. כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר. כא וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר. כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה. כג אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ.

ב”ה

נושא: יוסף בבית פוטיפר

מיקום בתנ”ך: בראשית ל”ט

תקציר הפרק

יוסף הורד מצרים (הורד =ללא רצונו) ומי שקונה אותו מהמדנים זה פוטיפר שר הטבחים בבית פרעה. כשיוסף נמצא בבית פוטיפר ומתחיל לעבוד בשבילו ה’ מצליח דרכו וכך פוטיפר שרואה את הצלחת יוסף מקדם אותו במהירות וממנה אותו לנהל את כל מה שיש לו.

מרגע שיוסף מתמנה לנהל את משק ביתו של פוטיפר ה’ מברך את בית פוטיפר והוא רק עולה, גדל ומתעצם עד כדי כך שפוטיפר לא יודע דבר ממה שקורה בביתו כי הכל מנוהל על ידי יוסף.

יוסף יפה תואר ויפה מראה וזה גורם לאשת פוטיפר לחשוק ביוסף. היא מבקשת ממנו לשכב איתה.

יוסף מסרב ומסביר לה שהוא לא יכול להיות כפוי טובה לפוטיפר שהביא לו לנהל את כל מה שיש לו ורק דבר אחד מנע ממנו וזה אותה מכיוון שהיא אשתו. הוא ממשיך להסביר לה שהוא לא יכול לעשות את הדבר הזה, לא כלפי פוטיפר וגם לא לחטוא לאלוקים שאוסר לשכב עם אשת איש. אשת פוטיפר ממשיכה לשכנע אותו כל יום להיות איתה ולשכב איתה ויוסף ממשיך בסירובו. יום אחד יוסף מגיע לבית פוטיפר כדי לעשות את עבודתו ואף אחד לא נמצא בבית חוץ מאשת פוטיפר. אשת פוטיפר מגיעה אליו, תופסת בבגדו ומצווה עליו לשכב איתה. יוסף משאיר את בגדו בידה ורץ החוצה. כשהיא רואה שהבגד שלו בידה ושהוא ברח החוצה היא קוראת לאנשי הבית, מראה להם את בגדו של יוסף ואומרת להם שפוטיפר הביא להם איש עברי לצחוק עליהם. היא מאשימה את יוסף בניסיון לאונס ומספרת להם שהיא צעקה בקול גדול ולכן הוא ברח אבל השאיר את בגדו אצלה.
היא משאירה את בגדו של יוסף אצלה וכשפוטיפר חוזר לביתו היא מספרת לו שיוסף בא לצחוק עליה וניסה לאנוס אותה וכשהיא צעקה הוא ברח והשאיר את בגדו אצלה. פוטיפר שומע את הדברים וכועס מאוד. הוא לוקח את יוסף לבית הסוהר המיוחד לאסירי המלך.

כשיוסף נמצא בבית הכלא הוא מוצא חן בעיני שר בית הסוהר ששם אותו כאחראי על כל האסירים בכלא ונותן לו לנהל את כל מה שקורה שם. שר בית הסוהר לא עושה או מחליט דבר אלא הכל בניהול יוסף וגם שם הכל מתנהל מצוין וה’ מצליח דרכו.

שימו לב,

עליה וירידה מהארץ

כשיוצאים מארץ ישראל משתמשים במילה: ירידה (“ויוסף הורד מצרימה” בראשית ל”ט, א’) לעומת זאת כשמגיעים לארץ ישראל משתמשים במילה: עליה (“ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו” בראשית י”ג, א’).

ארץ ישראל קדושה ולכן כשיוצאים ממנה יורדים וכשמגיעים אליה עולים מבחינה רוחנית.

אפיון ישיר:
 מסופר לנו שיוסף מצליח בכל מה שהוא עושה ושהוא יפה תואר ויפה מראה. הפרטים האלה חשובים לנו כדי שנבין את המשך הסיפור, הסיבה לכך שאשת פוטיפר חושקת ביוסף.

כינויים:
(הכינויים מדגישים לנו את מידת היחס והקירבה בין הדמויות)

אשת פוטיפר: אשת פוטיפר, אשת אדוניו,

יוסף: יוסף, עבד עברי, איש עברי

פערים בין האירוע המקורי לבין הדיווח:

כאשר מתואר בפרק אירוע והוא מדווח לאחרים יש צורך להשוות בין האירוע לדיווח בצורה מדוייקת.

במידה ויש שינויים בין האירוע לדיווח [הוספות, השמטות] נשאל את עצמנו מהי הסיבה שהדמות שדיווחה על האירוע השמיטה או הוסיפה פרטים אלה?

  האירוע:

יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם–בַּבָּיִת.  יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.

דיווח האירוע לאנשי הבית:

 יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.  טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. 

דיווח האירוע לפוטיפר:

טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ, אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו, אֶל-בֵּיתוֹ.  יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:  בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ–לְצַחֶק בִּי.  יח וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה

תיאור האירוע המקורי:

יום רגיל שבו יוסף מגיע לביתו במטרה לעשות עבודתו[בית= מקום שהוא בטוח בו].

אשת פוטיפר רואה שיוסף והיא לבד בבית.

אשת פוטיפר תופסת את יוסף בבגדו

אשת פוטיפר דורשת מיוסף לשכב עמה

יוסף משאיר את בגדו אצלה ובורח לבחוץ.

המטרה של אשת פוטיפר בבחירת המילים: להפוך את עצמה לקורבן ואת יוסף לתוקף וכך לנקום בו על סירובו לשכב עימה.

המטרה בדיווח לאנשי הבית:

1. איש-  לגרום להם להרגיש שיוסף מעליהם. [איש מעמד גבוה משלהם]
2. הביא לנו- לגרום להם לא להיות נאמנים לפוטיפר [הביא להם איש עברי להיות מעליהם].
3. הביא לנו, לצחק בנו- לתת להם את ההרגשה שהיא והם זו קבוצה אחת וכשיוסף פוגע בה הוא גם פוגע בהם. [מכניסה אתה ואותם לקבוצה אחת בנפרד מפוטיפר ויוסף]
4. לשכב עמי- מתארת חטא גדול של נסיון לאונס ולכן צעקה בקול גדול.
5. ואקרא בקול גדול- להאשים אותם בכך שלא סייעו לה וכך בעצם עזרו למקרה להתרחש. [ איום מרומז- אם לא תשתקו אפליל אתכם].

המטרה בבחירת המילים בדיווח לפוטיפר[בעלה]:

1. עבד עברי- להוריד את מעמדו של יוסף ולהדגיש בפני פוטיפר שהוא אדם לא חשוב מול פוטיפר [ניתן לפגוע בו ואין בו ערך].
2. לצחק בי- לגרום לו להרגיש אשם שהיה צריך לשמור על אשתו והוא בעצמו הביא את האיש שפגע בה.

לצחק בי- לא אמרה בנו כדי שלא יחשוב שהיא מתסיסה אותם נגדו.

לא אמרה לשכב אלא לצחק- נראה כאילו הורידה מעט מערך המעשה אולי כדי שלא ישאל אותה איך לא צעקה בקול גדול על דבר כזה ואיך לא שמעו אותה?

3. הרימותי קולי- שינתה ולא אמרה שצעקה בקול אלא מעט הרימה את הקול וכבר ברח. כדי לא לגרום לו לשאול את העבדים האם שמעו אותה ואז אולי הם לא ירצו לשקר לפוטיפר.

או להגן על העבדים ולהראות להם שהיא בצד שלהם.

יוסף בסירובו לשכב עם אשת פוטיפר מביא שני נימוקים: מוסרי ודתי.

נימוק מוסרי – איך יבגוד בפוטיפר אדונו לאחר שהיטיב עימו כל כך.

נימוק דתי – איך יעשה את החטא הזה לה” (לשכב עם אשת איש)

מוטיב חוזר: בגד

בארבעה סיפורים עוקבים אנו רואים שהבגד משמש ככלי לקידום מטרות בידי אנשים.

1. בראשית כ”ט– רבקה מחפשת את יעקב בבגדי עשו וכך הוא מקבל את הברכה במקום אחיו.
2. בראשית ל”ז– יעקב תופר לבנו כותנת פסים כדי להדגיש את אהבתו המיוחדת ליוסף וכך מעורר קנאתם. אחי יוסף משתמשים באותה כותנת כדי לגרום ליעקב להאמין שיוסף מת וחיה רעה טרפה אותו.
3. בראשית ל”ח– תמר מחליפה בגדי אלמנותה ושמה צעיף על פניה ומתכסה וכך היא מצליחה לגרום ליהודה לשכב עימה.
4. בראשית ל”ט – אשת פוטיפר משתמש בבגדו של יוסף כדי להוכיח את טענתה שהוא רצה לאנוס אותה.

הבגד- מוטיב חוזר.

הבגד חוזר שוב בסיפורי יוסף. בפרק זה הבגד מופיע כהוכחה של שאשת פוטיפר המסמלת את אשמתו.

בראשית כ”ט- בגדו של עשו– יעקב לובש את בגדי עשו כדי שאביו לא יזהה אותו ויקבל את ברכת עשו- הבגד משמש את יעקב כתחפושת בפני אביו שלא יזהה אותו כיעקב אלא כעשו.

בראשית ל”ז- כתנת פסים– בפרק ל”ז כתנת הפסים הדגישה את העדפת יוסף על אחיו ולכן את קנאתם ושנאתם.

בראשית ל”ז- כתנת הפסים– בפרק ל”ז הייתה הפריט שהורידו האחים מיוסף ובכך הראו עד כמה הפריט עורר בהם קנאה. עם הכתנת רימו האחים את יעקב אביהם שחיה רעה טרפה אותו. הבגד משמש כהוכחה לכך שיוסף מת.

בראשית ל”ח- צעיף– בפרק ל”ח תמר מחליפה את בגדי אלמנותה לבגדי אשה זונה, שמה עליה צעיף ובכך מרמה את יהודה והוא שוכב עימה בלי שידע שזו כלתו. הבגד משמש כתחפושת לשינוי זהותה של תמר.

בראשת ל”ט- בגדו של יוסף– בפרק ל”ט אשת פוטיפר מחזיקה בבגדו של יוסף ובכך מודגשת תאוותה ועם בגד זה מפלילה אותו שניסה לאנוס אותה. הבגד משמש כהוכחה לניסיון האונס.

מוטיב חוזר: ירידה

1. ירידת יוסף למצרים נגד רצונו.
2. ירידת יוסף למעמד עבד. “עבד עברי לצחק בנו”
3. ירידה לכלא ממעמד מנהל משק בית פוטיפר

דמות משתנה:

פוטיפר – אפשר לראות את פוטיפר משתנה בסיפור. ממצב בו הוא סומך על יוסף באופן מוחלט ונותן בידיו את כל מה ששייך לו ולא שואל אותו דבר פוטיפר משתנה ומאמין בצורה עיוורת בלי לחקור כראוי את דברי אשתו.

אשת פוטיפר– ממצב שיוסף מוצא חן בעיניה והיא חושקת בו, היא מתהפכת והופכת להיות דמות שנוקמת ביוסף. משקרת ומתכננת את מפלתו.

יוסף– ממקום שהתנשא על אחיו והיה נפרד מהם, מוציא דיבתם רעה אל אביהם ומתנשא מעליהם. בסיפור שלנו הוא שותק ולא מנסה להוכיח את חפותו. בנוסף, הפעם יוסף לא מגדיל ומרים את עצמו בלי שיהיו לכך הוכחות אלא רק חלומות וסיפורים, כאן הוא עובד קשה וה’ מרים אותו ומצליח דרכו וכך גם אחרים מקדמים אותו.

מילים וביטויים מנחים:

ה’ איתו, מצליח

מדגיש את העליה והמהפך בחייו של יוסף.

מוסר השכל בפרק:

1. כשאדם רוצה להצליח הוא צריך לפעול ולעשות ולא רק לדבר ולחלום. (יוסף מתחיל לפעול להצלחתו)
2. אדם מחויב להשתדלות ולפעולה אבל בלי סיוע מאלוקים שום דבר שהוא יעשה לא יצליח. (ה’ מצליח את דרכו של יוסף)
3. אהבה שתלויה בדבר- אהבה שתלויה בזה שאדם יביא או יעשה לי משהו, ברגע שהדבר לא יעשה האהבה תרד. (אשת פוטיפר מפסיקה לאהוב אותו והופכת לאויבת כשהיא מבינה שיוסף לא ישכב איתה)
4. בתחילת הסיפור אנו רואים ירידה. ירידה למצרים, ירידה למעמד עבד, ירידה לכלא
   אבל זכרו, לאחר כל ירידה יש גם עליה.
5. הנדסת תודעה- מפרק זה ניתן ללמוד כמה חשוב לשים לב מי מדווח על אירוע שקרה. אילו פרטים החסירו או הוסיפו לנו? עד כמה המדווח נאמן למקור האירוע ואם הוא שינה לחשוב מה היו המטרות שלו בשינויים אלה?
6. אשת פוטיפר מספרת לבני מפחתה ולבעלה על האירוע שקרה עם יוסף אך היא משנה ומוסיפה פרטים שהופכים את האירוע למצב שהיא הקורבן ולא הוא ולכן יוסף מושלח לבור האסורים.

7. משפט שדה– ליוסף לא נערך משפט הוגן. ניתן לראות שאשת פוטיפר היא היחידה שדיווחה על האירוע ואילו ליוסף לא ניתנה הזכות לדבר ולהגן על עצמו אלא הוא נשלח ישירות לכלא. מפה ניתן ללמוד כמה חשוב לתת לאדם להסביר את מעשיו ולא לשפוט בצורה מהירה ללא מחשבה.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות

1. בסיפורי אבות ויוסף ניתן לראות את מוטיב הבגד. קרא בראשית כ”ה, ל”ז, ל”ח, ל”ט. וכתוב לצורך מה משמש הבגד בכל פרק.

באיזה פרק השימוש של הבגד זהה לשימוש בפרק זה? בסס תשובתך על הפסוקים.

2. קרא בראשית ל”ט פסוקים י”א- כ’. הבא שתי ראיות לכך שלא נעשה ליוסף משפט הוגן. העזר בתשובתך בדברים י”ט פסוק ט”ו.

3. קרא בראשית ל”ט וכתוב מהן שתי הסיבות להצלחת יוסף בבית פוטיפר. בסס תשובתך על הפסוקים.
4. א. קרא בראשית ל”ט פסוק ו’. מהו הקושי העולה מהפסוק?

ב. רש”י מפרש את הפסוק כך: “כי אם הלחם” – היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה

קרא פסוקים ו-ח’. והסבר על מה ביסס רש”י את פירושו.

5. יוסף מכונה בכינויים שונים בפרק ואף מתואר בתיאור מרשים. מהם הסיבות לשימוש בכינויים הנ”ל בידי אשת פוטיפר ומהי הסיבה לתיאור הניתן לו?