בראשית פרק ל”ח
- ספר בראשית
- פרק ל"ח
- סיפור יהודה ותמר
א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. ב וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. ג וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר. ד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן. ה וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ. ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר. ז וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִתֵהוּ יְהוָה. ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. ט וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. יב וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. יג וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ. יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי. יז וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. יח וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. יט וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. כ וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ. כא וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. כב וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. כג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. כה הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה. כז וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. כח וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה. כט וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ. ל וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.
בס”ד
סיכום
נושא: יהודה ותמר
מיקום בתנ”ך: בראשית ל”ח
ב”ה
תקציר הפרק
יהודה, בנו של יעקב מתחתן עם אישה שהיא בתו של אדם כנעני בשם שוע. היא יולדת שלושה בנים: ער, אונן ושלה. כאשר ער גדל, יהודה מחתן אותו עם אישה בשם תמר. מכיוון שער חוטא לה’ הוא נענש וה’ ממית אותו. לתמר וער אין ילדים ולכן לער אין מי שימשיך אותו, יהודה פועל על פי מצוות ייבום ואומר לבנו אונן שייקח לאישה את תמר אשת אחיו שמת כדי שיהיו להם ילדים, הבן הראשון שיוולד יהיה שייך לאחיו שמת וכך הוא יחיה את זרע אחיו שמת.
אונן מסכים לנישואים עם תמר אך לא מעוניין להחיות את זרע אחיו שמת וכשהוא מקיים איתה יחסים הוא פולט את זרעו מחוץ לגופה וכך היא לא נקלטת להריון.
אלוקים רואה את מעשי ער, כועס על מעשיו וממית אותו. יהודה רואה ששני בניו מתו כשהם נשואים לתמר וחושש לחיי בנו השלישי. הוא אומר לתמר שתשוב לבית אביה ותחכה עד ששילה יגדל ורק אז תינשא לו.
תמר הולכת לבית אביה ולובשת בגדי אלמנות ומחכה. כשהיא רואה ששילה גדל ולא מחתנים אותה אתו היא מבינה שיהודה לא מתכנן להשיא אותה לשילה. השנים עוברות, אשתו של יהודה מתה ויהודה מגיע לעיר של תמר. תמר שומעת שיהודה מגיע, היא מחליפה את בגדי אלמנותה, מתכסה בצעיף ועומדת בפתח העיר, יהודה שמגיע לשם חושב שהיא אישה זונה והוא פונה אליה בבקשה לשכב איתה, תמר שואלת אותו מה ייתן לה תמורת זה ויהודה מתחייב שיביא לה גדי עיזים. תמר מסכימה, אך מכיוון שהגדי לא נמצא באותו זמן אצל יהודה היא דורשת ערבון להבטחת התשלום.
יהודה נותן לה את החותמת שלו, הפתיל שעליו קשור החותם ואת המטה המיוחד לו. לאחר שהם נמצאים ביחד יהודה פונה לעירו ולביתו וכשהוא מגיע הוא מבקש מחברו העדולמי לקחת גדי עיזים ולהביא אותו לאישה הקדשה (הזונה) כדי שתחזיר את החפצים האישיים שלו.
חברו הולך לחפש את האישה אך לא מוצא אותה. הוא שואל אנשים על אישה קדשה שהייתה באזור והם עונים לו שאין אישה כזו וגם לא הייתה אישה כזו באזור הזה. החבר חוזר ליהודה ומעדכן אותו שלא מצא את האישה.
לאחר 3 חודשים מעדכנים את יהודה שכלתו, תמר בהריון ע”י כך שזנתה. הוא פוסק את עונשה לשרפה. כשרוצים לקחת את תמר ולשרוף אותה באש, היא מוציאה את הפריטים ששייכים ליהודה, מראה לו אותם ואומרת לו שיכיר (יזהה) את החפצים ושהאיש שהחפצים שלו הוא האיש שהיא הרתה לו (היא רומזת לו כדי לא לבייש אותו).
יהודה מזהה את חפציו ולמרות הבושה מול כולם הוא מצדיק את תמר בכך שפעלה בצורה הזו אך מאז הוא לא מקיים איתה יותר יחסים.
*יש מפרשים שאומרים שהוא לא הפסיק לקיים איתה יחסים
תמר יולדת שני תאומים: פרץ וזרח.
בזמן הלידה זרח מתחיל לצאת ואז מקדים אותו אחיו ויוצא לפניו ולכן הוא נקרא פרץ.
כי פרץ לפני אחיו.
הפרק מתחיל בסיפור על יהודה (הבן של יעקב) ונראה כמנותק לחלוטין מהפרק הקודם כיון שסיפור יוסף לא מוזכר פה. אבל בקריאה עמוקה יותר ניתן לראות בפרק סוג של גמול (עונש) ליהודה על כך שלא הציל את יוסף ושרימה את אביו.
דגשים בפרק
מידה כנגד מידה– שיטת גמול שמדגישה התאמה בין המעשה לבין הגמול הניתן לו.
בפרק שלנו תמר שהייתה נשואה לשני בני יהודה שמתו, מרמה את יהודה, מקיימת אתו יחסים בעבור גדי עיזים וכשהוא שומע שהיא בהריון היא מבקשת ממנו “הכר נא” את הפריטים שלך.
בפרק ל”ז בסיפור מכירת יוסף. יהודה מרמה את אביו ישראל (יעקב) ואומר לו “הכר נא” את כתונת הפסים המגואלת בדם גדי עיזים וכך אביו חושב שחיה רעה אכלה את יוסף והוא מת.
כינויים בפרק:
תמר מכונה: אלמנה, קדשה, זונה, כלה, אשת אחיך, האישה.
אירוניה בפרק:
יהודה אומר לרעהו העדלמי שיחפש את האישה ויביא לה את הגדי עיזים כדי שהם לא יתבזו בכך שהבטיח משהו ולא קיים או בגלל שידעו שקיים יחסי מין עם אישה זונה ובסופו של דבר למרות שניסה להסתיר את המקרה כדי לא להתבזות הוא התבזה כי כולם ידעו שתמר הרתה לו בלי ידיעתו.
מילים לביאור:
קדשה = אישה זונה (הכוונה בסגי נהור כדי לא לומר זונה אומרים קדשה אבל ברור לפי ההקשר שלא מדובר באישה קדושה)
מדרש שם- כשנותנים שם לאדם או למקום בעקבות סיבה מסוימת
פרץ– מה פרצת עליך פרץ. פרץ ממהר לצאת לפני אחיו זרח וכך יוצא לפניו בסופו של דבר.
שמות עם משמעות
ער– בסיכול אותיות רע. ער היה רע בעיני ה’ ולכן ה’ ממית אותו.
אונן– שהוציא זרעו לבטלה כדי לא להחיות את זרע אחיו שמת
שלה– על שם האשליה שהשלה יהודה את תמר ששלה יינשא לה.
מצוות הייבום:
כאשר איש ואישה נישאים והבעל נפטר בלי ילדים יש מצווה על האדם הקרוב לבעל להיות עם אשת הנפטר ולהינשא לה והבכור יהיה שייך לזרעו של המת. (לבעל הראשון).
המצווה ניתנת לקרוב משפחה הקרוב ביותר (אחיו או אביו) ובמידה והקרוב לא מעוניין להינשא לה מכל סיבה שהיא ולייבם אותה הוא מוותר על הזכות של מצווה זו והיא עוברת לקרוב אחר שרחוק יותר בקרבתו אל המת).
במידה והקרוב לנפטר לא מעוניין לייבם את אשת קרובו הם ילכו אל זקני העיר (שופטים) שינסו לשכנע אותו לעשות את המצווה ואם הוא עדיין יסרב אז אשת המת חולצת את נעלו ויורקת בפניו ואומרת “כך יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו”. מאותו זמן ביתו של האיש יקרא בשם: “בית חלוץ הנעל”.
מטרות המצווה:
שיישאר זכר למת וכך הוא לא יכחד מהעולם.
שאת רכושו ונחלתו יקבל ממשיך זרעו ולא זר.
להגן על האלמנה שתישאר בבית ובנחלת בעלה שמת.
דמות תמר בפרק: בתחילת הפרק היא נראית פסיבית אך בהמשך הפרק ניתן לראות אותה כיוזמת ופעילה. פיקחית מאוד וגם טובת לב ואמיצה שמוכנה לסכן את חייה ולהישרף ולא לומר את שמו של יהודה אלא לתת לו להבין כיצד לפעול.
דמות יהודה בפרק: בתחילת הפרק יהודה מוצג כחוטא כיון שנישא לאשה מבני כנען שאבותיו נמנעים מכך ובהמשך רואים שהוא מנסה להתחמק מחוק הייבום כי מפחד על בנו השלישי. במקביל אפשר לראות את דמותו כראש שבט, פעיל מאוד, מוכר. מחליט בענייני הבית (הוא מחליט עם מי להינשא והוא מחליט על נישואי בניו), יוזם, אמיץ, מודה בטעות שלו ולא מנסה להתחמק גם במחיר ביזיון.
קשיים ופירושים:
קושי:
כיצד יתכן שיהודה שהוא בנו של יעקב ויודע על האיסור של בני אברהם להינשא לכנעניות [כנען קיבל את קללת הארור מסבו] מתחתן עם אישה כנענית?
פירוש:
רשי: “כנעני – “תגרא” (ת”א).”
הסבר פירוש: רש”י מביא א תרגומו של אונקלוס שזה לא כנעני במובן של המוצא אלא כנעני=תגרא=סוחר. למילה סוחר היו קוראים גם כנעני. ולכן הוא לא נישא לבת כנעני אלא לבת סוחר.
פירוש נוסף של רמב”ן: “…ורבי אברהם אמר (בר’ מו , י) , כי בעבור היות האשה הזאת כנענית , ועבר על דעת אבותיו , היו בניה רעים ומתו , ולכן הזכירו הכתוב”.
הסבר פירוש: רמב”ן מביא את פירושו של רבי אברהם שטוען שבאמת הייתה בת כנעני ומכיוון שנישא לכנענית היו בניה רעים ולכן נענשו ומתו.
קושי:
מהי הסיבה לשם “שלה”?
פירוש רמב”ן:
שלה – לשון דבר הפוסק והכוזב , וכן “לא תשלה אותי” (מ”ב ד , כח); אמר בו התרגום: “לא תכדב פתגמך באמתך” (ת”י שם , טז). ואולי יתיחס ללשון “שגגה” (במ’ טו , כה): “שלו” (ת”א) , כי השוגג כוזב במחשבתו , ואמר הכתוב כי קראתו שלה על שם המקום , כי היה בכזיב בלדתה אותו”.
הסבר פירוש:
מכיוון שהייתה בלדתה את שלה במקום הנקרא כזיב קראה לילד שלה. כמו אשליה=אכזבה. כך שהשם הוא על אותה משמעות של המקום שבו היא ילדה.
קושי:
מהי משמעות השם ער ומה הסיבה לכך שיהודה קרא לבנו בשם שהוא עם משמעות שלילית?
פירוש רמב”ן:
ער – שהוער מן העולם; ולא שהיתה זאת כונת יהודה , אבל דרשו , כי השמות יורו על העתיד.
הסבר פירוש: משמעות השם ער שהוצא, הוער מהעולם. וברור לדעת הרמב”ן שיהודה לא התכוון לכך כשקרא לבנו בשם זה אלא שהשמות רומזים על העתיד של האנשים הנקראים בהם. ולכן יש לחשוב היטב על שם שניתן לאדם ולבחור שם עם משמעות חיובית.
מוסר השכל:
-
לכל מעשה יש השלכות וגם אם נראה שיהודה שהיה מנהיג אחיו לא ייענש על מעשהו אפשר לראות שבכל אופן הוא נענש.
-
המעלה של הודאה בטעות – יהודה כראש שבט ומנהיג למרות הבושה מודה בפני כולם שתמר כלתו צדקה ושהוא היה איתה ובזכות שהודה תמר נשארה בחיים, הביאה ליהודה תאומים והחייתה את זרע בנו ואת זרעו אחריו. מפרץ בסופו של דבר יולד דוד מלך ישראל שיהיה מנהיג ומלך טוב לעמו וייזכר לדורי דורות.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
בראשית ל”ח
- א. הסבר את חוק היבום
- כיצד יהודה פועל על פי חוק היבום.
- מהי הסיבה שיהודה נמנע מלתת את שלה לתמר? מה דעתך על מעשיו?
- א. יש שיגידו שתמר התנהגה באומץ ובעוז . כתוב שתי פעולות שעשתה תמר ובכך הוכיחה את עוז
רוחה.
ב. האם לדעתך פעלה תמר כראוי? נמק דעתך!
ג. ישנה גמרא שאומרת: “נוח לו לאדם שיפול לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים”) תלמוד בבלי. בבא מציעא. דף נ”ט. ע”א. הוכח שתמר פעלה על פי דעה זו.
ד. חז”ל שמעיינים בפרק זה אומרים ששמו של יהודה מעיד על מעשיו: ” יהודה- שהודה”. הדגם את הטענה של חז” ל מהפרק.
- ער, אונן ושלה.
מדרש שם. בדרך כלל נקראים ילדים על שום נסיבות לידתם ואילו בניו של יהודה נקראים על שום אחריתם. שמות הבנים מרמזים כי הם נולדו לתוחלת חיים קצרה ואין בהיוולדם משום חשיבות למהלך העלילה מלבד מותם. שמות הילדים נושאים משמעות סמלית ומדגישים את אחריתם. ער רע בעיני ה’. ער – רע, שיכול אותיות כמו נח – חן (בר’ ו, 8). הכתוב אינו מפרש מה רעתו של ער. אונן הוא לשון אבל (דב’ כו, 14; הו’ ט, 4). ושלה – שמו מכיל משמעות כפולה: הוא שלה של תמר אך לא ניתן לה. למשמעות זאת נוסף גם שם מקום הולדתו, כזיב (ראה מל”ב ד, 16), ובכך בשמו של שלה ובמקום הולדתו טמון רמז כי הוא מקור אשליה. גם הוא יכזב ולא יזכה להיות ממשיך השושלת של יהודה ) ד”ר פנינה גלפז – פלד
-
- מהי הסיבה לשמות הבנים לפי החוקרת?
- כתוב משמעות לכל שם לפי הכותבת.
4א.
קרא בראשית פרק ל״ח פסוקים א׳-ב׳.
מהו הקושי העולה מהפסוקים לאור נישואי יהודה?
העזר בפרק ט׳ פסוק כ״ו ובראשית כ״ד פסוק ג׳.
1ב. רש״י מפרש: כנעני= סוחר.
כיצד פירושו של רש״י פותר את הקושי שהעלת בסעיף הקודם?
5א1.
מה ארע לער ואונן בפרק זה?
א2 . כיצד יהודה מנסה לפתור את הבעיה שעולה בסעיף א1.