בראשית פרק י”א
- בראשית
- פרק י"א
- הולדת אברם
א וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.
י אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל. יא וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. יב וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח. יג וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. יד וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר. טו וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. טז וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג. יז וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. יח וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ. יט וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. כ וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג. כא וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. כב וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר. כג וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. כד וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח. כה וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. כו וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן. כז וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. כח וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. ל וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. לב וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.
ב”ה
מיקום בספר: בראשית פרק י”א
נושא: מגדל בבל ודור הפלגה (שהתפלגו לעמים וארצות שונות)
תקציר הפרק
לאחר קבלת שבע מצוות בני נח בני אדם נמצאים בארץ, מתנהגים על פי הכללים וכולם מדברים בשפה אחת ומאוחדים ביניהם. הם עוברים מקדם למקום שנקרא שנער ומתיישבים שם.
בהמשך, ממצב שהם חיים באהלים הם מציעים לנסות משהו חדש. להתפתח וללמוד, להכין לבנים וחמר וכך לבנות בניינים.
אנשי המקום מציעים כתוצאה מהטכניקה שלמדו הצעה נוספת: לבנות עיר ובתוכה מגדל וראש המגדל יגיע עד השמים כך כולם יכירו אותם, הם יפורסמו ויתחזקו ולא יפוצו בעולם.
על פי הפרשנות מטרת בני האדם לבנות מגדל שיגיע לשמים, להילחם עם האל וכך לחזק את שמם בעולם.
האל יורד לראות את העיר ואת המגדל שבנו בני האדם ואומר: הם הרי מאוחדים כולם כעם אחד ובשפה אחת ואחרי שיבנו את המגדל לא ימנעו מעצמם את המזימות שהם מתכננים.
בני האדם חושבים שהאל הוא מוחשי ולכן אם יגיעו לשמים יוכלו להילחם אתו ולהעלים אותו. לאחר שיחשבו שהם הצליחו במשימתם (כי לא יראו אותו, הוא הרי אינו מוחשי) הם יחשבו שאין עוד מישהו שיכול להגביל ובהתאם להעניש אותם ואז יתחילו לעשות את כל מה שהם זוממים ומתכננים לעשות אך מנעו מעצמם עד עכשיו בגלל הפחד מעונשו של האל שיפיץ אותם בעולם.
האל שאינו מעוניין שבני האדם ישובו להתנהג כמו לפני המבול מחליט לבלבל את שפתם וכך אדם לא יבין את רעהו. כשאין שפה משותפת מתחילות מריבות וכך כל קבוצה שמבינה שפה מסוימת נודדת לה לאזור משלה. בני האדם מתפזרים למקומות שונים בעולם לפי השפה שהם מבינים והשפה הזאת מאחדת אותם כקבוצה ובעצם זה ההסבר לכיצד נוצרו עמים שונים, שפות שונות ואיך בני האדם התפזרו בעולם ולא נמצאים כולם באזור אחד.
בהמשך הפרק מתואר סדר הדורות. השתלשלות בני האדם מנח ועד אברהם אבינו. מי הוליד את מי ובאיזה גיל הוליד את בנו הראשון.
מילים לביאור
שפה אחת– מדברים באותה שפה
חמר– חומר שאיתו מדביקים את האבנים זו לזו.
יזמו– זממו, תכננו
שם– משמעות, משהו שייזכר, שיכירו
בלל– ערבב
הפיצם– פיזר אותם
נפוץ-נתפזר
מידה כנגד מידה– הלימה (=התאמה) בין המעשה לגמול הניתן לו.
בני האדם משתמשים בשפה האחת והמאחדת שלהם כדי להילחם עם האל בשביל שלא יתפזרו בעולם והאל מבלבל שפתם ומפזר אותם בעולם.
שורשים או מילים מנחות המחזקות את עקרון המידה כנגד מידה בפרק:
הבה, שפה, עיר ומגדל, שם , פ.ו.צ , ב.נ.ה
שפה– הם מדברים באותה שפה ומשתמשים באחדות שלהם לרעה “שפה אחת ודברים אחדים” והאל מבלבל שפתם וכך מפריד ביניהם. “נרדה ונבלה שפתם…לא ישמעו איש שפת רעהו”
הבה– הם פונים לאנשים שאיתם בלשון יפה ומכבדת “הבה נלבנה לבנים”, הבה נבנה” עיר ומגדל. מתוך החזרה של המילים ניתן להבין שההצעה הראשונה של בני האדם להתפתח הייתה חיובית בעיני האל. רק ההצעה השנייה, שהיא להשתמש עם הפיתוח שלהם בדרך שלילית הייתה לא טובה בעיניו. “וירד ה’ לראות את העיר ואת המגדל…” האל פותח באותו סגנון מנומס “הבה נרדה” כדי להענישם. (לבני האדם יש שתי הצעות שפותחות במילה “הבה” ואילו האל משתמש רק פעם אחת במילה “הבה” וזה מדגיש שרק הצעה אחת הייתה שלילית בעיניו).
ב.נ.ה – מטרתם לבנות מגדל וראשו בשמים כדי להכעיס את האל “הבה נבנה עיר ומגדל” והאל מבלבל את שפתם והם מפסיקים לבנות “ויחדלו לבנות”
פ.ו.צ– הם מתכננים את בניית המגדל מהחשש שהאל יפיצם והאל מפיץ אותם בעולם.
ממילים אלה ניתן לראות שכמו שבני האדם עושים כך האל עושה וניתן לראות שלמרות כל התכנונים שלהם האל הופך את התוכניות שלהם כדי שלא ירוויחו ממעשיהם.
מדרש שם– שם שניתן לאדם או מקום בעקבות סיבה מסוימת (שם עם משמעות)
בבל– כי שם בלל ה’ שפת כל הארץ [פסוק ט’]
סיפור אטיולוגי– סיפור הנותן תשובות לשאלות שנשאלות גם בימינו.
כיצד התפתחה האנושות ממשפחה אחת לעמים שונים
כיצד התרבו השפות
מתי התפתחה האנושות ממצב של אוהלים לבניית ערים?
האנשה– שיוך תכונות אנושיות למי שהוא לא אנושי.
וירד ה’, הבה נרדה
קשיים ופרשנויות:
שאלה:
“שפה אחת ” [פסוק א’]
מהי השפה הראשונה שדיברו בה בני האדם?
תשובה:
ראב”ע: “שפה אחת – לשון הקדש; והראיה: ‘אדם’ שנברא מ’אדמה’ , ושת – “כי שת לי אלהים” (בר’ ד , כה) , ונח – “זה ינחמנו” (בר’ ה , כט); ולא כן בלשון ארמית וקדר.”
על פי ראב”ע ורש”י השפה הראשונה הייתה שפת הקודש [=עברית] והוא לומד את זה משמות בני האדם שמופיעים בספר ותואמים לשפה העברית ולא לשפה קדומה אחרת.
שאלה:
מה הכוונה דברים אחדים? למה התכוונו?
תשובה:
רד”ק: “ודברים אחדים – הסכמה אחת הייתה להם”
לדעת רד”ק, דברים אחדים הכוונה שהיו מאוחדים בדעה שלהם ולא התווכחו.
שאלה:
“הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ..”[פסוק ד’] מהו חטאם של בני בבל?
הרי האל מעוניין בהתפתחות בני האדם ובפיתוח העולם כמו שאמר לאדם הראשון “לעבדה ולשמרה” [בראשית פרק ב’] אם כך, מהו הדבר שהאל אינו רוצה שבני האדם יעשו וברגע שהם יבנו את המגדל הם יעשו?
תשובה:
- הגמרא בסנהדרין קט. מסבירה שחטאם של דור הפלגה היה בבניית המגדל, והיא מעלה שלוש גישות שונות שבגללן בנו אנשי דור הפלגה את המגדל: “נחלקו לג’ כתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם; ואחת אומרת נעלה ונעבוד עכו”ם; ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה”.
זאת אומרת חטאם של דור מגדל בבל לא היה בכך שבנו מגדל אלא במה שהם רצו לעשות עם המגדל. לעבוד כוכבים ומזלות או לעשות עם האל מלחמה וכך יוכלו לחטא כרצונם.
- בכור שור: “פן נפוץ על פני כל הארץ – ובקשו לבטל מה שגזר הקדוש ברוך הוא “ומלאו את הארץ וכבשוה” (בר’ א , כח)”.
לדעת בכור שור חטאם היה שרצו לעשות הפוך ממה שה’ ציווה אותם. ה’ אמר להם להתפזר ולמלא את הארץ והם רצו להיות במקום אחד.
מטרת הבניה הייתה כדי שהדורות הבאים יזכרו אותם וידעו שהם עשו את המגדל וכך ייזכרו לעולם כחזקים וחכמים והדבר הנוסף הוא כדי שאם ילכו לדרך רחוקה יראו את המגדל וידעו לאן לשוב.
- ראב”ע: אם הסתכלנו דרך הפשט , ראינו כי לא נענשו אנשי דור הפּלגה , רק שנפצו על פני כל הארץ , הפך מחשבתם , כי הם אמרו: מגדל וראשו בשמים…זה בעבור שני דברים: האחד – ונעשה לנו שם , שיראו הדור האחרון הבא אחרינו גבורתנו וכח מעשינו; והשני – פן נפוץ. והנה יהיה המגדל לכל רועה וזורע והולך דרך רחוקה …ובא בדרש (ב”ר לח , ו) שרצו להלחם בשם – ויתכן שכת טפשת היתה בהם , כי הנה לפי הדרש (שם) , שמרחק השמים מן הארץ מהלך חמש מאות שנה , ואלו היה ראש המגדל קרוב אל השמים , מתי יעלו הטיט אליו?
ראב”ע מביא שני פירושים: 1. שיראו כולם את גבורתם 2. שידעו איך לחזור למקומם.
ראב”ע מביא גם מדרש שאומר שכנראה היו שם קבוצה של בני אדם טיפשים רצו להגיע לשמים ולהילחם עם האל.
על פי שני פירושי ראב”ע האל לא הענישם אלא רק פיזרם כמו שרצה בתחילה אך על פי המדרש שהוא נותן הם חטאו בכך שרצו להילחם עם האל ולכן הפיזור היה כעונש על מעשיהם.
שאלה:
מהי הכוונה “ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות”? [פסוק ו’]
תשובה:
ראב”ע– ועתה יחשבו שלא יבצר מהם כל אשר יחשבו לעשות
ראב”ע טוען שברגע שבני האדם יעלו על המגדל ויחשבו שהם נלחמו עם האל והם לבד בעולם אז כבר לא יהיה מה שימנע מהם לעשות את הדברים הרעים שהם זוממים לעשות. לכן פיזר אותם ובלבל שפתם.
שאלה: קושי תיאולוגי– קושי שעולה מהפסוק כי אינו מסתדר עם המסורת.
“וירד ה’ לראות את העיר”- למה כתוב וירד? הרי האל נמצא בכל מקום?
תשובה:
- רש”י: “וירד יי’ לראות – לא הוצרך לכך , אלא ללמד לדיינין שלא ירשיעו את הנדון עד שיראו ויבינו. מדרש רבי תנחומא (נח יח).
רש”י מסביר שהשתמשה התורה במילים אלה כדי ללמד את הדיינים שלא יפסקו במשפט עד שירדו לעומקם של הדברים ויראו כראוי הכל ולא יפסקו אוטומטית כי הם מיומנים בנושא.
- בכור שור: “וירד יי’ לראות – דרך בני אדם הכתוב מדבר”
בכור שור טוען שדיברה התורה בשפת בני אדם. כדי שנבין.
שאלה: (קושי תיאולוגי)
“הבה נרדה” מדוע האל מדבר בשפת רבים כשהוא יחיד?
תשובה:
התייעץ עם המלאכים או לשון המבטאת זריזות לעשות משימה.
מוסר השכל
ניתן ללמוד מהפרק את כוח האחדות. שברגע שבני האדם מאוחדים הם יכולים להצליח בכל דבר שירצו לעשות גם בדברים רעים וזו הסיבה שהאל מחליט לפזר אותם כי מבין את כוח האחדות שלהם.
ניתן ללמוד מהפרק שאחדות היא לא בהכרח חיובית. במידה ולא משתמשים באחדות בצורה נכונה היא יכולה להרוס ולפגוע. בני מגדל בבל באחדות שלהם בנו על מנת להרוס ולהילחם. ישנם מצבים שאנשים מתאחדים לעשות רע. כמו לגנוב, כמו לעשות חרם על אדם בודד ואז יכולות להיות לזה תוצאות הרסניות אם לא נעצור ונבדוק, האם אנחנו שותפים בקבוצה שהיא שלילית או חיובית.
ניתן ללמוד מהסיפור שבעיני האל ההצעה הראשונה של בני בבל הייתה טובה. ההצעה להתפתח ולייצר דברים חדשים. לעומת זאת ההצעה השנייה הייתה בעייתית. מכאן אפשר להבין שהתפתחות היא חיובית אך כשמשתמשים בה לצורך דברים רעים כמו לנסות להילחם עם האל אז היא כבר לא חיובית והורסת את האדם.
גם בעולם שלנו יש המון התפתחויות חדשות. אנשים בונים ומייצרים מחומרי הגלם שיש בעולם המון דברים חדשים. מה שהופך את ההתפתחות הזו לטובה או לרעה, זו ההחלטה של בני האדם איך להשתמש במוצר. האם לנצל אותו בצורה חיובית או בצורה הרסנית.
שאלות בגרות:
- קרא בראשית פרק י”ב פסוק ב’ ובראשית פרק י”א פסוק ד’
המילה שם [בהטיותיה השונות] מופיעה בשני המקומות. אל מי היא מופנית בכל מקור? באיזה מקום היא חיובית ובאיזה מקום היא שלילית? נמק תשובתך ובסס אותה על הכתוב.
- קרא בראשית פרק י”א פסוק ה’ ואת פירוש רש”י. אשר בנו בני האדם – למה נאמר? אלא בני מי , שמא בני חמֹרים וגמלים? אלא מה תלמוד לומר בני האדם? בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: “האשה אשר נתתה עמדי” (בר’ ג , יב) , אף אֵילוּ כפו טובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול.
[א] מה הקושי שרש”י מזהה בפסוק?
[ב] כיצד רש”י בפירושו מבאר את הקושי שמצא?
- קרא בראשית פרק י”א פסוק ה ואת פירוש רש”י :” וירד יי’ לראות – לא הוצרך לכך , אלא ללמד לדיינין שלא ירשיעו את הנדון עד שיראו ויבינו. מדרש רבי תנחומא (נח יח).”
[א] מהו הקושי התיאולוגי המופיע בפסוק?
[ב] כיצד מבאר רש”י את הקושי ומהו המוסר השכל הנלמד מפירושו של רש”י?
- קרא בראשית פרק י”א פסוק ט’ ואת פירושו של רש”י.
רש”י:” ומשם הפיצם – “… וכי איזה קשה: של דור הפְּלָגָה או של דור המבול? אֵילוּ לא פשטו יד בעיקר , ואֵילוּ פשטו יד בעיקר להלחם בו; ואֵילוּ נשטפו , ואֵילוּ לא אבדו מן העולם?! אלא שדור המבול , שהיו גזלנים , היתה מריבה עמם , ואֵילוּ היו נוהגים אהבה ורעות , שנאמר “שפה אחת ודברים אחדים” (לעיל , א). למדת , שֶשָנאוי המחלוקת , וגדול השלום (ראה ב”ר לח , ו).”
[א] מהי השאלה ששואל רש”י?
[ב]מהי תשובת רש”י לשאלה שהעלה?
[ג] מהי התשובה לשאלת רש”י לדעתך. נמק את תשובתך.
