בראשית פרק ט’
- בראשית
- פרק ט'
א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. ד אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. ז וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ. ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. יג אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.
יח וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ. כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. כא וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. כה וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. כו וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. כח וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. כט וַיִּהְיוּ[1] כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום: ספר בראשית פרק ט’
נושא: נח לאחר היציאה מהתיבה
תקציר הפרק
אלוהים מברך את נח ואת בניו בברכת “פרו ורבו ומלאו את הארץ” שהיא ברכת הפריון וההתרבות. בנוסף האל מברך את נח ובניו בכך שבעלי החיים יפחדו מהם והם יהיו תחת שליטתם.
האל נותן לנח ובניו אישור המתיר להם לאכול מבשר בעלי החיים. עד ימי נח לבני האדם היה אישור לאכול רק מהצומח, מעכשיו הם רשאים לאכול גם מבעלי החיים אבל עם הגבלה אחת,. אסור להם לאכול בעל חיים כשהוא עדיין חי ונפשו בתוכו.
האל מוסיף חוקים נוספים לנח ומשפחתו, הוא מזהיר אותם לא להרוג בני אדם כי הוא יעניש אותם בהתאם לחטאם. האל מברך שוב את נח ובני משפחתו להתרבות בארץ.
לאחר הברכות ה’ מתחייב לנח ובניו על קיום הברית (=הסכם) בינו לבניהם. ברית שתישאר תקפה גם לדורות הבאים אחרי נח ובניו, שיותר הוא לא יביא מבול שיכחיד לגמרי את האנושות ובעלי החיים.
הסימן שהאל נותן לנח ובני משפחתו לקיום הברית היא הקשת בענן. כאשר בני האדם יחטאו ה’ ובני האדם יראו את הקשת בענן וזה יהיה תזכורת לשני הצדדים. לצד של האל שהוא הבטיח לא להכחיד את האנושות והבריאה עם מבול ולצד של בני האדם שהאל למרות כעסו עליהם, עומד בהבטחתו ולא מכחיד אותם בגלל ההתחייבות שנתן לנח ומשפחתו.
לשלושת בני נח שיצאו מהתיבה קוראים: שם, חם ויפת. חם הוא אבא של כנען. משלושת בני נח התרבתה הארץ ויצאו כל בני האנושות.
נח נוטע כרם לאחר המבול ושותה מן היין. היין גורם לו להשתכר וכך אינו שולט במעשיו, הוא מוריד את בגדיו ונמצא בתוך האוהל. חם, אביו של כנען נכנס אל האוהל, רואה את אביו מגולה מבגדיו והולך לספר לאחיו על מצבו של אביהם במקום לכסות אותו. שם ויפת ששומעים על הדבר נכנסים אל האוהל, לוקחים בגד ומכסים את אביהם בלי שיראו את ערוותו (הולכים עם הגב כלפי נח). נח כשקם מיינו מבין מה עשה חם, בנו הקטן והוא מקלל את כנען בנו של חם בכך שיהיה עבד לאחיו. את שני בניו האחרים נח מברך בכך שכנען יהיה עבד שלהם ושהאל ייפה את יפת וישכון באוהלי שם.
נח חי לאחר המבול עוד 350 שנה. כך שסך כל ימי חייו הם 950 שנה. (המבול התרחש בשנת 600 לחיי נח)
מילים לביאור:
וחתכם – ואימתכם (שבעלי החיים יפחדו מכם)
ברית – הסכם
אות – סימן
פרו ורבו – התרבו
ויתגל – שהיה גלוי לעיני מי שנכנס לאוהל ויש שיגידו שהתגלה על ידי כנען.
השוואה
השוואה בין בראשית פרק א’ פסוקים כ”ח-ל”ג לבין בראשית פרק ט’ פסוקים א’-ה’.
ברכות האל לאדם הראשון מאוד דומות לברכות האל את נח ולכן ניתן לעשות ביניהם השוואה ולהסיק מסקנות.
נקודות דמיון:
שניהם קיבלו את ברכת “פרו ורבו”.
שניהם מקבלים את הברכה של שליטה על בעלי החיים.
שניהם מקבלים את הברכות כשהם במצב של תחילת התפתחות האנושות
נקודות שוני
אדם הראשון מקבל אישור לאכול מכל הצומח ואילו נח מקבל אישור גם לאכול מבעלי החיים.
ביטוי מנחה
“פרו ורבו”- ברכה זו מופיעה כמה פעמים גם בפרק הקודם מיד לאחר שנח, משפחתו ובעלי החיים יוצאים מהתיבה וגם בפרק זה פעמיים. מטרת החזרה היא להדגיש שלמרות ההכחדה שהייתה, עכשיו יש מטרה חדשה להתרבות ולמלא את העולם בטוב. [פסוקים ז’, א’]
מידה כנגד מידה– הלימה (=התאמה) בין המעשה לגמול הניתן לו.
אדם ששפך את דם חברו דמו ישפך
מילה מנחה– מילה החוזרת בקטע ומעבירה מסר
המילה דם
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם:
דם האדם באדם דמו ישפך- המילה החוזרת דם, מדגישה את קדושת החיים ואת החשיבות לא לשפוך דם בלי סיבה. היא גם מדגישה את העונש שניתן בהתאם לחטא שנעשה.
המילה ברית
מדגישה את הברית שמתחייב האל כלפי האנושות, שיותר לא יביא מבול להכחיד את העולם.
אות הברית= קשת בענן
הקשת מסמלת בצבעיה היפים את ההרמוניה והשלום בעולם.
הקשת נוגעת בקרקע אך גם ברקיע ובכך מדגישה את ההבטחה והקשר בין האל לבני האדם.
צורת הקשת היא כמו צורת קשת של מלחמה אבל ללא החץ וכך בעצם יורד הכוח שלה לפגוע כך האל מתחייב שלמרות כוחו להשמיד את העולם הוא נמנע מכך.
בגמרא מסופר על בני אדם צדיקים שבימיהם הקשת לא נראתה. למרות שכולנו אוהבים את מראה הקשת כשהיא מגיעה היא מעבירה מסר טוב אבל גם מסר רע.
המסר השלילי– בני האדם חוטאים והיו אמורים להיכחד
המסר החיובי– בני האדם והאנושות לא תכחד כיוון שהאל התחייב בברית עם נח ובניו.
שיטות גמול שונות
גמול אישי– אדם עשה מעשה וניתן לו שכר או עונש על פי מעשיו – שם ויפת כיבדו את אביהם ונח מברך אותם שכנען יהיה עבד שלהם והאל ישכון באוהלי שם.
גמול לדורות– אדם עשה מעשה טוב או רע וניתן לבניו שכר או עונש על פי מעשיו.
גמול קולקטיבי- אדם עשה מעשה טוב או רע וניתן לכל מי שסביבו שכר או עונש לפי מעשיו.
7 מצוות בני נח
7 מצוות בני נח ניתנו לאחר המבול לנח ומשפחתו. הסיבה לנתינת חוקים אלה בצורה ברורה למרות שרובם חוקים מוסריים שניתן להבין אותם לבד, היא מכיוון שבתקופת המבול בני האדם לא קיימו את החוקים האלה, למרות שלפי ההיגיון היו אמורים לקיים אותם. לכן המצוות האלה ניתנות עכשיו בצורה ברורה.
7 מצוות בני נח:
- אבר מן החי– האיסור לאכול בעל חיים בעודו בחיים.
- ברכת ה’– האיסור לקלל את א-להים.
- גזל– לקיחת דבר שאינו שייך לך.
- דינים– החובה לנהל מערכת חוקים שינהלו ויסדרו את המקום בצורה תקינה וישרה.
- עבודה זרה– להשתחוות לפסל או להאמין ולעבוד אל אחר.
- גלוי עריות– קיום יחסי מין עם אישה שאסורה עליך. (כמו לדוגמא אשת איש)
- שפיכות דמים– רצח
על פי התורה 7 מצוות בני נח מחייבות את כלל האנושות ולא רק את העם היהודי. ניתן לראות אצל עמים רבים שבספר החוקים שלהם מופיעים חוקים אלה והם הולכים על פיהם. העם היהודי מקבל בנוסף את מצוות התורה שניתנות למשה רבנו בסיני. (613 מצוות=תרי”ג)
פרשנויות:
שאלה:
מהי ההגבלה שניתנה לנוח ובניו לאחר שקיבלו את האישור לאכול מבעלי החיים?
תשובה:
רש”י: “בשר בנפשו – אסר להם אבר מן החי , כלומר: כל זמן שנפשו בדמו , לא תאכלו הבשר (שם נז , א). בנפשו דמו – בעוד נפשו בו. בשר בנפשו דמו לא תאכלו – הרי אבר מן החי , ואף דמו לא תאכלו – הרי דמו דם מן החי (שם נט , א).“
על פי רש”י אסר עליהם לאכול בעלי חיים כשהם עדיין בחיים ובנוסף אסר עליהם לאכול את הדם של בעלי החיים.
שאלה:
מה הכוונה בציווי על נח “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש?
תשובה:
בכור שור: “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש – מפני שהתיר לשפוך דם הבהמות , אסר לשפוך דם האדם , ואפילו דם עצמו , שלא יאמרו: הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך , שחיו על ידינו , אדם שחי על ידי עצמו , מותר נמי שיהרג את עצמו; לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש”
על פי בכור שור מכיוון שהתיר לבני האדם להרוג בעלי חיים חשש שיחשבו שהם יכולים לקבל אישור להרוג בני אדם או אפילו את עצמם. לכן רשם פסוק זה כדי שבני האדם לא יטעו.
שאלה:
בפסוק ב’ מברך האל את נח ובניו שבעלי החיים יפחדו מהם והם יוכלו לאכול אותם. איך פסוק ה’ מסתדר עם הנאמר?
תשובה:
רמב”ן: “מיד כל חיה – שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה , כמו “כי לקחה מיד יי’ כפלים בכל חטאתיה” (יש’ מ , ב) , יאמר: אך דמכם אדרש ואנקום אותו ביד כל חיה , כי אשלח ברוצח כל חית הארץ ואשלח בו גם האדם , ולא ינצל מידם”.
על פי הרמב”ן כאשר בני האדם רוצחים זה את זה אז החיה הופכת להיות כלי בידי האל להעניש בו את בני האדם וכך גם החיות שאמורות לחשוש מהאדם כבר אינם חוששות ממנו אלא מענישות את הרוצח.
שאלה:
במה חטא חם שקיבל עונש חמור?
תשובה
רד”ק: “וירא – בזה היה אבי כנען , שלא כסה ערות אביו , והיה רע אבי רע. ועוד רעה אחרת עשה , שהלך והגיד לשני אחיו , כשוחק ומהתל באביו.”
לדעת רד”ק חם עשה שני דברים רעים: 1. לא כיסה את אביו. 2. הלך לספר לאחיו כדי שיצחקו מהמקרה.
שאלה:
מהי הסיבה שנח מקלל את כנען ולא את חם?
תשובה:
לדעת רד”ק מכיוון שנח ידע שכנען רע ואת חם הוא לא יכל לקלל כי כבר ברכו האל לכן קילל את כנען.
מוסר השכל:
מהפרק ניתן ללמוד על חשיבות בני האדם שקיבלו ברכות של התרבות, של שליטה בבעלי החיים והבטחה מהאל שלא יהרוס במבול את האנושות.
.
מהפרק ניתן ללמוד על ערך קדושת החיים. כמה חשוב לאל שבני האדם לא ייקחו חיים של בני אדם אחרים או אפילו את שלהם. האל מדגיש את העונש של לקיחת חיי אדם.
מהפרק ניתן ללמוד על החמלה לבעלי חיים שלמרות שהאל אישר לנח ובניו לאכול מבעלי החיים עדיין יש לזכור שהמצב המתוקן שהיה לפני המבול, היה שבני האדם אכלו מהצומח בלבד ולכן, גם לאחר האישור יש להיזהר שלא להתעלל בבעלי החיים, אלא גם כשאוכלים מהם לא יעשה הדבר באכזריות אלא לאחר שנשחטו.
מהפרק ניתן ללמוד על הערך של כיבוד הורים. בני נח שהתנהגו כראוי מקבלים ברכות מאביהם שיישארו לדורי דורות ואילו הבן שהתנהג בזלזול קיבל עונש לבניו לאורך דורות.
מהפרק ניתן ללמוד על השפעות האלכוהול, שאם שותים בצורה לא מבוקרת וכשאין לידך אנשים שאתה יכול לבטוח בהם בצורה מלאה, שיסייעו לך ולא יצחקו או יפקירו אותך, אתה יכול להיות במצב שאחר כך תתחרט עליו מאוד ולכן יש ללמוד מהסיפור על הגבולות שאדם צריך לעשות לעצמו. כמה לשתות, עם מי ומתי.
מהפרק ניתן ללמוד על חשיבות ההתקדמות בחיים למרות הקשיים. נח ובניו עוברים תקופה קשה. אסון כבד שכל מי שהכירו נמחק והם צריכים להתחיל מחדש לחלוטין ונח קם ומתחיל מחדש, על אף הקושי הוא נוטע כרם ומתחיל חיים חדשים.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא בראשית פרק א’ פסוקים כ”ח -ל”א ובראשית פרק ט’ פסוקים א’-ד’.
[א] מהם נקודות הדמיון בין ברכת האל לאדם הראשון לבין ברכתו לנח?
[ב] בחר נקודת שוני אחת בין ברכת האדם הראשון לבין ברכות נח.
[ג] חשוב, מהי הסיבה לדעתך לשוני ביניהם?
- קרא בראשית פרק ט’ פסוקים א’-ה’. מהן הברכות והציוויים שמקבל נח מה’ לאחר יציאתו מהתיבה? מהי ההגבלה שנח מקבל עם אחת המותרות שמאושר לו?
[א]מהי הברית המדוברת בפרק ט’? ועד מתי תוקפה?
[ב] האם הברית היא דו צדדית או חד צדדית? מי המתחייב בה?
[ג] מהו הסימן לכך שברית זו תתקיים?
- קרא בראשית פרק ט’ פסוקים י”ח- כ”ח.
[א] מה שותל נח מיד לאחר המבול?
[ב] כיצד נהג בנו של נח, חם כשראה את אביו?
[ג] כיצד נהגו בניו האחרים?
[ד] מה דעתך על התנהגות בני נח? עם מי אתה מזדהה במעשיו ומי התנהגותו תמוהה[=מוזרה, לא מקובלת] בעיניך? נמק תשובתך.
- קרא בראשית ט’ פסוקים
[א] מה גרם לנח להוריד בגדיו?
[ב] מהן הדרכים שהיית מייעץ לנח להשתמש בהם כדי להימנע מהמצב שהגיע אליו?
[ג] האם סיפור נח ובניו משנה את החשיבה שלך על נח מתחילת הסיפור? נמק דעתך.
[ד] האם ראית מצד דומה בסביבתך הקרובה או הרחוקה? באילו דרכים השתמשת כדי להתמודד עם המצב?
5. קרא בראשית פרק ט’ פסוק ה’ ואת פירושו של בכור שור.
בכור שור: “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש – מפני שהתיר לשפוך דם הבהמות , אסר לשפוך דם האדם , ואפילו דם עצמו , שלא יאמרו: הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך , שחיו על ידינו , אדם שחי על ידי עצמו , מותר נמי שיהרג את עצמו; לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש”
מהי ההגבלה שניתנה לנח ומשפחתו ? על פי הפירוש של בכור שור מהן ההגבלות הנוספות שכדי שלא יבואו לידי טעות רשמו את פסוק זה.
