בראשית פרק ט”ו
- בראשית
- פרק ט"ו
- ברית בין הבתרים
א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. י וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. יד וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. יט אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. כא וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.
ב”ה
מיקום: בראשית פרק ט”ו
נושא: ברית בין הבתרים
תקציר הפרק
הפרק פותח באזכור של אירוע חשוב שהיה, בלי לדבר עליו. אם נסתכל בפרק הקודם, נראה שהאירוע היה מלחמת אברהם עם מלכים חזקים וניצחון אברהם ועבדיו עליהם. ניתן להבין, שאברהם שימש מנהיג ושר צבא.
אלוקים פונה לאברהם בחזיון נבואה ואומר לו: “אל תדאג, אני מגן לך על שכרך ויש לך שכר רב ממני”
אברם משיב לאלוקים: מה תיתן לי? מה אני צריך עוד ומהי התועלת בכך? הרי אין לי ילד שירש אותי ומי שירש אותי הוא העבד שלי, אליעזר.
ה’ עונה לו: מי שיצא ממעיך יירש אותך. יהיה לך ילד שהוא יירש אותך.
אלוקים אומר לאברם לצאת החוצה ולהסתכל לשמים על הכוכבים ומבטיח לו: כמו שהכוכבים לא יכולים להיספר גם זרעך לא יוכל להיספר.
אברם מאמין לדברי אלוקים למרות הקושי בדבר ובכך נחשב צדיק, שלא תהה ושאל שאלות נוספות או ערער על מה שאמר לו אלוקים. (למרות שהוא ואשתו כבר מבוגרים ובלי ילדים).
מייד לאחר מכן ה’ מבטיח לאברם דבר נוסף: הבטחת ארץ ישראל לזרעו. פה בניגוד לברכה הקודמת, אברם שואל את אלוקים: במה אדע שאקבל את הארץ?
וה’ עונה לו, לקחת כמה בהמות (עגלה, עז, איל) ולקחת גם תור וגוזל.
אברם עושה את הנאמר לו. הוא לוקח עגלה משולשת, איל משולש, עז משולש, תור וגוזל. את הבהמות אברהם מבתר בתווך[באמצע גופם] ואילו את העופות הוא משאיר בשלמותם.
לאחר מכן, עיט יורד על הפגרים ואברם מגרש את העיט מהם.
השמש שוקעת, האפלה יורדת ונופלת תרדמה על אברם, הוא חולם חלום ובו הוא מקבל מסר מאלוקים:
מסר לדורות הבאים– בניך יהיו גרים בארץ זרה, יעבידו אותם ויגרמו להם סבל רב במשך 400 שנה, לאחר מכן הם יצאו ברכוש גדול ואלה שפגעו בהם יענשו.
מסר אישי- אתה תיקבר בשיבה טובה
מסר לגבי ארץ ישראל– העם יקבלו את הארץ רק בעתיד. לאחר שהאמורי (העם שגר כרגע בארץ) יחטאו כל כך עד שלא יהיו להם זכויות להישאר בארץ. רק אז, בניך ירשו את הארץ.
אברם רואה בתוך העלטה (החושך הגדול) תנור עשן ולפיד אש שעוברים בין הבתרים.
הברית הנכרתת פה היא חד צדדית. אלוקים מתחייב לאברם.
מילים לביאור:
מחזה = חזיון נבואה
ערירי = אדם ללא ילדים
זרע = ילד משלו
עיט=עוף דורס
לבתר = לחלק
עלטה=חשכה
ברית = הסכם
האל מתחייב לאברם לכמה דברים בפרק זה:
- הבטחת הרכוש והגנה. [פסוק א’]
- הבטחת זרעו -יצא ממנו עם רב. [פסוק ד’]
- הבטחת הארץ לזרעו. [פסוק ז’]
- הבטחה שיקבר בשיבה טובה. [פסוק ט”ו]
תגובות אברם בפרק:
על הבטחת הרכוש וההגנה אברם משיב לאל שאין לו צורך בכל כך הרבה כי אין לו יורש ביולוגי שירש אותו. [פסוק ג’]
על הבטחת הילדים אברם מגיב באמונה. [פסוק ו’]
על הבטחת הארץ לזרעו אברם משיב: במה אדע? [פסוק ח’]
על הבטחת המוות בשיבה טובה אין תגובה.
“ויחשבה לו לצדקה”[פסוק ו’]
לאחר שהאל מבטיח לאברם לתת לו ילדים כתוב שתגובת אברם היא: אמונה.
יש שיגידו שהפסוק הוא עם דו משמעות:
מי החשיב למי שהוא צדיק?
האם אברם החשיב את האל כצדיק על כך שהבטיח לו שיהיו לו ילדים ביולוגים או האם האל החשיב את אברם כצדיק על כך שהאמין בו בדבר שקשה להאמין בו?
הפירוש הראשון מעורר בעיה מוסרית כי הרי לא הגיוני שאדם ייתן ציונים לאל ואילו הפירוש השני ברור ומקובל יותר שהאל יחשיב את האדם שמאמין בו כצדיק במיוחד אם האמונה הזו היא לא קלה וסותרת את ההיגיון. [שיהיו לו ילדים בגיל מבוגר מאוד].
מעשה סמלי- מעשה שנעשה כדי להעביר מסר מעבר למעשה עצמו שנעשה.
המעשה הסמלי:
אברם מבתר את הבהמות באמצע גופם ושם כל חלק מול החלק השני שלו. את העופות אברם משאיר בשלמותם.
הסבר המעשה:
האירוע שאברם עושה הוא אירוע סמלי שבא להעביר מסר:
- הבהמות המבותרות– תקופת השעבוד והקשיים שעם ישראל עתיד לעבור.
הציפור השלמה– מסמלת את החופש והתקופה השלווה של העם בסופו של תהליך.
- הבהמות המבותרות– העמים הגויים שפוגעים בעם ישראל וייענשו וייכחדו בסופו של דבר ע”י האל. [לא ישארו לנצח]
הציפור השלמה– עם ישראל שלמרות הכל יישאר, אמנם קטן אך חזק וכוחו ברוחו ולא ייכחד לעולם. [יהיו ניצחיים].
תנור עשן ולפיד אש:
תנור העשן ולפיד האש שעוברים בין הבתרים לאחר העברת המסר לאברם מרמזים לנו על יציאת מצרים ועל כך שהאל ילווה אותם לאורך כל התהליך. גם בפרק ט”ו מופיעים תנור עשן ולפיד אש וגם ביציאת מצרים מלווים את העם עמוד אש ועמוד ענן כדי להגן ולסייע להם בדרך.
הם גם מסמלים את חתימת הברית בין האל לאברם ואת התחייבות האל לאברם ולזרעו.
“… וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם.“[שמות י”ג פסוקים כ-כ”ג].
הגבולות של הארץ ניתנות פה לאברם: מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.
גם העמים שיכבשו מוזכרים פה: קיני, קנזי, קדמוני, חתי, פרזי, רפאים, אמורי, כנעני, גרגשי ויבוסי.
גמול אישי- אדם עשה מעשה טוב/רע הוא בעצמו יקבל שכר טוב/רע על מעשיו.
אברם נאמן לאל ולכן מקבל בפרק זה הבטחה שהוא יקבר בשיבה טובה.
גמול לדורות- אדם עשה מעשה טוב/ רע בניו יקבלו שכר/עונש על מעשיו.
אברם מקבל ברכה מהאל:
הארץ תהיה לזרעו [לצאצאיו].
האירוע שהאל מספר עליו לאברהם [י”-י”ז].
יציאת מצרים.
פרטים המוכיחים את הדבר:
1. עם ישראל נמצאים במצרים שהיא ארץ זרה.
2. עם ישראל משועבדים ועוברים עינוי.
3. עם ישראל יוצאים ברכוש גדול[לוקחים מהמצרים].
4. העם ששעבד אותם נענש על ידי האל.[עשרת המכות, טביעה בים סוף].
הפרט שאינו מזוהה עם האירוע ויוצר קושי:
האירוע מספר על תהליך של 400 שנה של שיעבוד וידוע שעם ישראל היה במצרים 210 שנים.
תשובה אפשרית כדי לפתור את הקושי: מכיוון שהתפללו לאל התקצר זמן השיעבוד.
קושי מוסרי:
כיצד ניתן לקבל את העובדה שהאל מבטיח לאברם שזרעו ירש את הארץ אם בתוך הארץ יש כבר עמים שונים? [פסוק ז’]
תשובה: [פסוק ט”ז]
הארץ שייכת לאל ולכן הוא יכול לבחור למי לתת את הארץ. אך כדי שהדבר יהיה ראוי הוא מחכה עד שעוון האמורי יתעצם[העם האמורי כבר היה חוטא אך האל חיכה שיחטאו בצורה חמורה יותר] ואז יוציא אותם מהארץ ויעביר את אדמתם לעם ישראל.
דבר זה גם בא להזהיר את עם ישראל שמקומם בארץ תלוי במעשיהם. אם יעשו רע יענשו. אך בניגוד לעמים אחרים לא יוכחדו אלא ישובו לארצם.
קושי מוסרי נוסף:
אם האל מעניש את העם על ידי עם אחר מדוע בסופו של דבר האל מעניש את העם שפגע בישראל? [פסוקים י”ג-י”ד].
תשובה:
לכל אדם יש זכות בחירה ולכן אם אדם מחליט לחטוא האל משתמש בו ככלי ענישה. אך באותה מידה הוא יכול לבחור לא להיות אדם רע וכך לא היה משמש ככלי בידי האל להעניש את העם.
קשיים ופרשנות:
קושי פס’ א’ : “אחר הדברים האלה” מדוע מוזכר אירוע שמסופר לנו בפרק הקודם?
פירוש:
רש”י : אחר הדברים האלה. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי’ דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד
הסבר פירוש:
לאחר שאברהם ניצח את המלכים הוא חשש שיסתיימו לו הזכויות או שייענש על האנשים שהרג במלחמה וה’ כבר לא יהיה אתו ולכן אלוקים אומר לאברהם, אל תדאג יש לך עוד הרבה שכר ממני.
קושי פסוק ח’ – “במה אדע כי אירשנה”
קושי: אם כתוב שאברם לא פקפק ושאל שאלות בעניין הברכה על זרעו אז ברור שגם לא יברר וישאל על הארץ שיקבל בירושה לזרעו כי הרי ללא ילדים אין צורך בשטח אדמה מבחינתו כי אין לו למי להעביר אותה. אם כך למה שאל “במה אדע כי אירשנה”?
“במה אדע כי אירשנה”- מהי כוונת אברם בשאלה במה אדע כי אירשנה?
פירושים שונים :
רש”י: ויחשבה לו צדקה” – הקב”ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר אחר: במה אדע לא שאל לו אותו אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב”ה בזכות הקרבנות
התשובה של רש”י – אברם לא ערער על כך שהאל יתן לצאצאיו את הארץ אלא שאל במה ילדי יזכו בארץ? מה יצטרכו לעשות כדי להחזיק בה?
ותשובת האל על פי רש”י: יזכו בזכות הקורבנות. לכן האל ביקש מאברם לקחת לו בהמות ועופות וכך רמז לו שבזכות הקורבנות יזכו בארץ.
רש”י- טוען שאברהם שאל: באיזה זכות בניי יקבלו את הארץ?
ותשובת האל: בזכות הקורבנות שיביאו ולכן ביקש ממנו לקחת לו בהמות ועופות. [הכוונה להקריב אותם].
התשובה של ספורנו: “במה אדע- כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש”
ספורנו- טוען ששאלת אברהם במה אדע? היא שאם הם יחטאו האם עדיין יקבלו את הארץ?
תשובת האל: האל מתגלה אליו ואומר לו שבניו יהיו בארץ זרה ויענשו ויקבלו עינויים על ידי עם אחר אבל אחר כך ישובו והוא יעניש את הגוי שפגע בהם. מנבואה זו ניתן להבין שגם אם יחטאו עדיין הזכות על הארץ תהיה שלהם לנצח. אומנם הם יענשו ויהיו בגלות וגם יענו אותם אבל בסופו של דבר הם ישובו לארץ.
על פי רש”ר הירש: במה אדע..?- כיצד אדע מתי הזמן שהארץ צריכה לעבור אלינו.
רש”ר הירש- טוען ששאלת אברהם היא: מתי זה יקרה? כי הרי האל מתחייב שהארץ תהיה לזרעו של אברהם. אז האם זה יקרה עוד 10 שנים? עוד 100 שנים? מתי האירוע יקרה?
ותשובת האל: לאחר 4 דורות כאשר עוון האמורי שנמצאים כרגע בארץ יהיה גדול מאוד ואז יהיו ראויים לעונש של היציאה מהארץ.
הידעת?
לפי חוקי המזרח הקדום אדם ללא ילדים, יורש אותו עבדו.
הידעת?
כיום, כשאין בית מקדש. קבע רבי יהודה הנשיא ובית דינו [ימי בית שני] שהתפילות נועדו להחליף את תפקיד הקורבנות.
שאלות למחשבה
- קראו פסוקים י”ח-כ”א. אילו עמים המפורטים בפסוקים קיימים היום? האם הבטחת האל לאברם התקיימה? מה עלינו לעשות כדי להשאיר את הארץ בידינו?
- מה דעתכם על אמונת אברם באלוקים?
- לאחר הבטחות אלוקים לאברם, מה לדעתכם היה הכי קשה לאברם להאמין בו?
מוסר השכל:
- ניתן ללמוד מהפרק מהם גבולות ארץ ישראל ומהי חובתנו כעם לשמור על המקום והארץ שלנו [על כל הגבולות שלה].
- ניתן ללמוד מהפרק על כך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל והיא שמורה לעם גם אם הם חוטאים.
- ניתן ללמוד מהפרק על המשכיות ונצחיות העם.
- ניתן ללמוד מהפרק שבמידה ועם ישראל יחטא אנחנו גם ניענש ונצא מהארץ בדיוק כמו העמים הזרים שהיו בה. אך בניגוד לעמים הזרים שהוכחדו אנחנו נשוב לארץ.
- מהפרק ניתן ללמוד שגם דברים שהם מעל הטבע כמו ילדים לאדם בגיל מבוגר יכולים להתקיים.
- ניתן ללמוד מהפרק שכאשר האדם מאמין במיוחד בדבר שקשה להאמין בו הוא נחשב כצדיק.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
1/ קרא בראשית, פרק ט”ו, פסוקים ז’–כ”א.
א. קרא פסוקים ז’–ח’ ופסוק י”ח
א[1] מהי ההתחייבות של ה’ לאברם בהתגלות המתוארת בפסוקים אלה? בסס את דבריך על הכתוב
א2] הסבר כיצד התחייבות זו היא תשובה על השאלה של אברם בפסוק ח’.
ב. קרא פסוקים י”ג–ט”ז. בפסוקים אלה ה’ מגלה לאברם כי צאצאיו עתידים לסבול מאירועים קשים, שיעכבו את מימוש ההתחייבות של ה’ אליו
ב[1] הסבר את הסיבה לעיכוב זה. בסס את דבריך על הכתוב.
ב[2] הכתוב בפסוקים י”ג–י”ד ובפסוק ט”ז מעורר קשיים בתחום האמוני־דתי. הסבר קושי אחד.
ג. קרא פסוקים ט”ז–כ”א
ג[1] יש הטוענים כי בפסוקים אלה נרמז שעל צאצאי אברם ללמוד לַקח, וכי לקח זה הוא אזהרה לעתיד של צאצאי אברם. הסבר מהו הלקח שעליהם ללמוד.
ג2] קרא גם בראשית, פרק י”ח, פסוקים י”ז–י”ט. על פי פסוקים אלה, הסבר את הדרישה המפורשת של ה’ מצאצאי אברם.
[מתוך אתר תנ”ך ממלכתי. בגרות בתנ”ך שנת תשפ”ב]
2. בפרק זה אברהם נדרש לעשות מעשה. מהו המעשה וכיצד מעשה זה מסמל את הנאמר לו בהמשך?
3. קרא פסוקים י”ג-י”ז וכתוב:
א. נראה שהאירוע שאברהם מתנבא עליו הוא יציאת מצרים. הבא שלוש הוכחות שאכן מדובר באירוע זה
ב. מהו הקושי שעולה כתוצאה מהקריאה וההתאמה לאירוע יציאת מצרים? כיצד ניתן להסביר את הקושי שעולה?
