בראשית פרק ח’
- בראשית
- פרק ח'
- נח לאחר המבול
א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. טז צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא [הַיְצֵא] אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. יח וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. כא וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר: בראשית פרק ח’
נושא: נח לאחר המבול
תקציר הפרק
בפרק הקודם סופר על נח שמביא את בני משפחתו ושניים מכל הבהמה, העוף והרמש הלא טהור על פני האדמה ושבעה מהטהור. ארבעים יום ולילה יוצאים מים מלמעלה ומלמטה ומציפים את העולם ומשמידים בו כל חי. במשך 150 יום נשארים המים על פני האדמה לאחר ההצפה הגדולה.
בפרק זה, האל זוכר את נח ואת כל החיות והבהמות אשר נמצאים אתו בתיבה. הוא מעביר רוח והמים מתחילים לנוח ולא להתגבר כמו בימים הקודמים. נסגרו והפסיקו להוציא מים כל המקומות כמו מעיינות התהום והשמים. אך המים עדיין נמצאים באדמה וזזים ממקום למקום. לאחר 150 יום, המים מתחילים לרדת והתיבה נחה בחודש השביעי בשבעה עשר לחודש על הרי אררט. עם הזמן המים יורדים ויורדים עד החודש העשירי, הם מגיעים למצב שראשי ההרים מתגלים ונראים. לאחר 40 יום נוספים נח פותח את החלון שעשה בתיבה ושולח את העורב. העורב יוצא ושב עד שהמים יורדים ואז נח שולח את היונה לראות, אם המים הגיעו למצב שכבר אפשר לצאת. היונה לא מוצאת מקום להניח את רגלה כיוון שעדיין יש הרבה מים על האדמה ולכן היא שבה אל התיבה. נח מוציא את ידו מהתיבה ומחזיר אותה אליו אל התיבה. לאחר שבעה ימים, נח שולח שוב את היונה מהתיבה כדי לבדוק את מצב המים באדמה והיונה באה אליו לעת ערב שבפיה עלה של זית. נח מבין מכך שהמים ירדו וכבר ניתן לקטוף מהעצים. לאחר עוד שבעה ימים הוא שולח את היונה והיא לא שבה.
בראשון באחד לחודש המים יבשו מעל האדמה. נח מסיר את מכסה התיבה ורואה שהמים שהיו על האדמה התייבשו. בשבעה ועשרים יום לחודש השני הארץ התייבשה.
אלוהים מדבר אל נח ומצווה עליו לצאת מהתיבה הוא, אשתו, בניו ונשי בניו. בנוסף אלוהים מצווה עליו להוציא אתו את כל החיות, עופות, בהמות והרמשים ומברך אותם שישרצו, יפרו וירבו בארץ.
נח יוצא עם משפחתו ועם החיות, בהמות, עופות והרמשים מהתיבה.
נח בונה מזבח לה’ ולוקח מהבהמה והעוף הטהורים ומעלה עולות במזבח. ה’ מריח את ריח הקורבן ואומר לעצמו, לא אוסיף לקלל את האדמה בגלל האדם כיוון שלאדם יש יצר שהוא רע מנעוריו (תשוקה ורצון לעשות גם רע) ולכן לא אכה את כל החי כמו שעשיתי במבול. מעכשיו לא ייפסקו עונות השנה אלא הם יישארו כמו שהן בזמן זריעה וקציר. קור, חום, קיץ, חורף ויום ולילה לא ייפסקו אלא הכול יתנהל לפי סדר הבריאה והתנהלות הבריאה לא תיפסק בעקבות חטאי האדם.
מילים לביאור:
וישכו – נחו (לא הוסיפו להתגבר)
ויסכרו – נסגרו
ויכלא – סגר כמו בבית כלא
חרבו – יבשו
עולה – קורבן לה’ שנשרף כולו
ישבת – יפסק, יעצר
מספר טיפולוגי– מספר בעל משמעות מעבר לערך הכמותי שלו.
7– נח שולח את היונה לאחר הפעם הראשונה ששלח עוד פעמיים ובהפרש של שבעה ימים מכל פעם כדי לבדוק האם המים ירדו.
3– נח שולח את היונה 3 פעמים לבדוק האם המים ירדו.
40– נח פותח את חלון התיבה 40 יום לאחר שהמים יורדים ונראים ראשי ההרים.
האנשה– שימוש בתכונות אנושיות לדברים שאינם אנושיים כדי להעביר את המסר
“וירח ה’ את ריח הניחוח”- ה’ מריח את ריח הקורבן
“ויאמר ה’ אל לבו”- ה’ מדבר אל עצמו
לאל אין אף להריח או לב כי אין לו דמות הגוף. אך דיברה התורה בלשון בני אדם כדי שנבין את המסר המועבר לנו. [פסוק כ”א]
מעשה סמלי– מעשה המעביר מסר מעבר לפעולה הבסיסית שלו
“ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה” [פסוק י”א]
היונה מגיעה אל נח עם עלה זית. העלה זית מסמל את העובדה שהמים ירדו וכבר רואים את צמרות העצים. עד היום עלה זית מסמל מצב של שלום.
שורש מנחה- שורש החוזר בפרק ומעביר מסר
ש.ל.ח – וישלח, שלח, וישלח [פסוקים ז, ח, ט, י”ב] השורש חוזר על עצמו ומדגיש את הפעולות שנעשו בפרק של שליחת היונה והעורב בשליחות נח.
ביטויים בפרק
פרו ורבו – התרבו
נח, משפחתו ובעלי החיים מקבלים מהאל לאחר היציאה מהתיבה את ברכת פרו ורבו
השוואה בין כניסת נח אל התיבה לבין יציאתו
בצווי האל את נח להיכנס לתיבה הוא פונה אליו ואומר לו: “… ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך” [בראשית פרק ו’ פסוק י”ח]
ואילו ביציאה מהתיבה הציווי נאמר בסדר אחר: “צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך” [ח’. ט”ז]
רש”י מסביר את ההבדל בכך שאומר שבכניסה לתיבה לא נאמר נח ואשתו ביחד כיון שהיה אסור להם לקיים יחסי אישות בזמן התיבה כשכל העולם נחרב ובצער. אבל כעת, הם יוצאים מהתיבה ויכולים להיות שוב ביחד.
מטאפורה- הבעת מסר בדרך של דימוי ולשון ציורית
“ויכלא הגשם מן השמים“[פסוק ב’] – הגשם עובר להיות בבית כלא ולא יורד יותר. בסיפור זה כליאת הגשם היא ברכה כיון שהגשם הציף את העולם והשמיד אותו. במקומות אחרים כליאת הגשם או המטר היא קללה ומגיעה כעונש על מעשי העם.
קשיים ופרשנויות
שאלה:
מהי הסיבה שכאשר מסופר על כך שהמבול התחיל, רשום שנפתחו “כל מעיינות תהום” ואילו כשמסופר על הפסקת המבול, רשום שנסגרו המעיינות “ויסכרו מעיינות תהום”?
תשובה:
רש”י:
“ויסכרו מעינות תהום – כשנפתחו , כתיב “כל מעינות” (בר’ ז , יא) , וכאן אין כתיב ‘כל’ , שנשתיירו מהן [אותן שיש בהם] צורך לעולם , כגון חמי טבריא וכיוצא בהן (ראה סנה’ קח , א). “
רש”י מסביר שהסיבה שהמילה כל חסרה בסגירת המעיינות היא שהיו מעיינות תהום שנשארו פתוחות כמו חמי טבריה כיון שיש בהן צורך לעולם [לדוגמא לרפואה]
שאלה:
“וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶהָרִֽים:” (בראשית פרק ח פסוק ה)
מהן האפשרויות למניין החודשים ?
תשובה:
רש”י: “והוא קורא אותו ראשון , ואין זה אלא תשרי , שהוא ראשון לבריאת עולם , ולרבי יהושע (סע”ר ד) הוא ניסן.”
רש”י מסביר שיש שתי אפשרויות למנות את החודשים. או מבריאת העולם שאז החודש הראשון הוא תשרי. [א’ בתשרי נברא האדם הראשון] או ניסן החודש הראשון שזה מיציאת מצרים.
את חודש תשרי סופרים כראשון לחודשים עד סיפור יציאת מצרים שאז הספירה משתנה ומתחילה אחרת וסופרים את החודש הראשון כחודש ניסן.
רלב”ג: וכשהגיעו שבעת הימים התחילו לרדת מי המבול. וזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח , בחדש השני, והוא אייר לפי הנראה לי, כי ניסן הוא ראש לחדשים, כמו שנזכר בתורה (שמ’ יב , ב);
לפי פירושו של רלב”ג, פרק ז’ פסוק ט”ו. תחילת המבול התרחשה בחודש אייר כי הספירה שלו היא לפי שניסן הוא הראשון לחודשים.
בפרקים האלה הפרשנים חלוקים באיזה חודשים מדובר האם לפי ספירה חודש ניסן כראשון לחודשי השנה או תשרי הוא החודש הראשון והאם בכלל מדובר על חודש שביעי לפי הספירה הרגילה או חודש שביעי מרגע ירידת המבול לספור שבעה חודשים.
שאלה:
מהי הסיבה שנח שולח את העורב ולאחר מכן את היונה?
תשובה:
רש”י: “יצא ושוב – הולך ומקיף סביבות התיבה , ולא הלך בשליחותו, שהיה חושדו לבא על בת זוגו,”
על פי רש”י העורב שנח שלח לא באמת יצא לעשות את השליחות שלו ולבדוק כראוי מה מצב המים אלא היה רק סביב התיבה. רש”י מסביר את הסיבה לכך שהעורב לא ביצע את פעולתו כראוי כי חשד שבת זוגו תבגוד בו ולכן לא התרחק מהתיבה שם היא נמצאת. לעומת העורב, היונה סומכת על בן זוגה ולא חוששת מבגידה ולכן היא יכלה לעשות את הפעולה שנשלחה אליה כראוי.
מוסר השכל
משליחת העורב והיונה ומפירושו של רש”י ניתן ללמוד שכשיש יחסי אמון בין בני זוג, יש רוגע ושלווה וכל אחד מבני הזוג יכול לעשות את עבודתו או שליחותו ללא דאגה ובצורה מסורה ומושלמת וברגע שאין יחסי אמון אז תמיד יהיו חששות וחוסר רוגע ומפה גם קושי לעשות דברים אחרים כראוי.
גם במצב של חורבן מוחלט אין לאבד את התקווה. נח ומשפחתו והחיות שחווים שנה קשה ביותר בתיבה יוצאים בסופו של דבר ופותחים חיים חדשים.
נח ומשפחתו וכל בעלי החיים שעם נח בתיבה בכניסה לתיבה לא הורשו להזדווג אך מיד לאחר היציאה מהתיבה הם מקבלים מהאל את ברכת “פרו ורבו”. האל מלמד את נח ומשפחתו שאמנם בזמן התיבה כשהעולם נחרב הם לא היו צריכים לשמוח ולחגוג אך לאחר האבל והחורבן הם לא צריכים להמשיך ולבכות על העבר, לחיות בכאב וצער או עינוי עצמי אלא, יש לצאת מהתיבה ולפתוח בחיים חדשים. להתרבות ולהתקדם ולא לתת לחורבן או לצער לעצור אותך.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
- קרא בראשית פרק ח’ פסוקים א’-ב’ וחגי א’ פסוקים ט’-י”א.
[א] מהי המטאפורה המשותפת שבשני הכתובים משתמשים לצורך הבנת הרעיון?
[ב] באיזה מקום הפסקת הגשם היא חיובית ובאיזה מקום היא שלילית? נמק תשובתך!
- קרא בראשית ח’ פסוקים ו’- י”ג ואת פירושו של רש”י: “יצא ושוב – הולך ומקיף סביבות התיבה, ולא הלך בשליחותו , שהיה חושדו לבא על בת זוגו ,”
[א] מיהן העופות שנח שולח מהתיבה? כמה פעמים הוא שולח כל עוף?
[ב] מהי מטרת שליחת העופות?
[ג] מדוע נח שולח שני עופות שונים לצורך בדיקת המים?
- קרא בראשית פרק ו’ פסוק י”ח ובראשית ח’ פסוק ט”ז. ואת פירושו של רש”י: “נח ובניו וגו‘ – האנשים לבד והנשים לבד , לפי שנאסרו בתשמיש , מפני שהעולם שרוי בצער (ראה תנח‘ נח יא).”
[א] מהו ההבדל בין צווי האל את נח להיכנס לתיבה לבין יציאתו?
[ב] כיצד ניתן להבין על פי רש”י את ההבדל?
- קרא בראשית פרק א’ פסוקים כ”ב -כ”ח ובראשית פרק ח’ פסוקים ט”ז- י”ח.
[א] מהי הברכה שהאל נותן? מיהם היצורים שמקבלים ברכה זו בכל מקום?
[ב] חשוב, מהי הסיבה שלאחר המבול האל נותן שוב ברכה זו?
- קרא בראשית פרק ח’ פסוק י”א
[א] מה המעשה הסמלי שהיונה עושה? מהו המסר שהיא מעבירה המעשה זה?
[ב] הסתכל בסמל מדינת ישראל.
מה מצויר בו? חשוב מה הן הסיבות שדווקא ציורים אלה נכנסו בו ולא אחרים.
