בראשית פרק ז’

  א וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה. ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ. ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל. ח מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ. יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. יד הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף. טו וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ. יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ. יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם. כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

ב”ה

מיקום: בראשית פרק ז’

נושא: תחילת המבול

תקציר הפרק

בפרק הקודם, למדנו על הסיבות שגרמו להחלטת האל להשמיד את היצורים באדמה ועל האדם היחיד שאלוהים מוצא כצדיק, מצווה עליו לבנות תיבה, לאסוף מכל החי ומכל המאכל אל התיבה.

בפרק זה עובר הזמן שנח בונה את התיבה ואלוהים פונה אל נח ואומר לו לבוא אל התיבה, הוא וכל בני ביתו כי רק הוא צדיק בכל הדור. זאת אומרת, בזמן שנח בנה את התיבה בני האדם לא שינו את מעשיהם אלא נשארו ברשעותם. אלוהים מוסיף לנח ציווי נוסף: להביא לתיבה שבעה זוגות מהעופות והבהמות הטהורים. ואילו מהעופות והבהמות הלא טהורים להביא רק זוג. מטרת הבאת הבהמות והעופות היא כדי שיוכלו לחיות ולהתרבות בהמשך.

האל מעדכן את נח שעוד שבעה ימים הוא יתחיל להמטיר מבול על האדמה והמבול יתמשך 40 יום ולילה, בזמן זה כל מה שהאל ברא יימחה מהאדמה.

נח עושה את כל מה שהאל מצווה עליו.

נח בן 600 שנה כשהמבול מתחיל. נח, בניו, אשתו ונשות בניו באים אתו אל התיבה. בנוסף, מגיעים שניים מכל מה שטהור ולא טהור לתיבה. זכרים ונקבות לצורך התרבות. ה’ סוגר על נח וכל באי התיבה את התיבה. (זוג מהטהורים ומהלא טהורים ואת הטהורים הוסיף אחר כך בעצמו בזמן הציווי)

לאחר שבעת ימים מתחיל המבול. המבול מתרחש כשנח בן 600 בי”ז באייר (בחודש השני בשבעה עשר). המים יוצאים גם מתהומות האדמה וגם מהשמים וכך לכל הארץ זורם מים מלמעלה ולמטה במשך 40 יום ולילה. כל משפחת נח ובעלי החיים נמצאים בתיבה ומכיוון שהמים מתרבים על הארץ התיבה מורמת מהאדמה ומתחילה לשוט במים. המים מכסים את כל מה שיש על פני האדמה עד כדי כך שגם ההרים הגבוהים מתכסים במים 15 אמה מעל. כל בשר שהיה על האדמה מת במבול חוץ מנח וכל מי שאיתו בתיבה. המים נשארים על האדמה במשך 150 יום.

ביאור מילים:

יגוע – מת

ימחו – ימחקו

חרבה – יבשה

שורש מנחה- שורש מנחה שחוזר בפסוק ומדגיש את המסר

מ.ח.ה – וימח, וימחו [כ”ג]

השורש החוזר מדגיש את העובדה שהאל מחק את כל היצורים על פני האדמה בזמן המבול.

מספר טיפולוגי- מספר בעל משמעות מעבר לערך הכמותי שלו.

7– שבעה מהבהמות והעופות הטהורים נכנסים אל התיבה, שבעה ימים מרגע העדכון של האל את נח ועד שיתחיל המבול.

40– 40 יום שירד המבול על האדמה

הפרק מלא במספרים שונים

7- מהבהמות והעופות הטהורים יש להביא לתיבה, 7 ימים מזמן עדכון סופי של נח ועד שמתחיל המבול.

40- ארבעים יום ולילה שיורדים המים על הארץ.

150- מאה חמישים ימים שהמים נשארים באדמה.

18- בי”ח באייר מתחיל המבול.

2- שניים מכל העוף, הבהמה והרמש הלא טהור מגיעים לתיבה, בחודש השני מתחיל המבול.

600- נח בן 600 כשמתחיל המבול.

15- חמש עשרה אמה מעל ההרים המים מכסים את האדמה.

קשיים ופרשנויות:

1. שאלה: מהי הסיבה שמהטהורים הצטווה נח להביא 7 ואילו מהלא טהורים רק 2?

תשובה:

ראב”ע: “ובעבור צריכות הקרבן, צוה השם הנכבד, שיקח מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור שבעה זכרים ושבע נקבות “

לדעת ראב”ע הסיבה לכך שהאל מצוה על נח להביא 7 מהטהורים היא בגלל שיש צורך בהם לקורבן ולכן יש להביא מהם יותר.

רד”ק

“ומה שבאו שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים, לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד,
שאם כן די לו בפחות משבעה, כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת; ואם הקריב יותר, יכול להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר. אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה, כדי שיאכלו מהם נח ובניו והבאים אחריהם,
בהרבות מיני הטהורות , לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול “,

רד”ק סותר את מה שאומר ראב”ע כיון שטוען שבמידה והעופות והבהמות נצרכו לקורבן הרי לא היה צריך 7 אלא פחות ולכן לדעתו הסיבה שהאל ציווה להביא 7 מהטהורים זה כדי שיהיה לנח ומשפחתו מה לאכול לאחר שיצאו מהתיבה.

2. שאלה: מהי הסיבה שלא נאמר נח ואשתו ובני נח ונשותיהם? מדוע כתוב נח ובניו ולאחר מכן אשת נח ונשות בניו? האם לא הגיוני לומר את נח ואשתו ביחד?

תשובה:

רש”י: “נח ובניו וגו” – האנשים לבד והנשים לבד,  לפי שנאסרו בתשמיש  ,מפני שהעולם שרוי בצער (ראה תנח‘ נח יא).”

רש”י מסביר את העובדה שנכתב בצורה הזו בגלל שכשנכנסו נח ומשפחתו לתיבה בזמן המבול נאסר עליהם לקיים יחסי מין עם בנות זוגם מהסיבה שכל העולם היה שרוי באבל ובצער.

3. שאלה: מופיע ציווי על נח להביא 7 מהטהורים ומהלא טהורים להביא 2 ומסופר שנח עשה כמו שציווה אותו האל. בהמשך מופיעים רק שניים. היכן השבעה טהורים? האם הם לא בתיבה?

תשובה: רמב”ן:  שבאו מכולם שנים,  זכר ונקבה,  מעצמם ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות,  כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצרך קרבן טרח במצוה, כי כן נאמר לו (ראה בר‘ ו , כ)

לדעת רמב”ן, כשנח מקבל את הציווי להביא לתיבה 7 מהטהורים הוא משקיע והולך להביא אותם בעצמו לפני שהתחיל המבול ואילו השניים הלא טהורים באו מעצמם כדי להינצל איתו בזמן הכניסה לתיבה.

מוסר השכל

1. כשאדם מתנהג כראוי הוא זוכה להציל גם את מי שסביבו ולא רק את עצמו. נח היחיד שהאל מוצא אותו צדיק אך הוא נותן לו אישור להכניס גם את משפחתו אל התיבה.
2. מדברי האל אל נח להביא מהבהמה והעוף לתיבה ניתן ללמוד על שפה נקיה. האל אינו משתמש בביטוי “טמא” אלא בלא טהור.
3. “כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה” [פסוק א’]. מהחזרה בפרק זה על כך שנח הצדיק היחיד בדורותיו ניתן להבין שהאל חיכה לבני האדם לראות אם ישנו מעשיהם ובחן את מעשיהם שוב אולי ישתנו ויוכלו אנשים נוספים להינצל ומפה ניתן ללמוד שהאדם יכול לשנות את מעשיו כל זמן שהוא חי גם אם עשה את המעשה הגרוע ביותר עדיין הוא יכול לתקן את מעשיו ולהיות צדיק בפני האל ולמנוע מעצמו עונש.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות

1. קרא בראשית פרק ז’ פסוק כ’ ואת פרשנותם של ראב”ע ורד”ק.

ראב”ע: “ובעבור צריכות הקרבן ,צוה השם הנכבד,  שיקח מהבהמה הטהורה ומהעוף הטהור שבעה זכרים ושבע נקבות”

רד”ק

“ומה שבאו שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים,  לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד,  שאם כן די לו בפחות משבעה,  כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת; ואם הקריב יותר,  יכול להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר. אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה,  כדי שיאכלו מהם נח ובניו והבאים אחריהם,  בהרבות מיני הטהורות,  לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול, “

[א] כתוב מה היא הסיבה לדעת ראב”ע שנח מצווה להביא שבעה מהטהור ואילו מהטמא רק שניים?

[ב] כתוב כיצד רד”ק סותר את פרשנותו של ראב”ע?

[ג] כתוב איזה פירוש נותן רד”ק לציווי נח?

[ד] מהו הפירוש החביב עליך? נמק דעתך.