בראשית פרק ו’
- בראשית
- פרק ו'
- נח ובני דורו
א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
ה וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. כמֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. כאוְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. כבוַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום: בראשית פרק ו’
נושא: נח ובני דורו
תקציר הפרק
בני האדם מתחילים להתרבות על פני האדמה ונולדות להם בנות.
בני האלוהים (=בני המעמד הגבוה) רואים את בנות האדם ולוקחים להם נשים מכל אשר בחרו (באונס). האל רואה את הדבר ומחליט שאינו מוכן להתנהגות זו.
הוא קוצב לבני האדם 120 שנה עד שיפעל ויעניש בהתאם למעשיהם. באותה תקופה כתוצאה מהאונס של בני האלוהים עם בנות האדם היו נפילים (אנשים בעלי כח על).
ה’ רואה שהרע של בני האדם גדל ולא רק מעשיו רעים אלא גם מחשבותיו ותכנוניו עוסקים ברע כל הזמן. האל מתחרט ונעצב על כך שברא את האדם ומחליט למחות את בני האדם מעל האדמה שברא יחד עם כל מה שברא בבריאה. בני אדם, רמשים, עופות, חיות ובהמות.
בהמשך מסופר על נח. נח חי בתקופה קשה שבני האדם חטאו מאוד אך נח בניגוד אליהם הוא איש צדיק תמים, מתהלך בדרכי האל ולא לומד ממעשי בני דורו.
לנח נולדים שלושה בנים: שם, חם ויפת.
בני האדם מתנהגים בצורה מושחתת עד שכל הארץ מלאה חמס. אלוהים רואה שכל בני האדם השחיתו דרכם ומחליט להשחית (=להשמיד) את המקום. נח היחיד שמוצא חן בעיני האל.
אלוהים פונה אל נח ומעדכן אותו שהחליט להשמיד את המקום כתוצאה מחטאי בני האדם. הוא מצווה על נח לבנות תיבה מעצי גפר ולצפות אותה מבפנים ומבחוץ.
מידות התיבה צריכות להיות 300 אמה אורך, 50 אמה רוחב ו-30 אמה גובה.
ושיעשה צהר (=חלון) בתיבה למעלה ופתח בצד.
האל מעדכן את נח שהוא יביא מבול שישמיד את כל הבשר שיש בו רוח חיים מתחת לשמים ונמצא בארץ.
האל מבטיח לנח לקיים את הבטחתו. בזמן המבול הוא, בניו, אשתו ונשי בניו ייכנסו אל התיבה ויינצלו. האל מצווה על נח להביא שנים מכל בשר, עוף, בהמה או רמש זכר ונקבה מכל סוג ייכנסו אל התיבה ויינצלו ממי המבול כדי לחיות ולהתרבות שוב.
האל מצווה את נח ציווי נוסף: לאגור מכל מאכל אפשרי כדי שיהיה להם מה לאכול בזמן המבול.
נח עושה בדיוק מה שהאל מצווה עליו.
מילים לביאור:
ניחמתי– התחרטתי
נשחת– נעשה רע, מושחת
אמחה– אמחק, אשמיד
חמס– גזל
צהר– חלון או אבן יקרה
תמים– ישר
נפילים– ענקים
בני האלהים– בני המעמד הגבוה או אנשים בעלי כוח רב
יגוע-ימות
ברית– הסכם
שורש מנחה– שורש החוזר על עצמו בפרק ומטרתו להעביר מסר.
ש.ח.ת- ותשחת, נשחתה, השחית, משחיתם, לשחת (פסוקים י”א-י”ז)
השורש חוזר על עצמו כדי להעביר את המסר שהמצב היה ממש גרוע ולכן האל בוחר להשמיד את כל היצורים על הארץ.
מידה כנגד מידה– התאמה בין המעשה לגמול הניתן לו
בני האדם השחיתו דרכם ולכן האל משחית את הארץ – “וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר” “… והנני משחיתם את הארץ”
דו משמעות בפסוק– “נח איש צדיק תמים היה בדורותיו” [פסוק ט’] .
- נח צדיק באופן יחסי לבני דורו- לגנאי
- נח צדיק למרות דורו המושחת- לשבח
אלוהים פונה אל נח ומספר לו שכתוצאה מחטאי בני האדם הוא מחליט להשחית את הארץ.
מדרש שם – שם עם משמעות
נח מצא חן בעיני האל. בסיכול אותיות חן יוצא נח. זאת אומרת שבשמו של נח רמוז קורות חייו.
האנשה– הכנסת תכונות אנושיות לגורם לא אנושי כדי להמחיש רעיון
וינחם ה’, ויתעצב אל לבו
לאל אין גוף אך התורה נכתבת בלשון בני האדם כדי שבני האדם יבינו את הסיפור.
ציווי מול ביצוע
שלושת הצווים שמצווה האל את נח: [פסוקים י”ד- כ”א]
- לבנות תיבה על פי מידות וחומר מדויקים.
- להיכנס לתיבה הוא, בניו, אשתו ונשי בניו כשיקבל את הציווי להינצל מהמבול.
- להכניס מכל סוגי בעלי החיים זכר ונקבה לתיבה כדי להחיות אותם שוב.
- להביא מכל סוגי המאכלים לתיבה לצורך אוכל
“ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוהים כן עשה” [פסוק כ”ב]
קשיים ופרשנויות:
שאלה:
בבראשית פרק ו’ פסוק א’ מסופר שנולדו לבני האדם בנות. והרי ברור שאם בני האדם התרבו נולדו בנות ואם כך מהי הסיבה שהדגישו פרט זה?
תשובה:
רלב”ג– אמר שכאשר התחיל האדם לרוב על פני האדמה ויולדו להם בנות , הנה נמשכו האנשים לתאות המשגל, עד שבראות האנשים החזקים, הגדולים, בנות האדם היפות, חטפו אותם ולקחום באונס , ולא נשמרו משום אישה , ואפילו מאשת איש , שתכף שמצאוה יפה, לקחוה.
רלב”ג בפירושו מסביר שהסיבה לכך שהדגישו את עניין הבנות כיון שהשחתת הארץ התחילה מכך שבני האדם לקחו נשים ללא רצונם (באונס) .
שאלה: מי אלה בני האלהים שמסופר עליהם בפסוק א’?
תשובה:
רד”ק – בני האלהים – בני השרים והשופטים
בני המעמד הגבוה
שאלה: “ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה” כיצד יתכן שאלוהים קצב את חיי האדם פה ל-120 שנה אם בהמשך סיפורי התנ”ך ידוע לנו שבני האדם חיו יותר מ120 שנה (לדוגמא אברהם אבינו שחי 175 שנה)?
תשובה:
רש”י: “והיו ימיו וגו‘ – עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, אם לא ישובו אביא עליהם מבול“.
רש”י מסביר ש120 שנה שנזכרו פה הם השנים שאלוהים נתן לבני האדם הזדמנות לשנות את דרכם מרגע שחטאו מאוד עד שהגיע המבול.
מוסר השכל
מהפרק נלמד שלכל מעשה יש תגובה בסופו של דבר ולכן יש לחשוב על ההשלכות של המעשים לפני שעושים אותם.
ניתן ללמוד מהפרק שהמצב הכי גרוע אצל בני האדם הוא כשהם לא רק עושים רע, אלא גם חושבים ומתככנים רע בעתיד, וכך הסיכוי לשנות דרכם הוא אפסי ולא ניתן לסייע להם.
ניתן ללמוד מהפרק שגם כשכל מי שמסביבך מתנהג בצורה לא נכונה יש לך כוח ויכולת להיות זה שמתנהג כראוי ומתנהל בצורה טובה ולהרוויח את השכר על שהתמודדת ולא נכנעת לרוב.
יש לך כוח להיות נח בדורותיו.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות
- קרא בראשית פרק ו’ פסוק ט’ וכתוב כיצד ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים לגנאי ולשבח של נח.
- קרא בראשית פרק ט”ו ובראשית פרק ו’ פסוקים י”ח- כ”ב.
בפרקים אלה מתוארת ברית. כתוב שתי נקודות דמיון ושתי נקודות שוני בין הבריתות המתוארות. - קרא בראשית פרק י”ט פסוקים י”ז- ל”ג ובראשית פרק ו’ פסוקים י”ז – כ”ב .
נח ואברהם מקבלים בשורה. מהי הבשורה שכל אחד מהם מקבל ומהי התגובה של כל אחד מהם לקבלת הבשורה? מהם התכונות שניתן ללמוד על כל אחד מהם מאופן תגובתו לבשורה?