בראשית פרק ד’
- בראשית
- פרק ד'
- הרצח הראשון בעולם
א וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה. ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. ג וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. ח וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. יב כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. יג וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. טז וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיּיָאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ. יט וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. כ וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. כא וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. כב וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה. כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. כו וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
מיקום בספר: בראשית פרק ד’
תקציר הפרק
הפרק נפתח בכך שהאדם שוכב עם אשתו, חוה, היא נקלטת להריון ויולדת את הבן הראשון שלהם וקוראת לו קין, מכיוון שהרגישה שעשתה פעולה משותפת עם האל.
לאחר מכן נולד לה בן נוסף בשם הבל.
שניהם גדלים ועוסקים כל אחד בתחום אחר בעולם. הבל רועה צאן וקין עובד אדמה.
לאחר כמה זמן קין מביא לה’ מפרי האדמה, קורבן לאל. הבל, רואה את מתנתו של קין לאל, מחליט גם הוא להביא מתנה לאל. אך הוא מביא מבכורות צאנו ומהשמנים והאיכותיים שבהם.
האל מקבל את הקורבן של הבל ולקורבן של קין האל לא מתייחס. קין שרואה זאת כועס מאוד ונעצב מאוד.
כשה’ רואה את עצבונו של קין הוא פונה אליו ושואל אותו: “למה אתה כועס ומדוע אתה עצוב?, הרי אם תעשה טוב ותביא משהו טוב אשא גם את מנחתך ואתייחס גם אליך ואם תבחר לא להיטיב, דע לך שהחטא, התשוקה והפיתוי לעשות רע תמיד מחכה לך כדי שתיפול בהם, אבל, אתה צריך להתעלות ולשלוט על הצורך לעשות רע ולבחור לעשות טוב.
קין אינו עונה לאל על דבריו ועל תוכחתו ואם ציפינו שהוא ישנה דרכיו ויביא מתנה טובה יותר אז הדבר לא קורה, בהמשך מיד מסופר לנו על כך שקין פונה אל הבל אחיו ואומר לו משהו כששניהם בשדה.
מה שנאמר ביניהם לא מסופר לנו, אלא, מספרים לנו שקין קם על הבל אחיו והרגו.
האל פונה אל קין ושואל אותו: היכן הבל אחיך?
קין עונה בתגובה לאל שאינו יודע היכן הוא והאם הוא שומר אחיו שצריך לדעת היכן הוא?
ה’ פונה אל קין בתוכחה ואומר לו: “מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה! לכן מעכשיו תהיה ארור מהאדמה.
האדמה התנהגה לא כראוי שנתנה לך את האפשרות לכסות את חטאך ולהעלים אותו בתוכה ואתה גרוע ממנה שעשית זאת ולכן מעכשיו, עונשך יהיה מהאדמה. אם תעבוד את האדמה היא לא תיתן לך יבול כמו בעבר ובנוסף מעכשיו תנדוד ממקום למקום ולא יהיה לך מנוחה במקום אחד על האדמה.
קין שומע את תוכחת האל ואת העונשים שנתנו לו ואומר לה’ שעוונו גדול מלהכיל אותו. הוא ממשיך ואומר, הרי גירשת אותי מהאדמה ומפניך אני אסתתר ואין לי מקום להיות בו, כך שכל מי שימצא אותי יהרוג אותי. בעצם בעונש זה, אתה גוזר עלי מוות. האל שומע את דבריו ומסייע לו לעמוד בעונשו בכך שמתחייב לפניו שמי שיהרוג אותו ייענש פי שבע מעונשו של קין. כדי שבני האדם ידעו שמדובר בקין ושיש איסור להורגו הוא שם עליו אות (=סימן).
קין יוצא מלפני האל ויושב בארץ נוד הנמצאת בקדמת עדן. קין מקיים יחסים עם אשתו ונולד לו בנו, חנוך. קין בונה עיר וקורא לה כשם בנו חנוך. חנוך יוליד את עירד ועירד את מחויאל ומחויאל את מתושאל ומתושאל את למך.
ללמך היו שתי נשים. אחת בשם עדה והשנייה בשם צלה. עדה ילדה את יבל ויובל. שניהם היו אנשים חרוצים. יבל היה הראשון שניהל וארגן את האהלים והצאן והבקר ויובל היה הראשון שהתחיל עם המוסיקה, הכינור והעוגב.
צלה ילדה גם שני ילדים ללמך. אחד בשם תובל-קין שהיה הראשון שעבד כמסגר (תופש חרשת וברזל) והשנייה נעמה.
למך פונה אל נשיו בסגנון שירה וחריזה ותקבולת ואומר להם דרך השיר, שהרג איש כי פצע אותו, וילד כי נתן בו מכה.
הוא ממשיך ואומר: מי שיהרוג את קין ייענש פי שבע ומי שיהרוג את למך ייענש פי שבעים ושבע.
אדם הראשון שוב מקיים יחסים עם אשתו ונולד להם בנם השלישי.
חוה קוראת לבנה בשם שת, כיון שהיא אומרת שה’ הביא לה בן אחר במקום הבל שהרג קין. שת גדל ומביא גם הוא בן ושמו אנוש.
מאותו הזמן התחילו לקרוא בשם ה’.
ביאורי מילים
ידע – קיים יחסי מין מקרבה
מנחה – מתנה
בכורות – הראשונים שנולדו
חלבהן – שמנים ואיכותיים
ויחר – כעס
חטאת – חטא
תשוקה – רצון לעשות דבר מסוים
תמשל – תשלוט
רבץ – יושב
ויפלו פניו – נעצב
אי – איה, איפה? היכן?
עתה – עכשיו
פצתה פיה – פתחה את פיה
נע ונד – נודד
מקנה – צאן ובקר
פצע – מכה מדממת
חבורה – מכה יבשה
מדרש שם– כשנותנים שם לאדם או למקום בגלל סיבה מסוימת
קין– קניתי איש את ה’
שת– כי שת לי האל זרע אחר תחת הבל
מידה כנגד מידה – הלימה (=התאמה) בין המעשה לגמול הניתן לו.
קין חטא בכך שהביא מפירות האדמה הפחותים שבהם לאל, בהמשך חטא בכך שקינא באחיו, כעס ונעצב ובמקום לתקן ולשנות מעשיו הרג את אחיו והסתיר אותו באדמה. עונשו של קין יהיה גם הוא מהאדמה. מעתה האדמה לא תיתן לו את יבולה ולא יוכל לנוח בה.
מילה מנחה– מילה החוזרת בפרק ומטרתה להעביר מסר.
אדמה– המילה אדמה חוזרת בפרק ומדגישה את הגורם לחטא, את החטא והעונש שבא כפעולת תיקון לחטא שנעשה.
שירת למך [פסוקים כ”ג+ כ”ד]
תקבולת נרדפת
עדה וצלה שמען קולי
נשי למך האזנה אמרתי
המילים הצבועות באותו הצבע הן המילים התואמות מבחינת משמעות. כך שלמך אומר אותו הדבר בשני המשפטים רק בצורה אחרת.
תקבולת נרדפת מדורגת חסרה
כי איש הרגתי לפצעי
וילד ____ לחבורתי
המילים הצבועות באותו הצבע מדגישות התאמה אבל לא מדויקת.
איש גדול מילד, ופצע זו מכה שיוצא ממנה דם ולכן, חמורה יותר מחבורה שהיא מכה יבשה. זאת אומרת שלמך אומר את אותו הדבר אך המשפט השני קשה יותר במשמעות שלו מהמשפט הראשון. כיון שבמשפט הראשון למך הורג אדם שפצע אותו וגרם לו לדמם אבל במשפט השני הוא הורג ילד בגלל שנתן לו מכה פשוטה.
המילה הרגתי חסרה במשפט השני אך בעצם ברור לנו מתוך הקריאה שלמך התכוון שהרג איש וילד.
סיפור אטיולוגי– סיפור הנותן תשובות לשאלות קיומיות
דרך הסיפור אנחנו לומדים כיצד התרבתה האנושות
דרך הסיפור אנחנו לומדים על התפתחות התרבות ומי הראשון שהתחיל בפעולות נגינה, רעיית צאן ועבודת מסגרות.
השוואה
הסיפור של חטאו ועונשו של קין מזכיר את חטאו ועונשו של אדם הראשון ולכן ניתן לעשות השוואה בין המקרים.
נקודות דמיון:
חטא– גם אדם וגם קין חטאו בחטא מתחום האדמה.
אדם אוכל מפרי האדמה (פרי העץ האסור) ואילו קין חוטא בכך שהורג את אחיו ומסתיר את חטאו באדמה.
תוכחה– גם אל האדם הראשון וגם אל קין אלוהים פותח את דבריו בשאלה: “איה” “איכה” ונראה כאילו אינו יודע מה קרה למרות שהוא יודע (לפי דבריו בהמשך).
ניסיון להתחמק מתוכחת האל– האדם בורח ומסתתר בעצי הגן ואילו קין מתחמק משאלת האל ואומר לאל שאינו יודע היכן אחיו.
ניסיון להאשים את האל במעשה שלהם– האדם בכך שמאשים את האישה שהאל נתן לו וקין בכך שטוען שאינו אמור לשמור על אחיו (אלא אלוהים צריך לשמור).
ניסיון לברוח מלקחת אחריות על המעשה שנעשה– גם האדם וגם קין מנסים לברוח מאחריות. האדם על ידי שהוא מאשים את אשתו וקין בכך שמתלונן על העונש שקיבל.
עונש– שניהם נענשים על פי עקרון מידה כנגד מידה.
שניהם נענשים מהאדמה. אדם יעבוד קשה והאדמה תוציא לו ברוב הפעמים קוצים ואילו קין האדמה לא תוציא לו דבר והוא ינוע ממקום למקום.
שניהם מגורשים מהמקום שהיו בו. אדם מגן עדן וקין גורש מלפני האל ונודד ממקום למקום.
נקודות שוני
חטא– האדם חטא לאחר שקיבל ציווי מפורש וברור ואילו קין חטא כשלא היה לפניו ציווי ברור חוץ מצו המצפון.
עונש– האדם נענש שיעבוד קשה, אך האדמה תוציא לו משהו בסופו של דבר ואילו קין נענש, שהאדמה לא תוציא לו דבר.
האדם נענש בכך שעזב את גן עדן אך עבר למקום אחר ועדיין יכל לבנות את ביתו ולהשתקע שם ואילו קין נענש בגירוש ובנדודים.
קשיים ופרשנות
שאלה: מה הכוונה בסיבה שנתנה חוה לשם בנה “קניתי איש את ה’”? לאיזה קניין התכוונה?
תשובה:
רש”י: “קין – על שם קניתי איש את יי – עם יי; כשברא אותי ואת אישי , בלבדו בראנו, אבל בזה אנו שותפין עמו.”
רש”י מסביר את המדרש שם שחוה נותנת לבנה. כשהאל ברא את אדם וחוה הוא ברא אותם ללא שותפים ואילו בבריאה של קין ה’ בורא אותו בעשייה משותפת איתם.
שאלה: כיצד התרבו בני האדם?
תשובה:
רש”י: “את אחיו את הבל – שלש א”תין רבויין הן: תאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים )ראה ב”ר כב, ג(לכך נאמר: ותוסף.
רש”י מסביר שהמילה “את” תפקידה פה לרבות (=להוסיף). להראות שיש עוד. הכוונה שלא רק קין נולד אלא נולדה אתו תאומה “את קין”. ואילו עם הבל נולדו עוד שתי בנות “את אחיו את הבל”
שאלה: מהי הסיבה שאת קורבנו של הבל ה’ לוקח ולקורבן של קין לא מתייחס?
תשובה:
ראב”ע:
“מבכורות צאנו”, למדו רבים (ראה ב”ר כב, ה, רש”י (כי לא הביא קין מראשית פרי האדמה. ויש אומרים, כי השם שעה אל קרבן שהוא מהחי ולא מהפרי.
רד”ק: אל מנחתו, שהיתה מכובדת וראויה להקריב
ראב”ע מביא את פירושו של רש”י שאומר, שהבל הביא מהבכורות, מהאיכותיים והטובים ואילו קין הביא מהפחות טובים ולא השקיע במנחה.
דעה נוספת שראב”ע מביא, שה’ לקח את קורבנו של הבל כי הוא הביא מהצאן ואילו קין הביא מפרי האדמה.
ההבדל בין הדעות: רש”י ורד”ק מתייחסים לאיכות הקורבן ואילו הפירוש האחר מתייחס לסוג הקורבן.
שאלה: פסוק ח’, מתחיל בכך שקין פונה להבל ואומר לו משהו אך לא נאמר על מה שוחחו.
על מה הייתה השיחה ביניהם שגרמה להריגה?
תשובה:
רש”י: “ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהורגו”.
רש”י מסביר שקין פתח בדברים כדי לריב עם הבל וכדי שתהיה לו סיבה להרוג אותו. זאת אומרת הדברים עצמם שנאמרו אינם חשובים כי כל מטרת קין בדבריו הייתה רק כדי להרוג את הבל ולכן אין סיבה להביא אותם.
רלב”ג: “ויאמר קין אל הבל אחיו – לא פורש מה אמר לו, ואפשר שאמר לו שיצאו יחדו בשדה; או אמר לו דברי תוכחות; והראשון הוא יותר נאות אצלי.
רלב”ג נותן שתי אפשרויות למה נאמר ביניהם.
- אמר לו שיצאו יחד לשדה
- הוכיח אותו
רלב”ג מעדיף את הפירוש הראשון שלו.
קושי תיאולוגי- קושי שלא מסתדר לנו עם ההיגיון הדתי
הרי האל יודע הכל. אם כך מדוע שאל את קין היכן הבל אחיו? הדבר מתעצם כיון שכאשר קין נמנע מתשובה, אלוהים מוכיח אותו ואומר לו שדמי אחיו צועקים אליו מהאדמה. אם כך למה שאל אותו היכן הבל אם ידע כבר את התשובה לשאלה זו?
תשובה:
רד”ק: “אי הבל אחיך – הוא לפתיחת הדברים , כמו שאמר לאדם: “איכה” (בר’ ג , ט)”.
רד”ק מסביר שהסיבה שהאל פותח בשאלה זו, היא כדי לפתוח עימו בשיחה בדיוק כמו שפתח בשיחה עם אדם וידע היכן הוא נמצא.
רש”י: “אי הבל אחיך – ליכנס עמו בדברי נחת , אולי ישיב: אני הרגתיו וחטאתי לך”
רש”י משיב שמטרת האל בשאלה זו היא לפתוח איתו בצורה נעימה ולא ישר להתקיף אותו, אולי בדרך זו קין יבין שחטא ויתוודה על חטאו.
שאלה: מדוע דמי ברבים ולא דם ביחיד? “קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה”[פסוק י”א]
תשובה:
רש”י: “דמי אחיך – דמו ודם זרעותיו (ראה סנה’ לז , א). דבר אחר (ראה שם , ב): שעשה בו פצעים הרבה , שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה”.
רש”י מפרש שני פירושים בעניין.
- דמי מכיוון שלא הרג רק את הבל אלא את כל מי שיכל לצאת מזרעו
- דמי מכיוון שפגע בו כל כך הרבה פעמים שלא היה יודע מאיזה מכה מת
“גדול עווני מנשא” [פסוק י”ג]
בפסוק יש דו משמעות בהבנת המילה עוון.
המילה יכולה להתפרש כעוון=חטא או כעוון=עונש.
כאשר פירוש המילה עוון = עונש מתפרש, שקין כועס ומתלונן על העונש שניתן לו וטוען שלא יוכל להכיל עונש כזה גדול ולכן האל מקל על עונשו כדי שיוכל לעמוד בו.
כאשר פירוש המילה עוון = חטא מתפרש, שקין מבין את חטאו ומצטער על מעשיו הרעים ולכן האל מקל בעונשו כיון שהצטער על מעשיו.
מוסר השכל הנלמד מהפרק
מהפרק ניתן ללמוד על הדברים שיכולים להיגרם מקנאה.
הקנאה יכולה לגרום לאדם להגיע למקומות הנמוכים ביותר שלו וההשלכות של המעשים יכולות להיות חמורות מאוד כמו בסיפור הזה.
הסיפור מלמד אותנו כמה צריך להיזהר ממצבי קנאה. האל בעצמו נותן לקין עצה טובה.
נכון, ראית שאת הקורבן של אחיך קיבלתי ואת שלך לא. אבל, אל תתמקד במה שלא קיבלת אלא תתמקד בלתקן את דרכיך ולעשות טוב. אם תעשה טוב, גם אתה תקבל את שכרך ולא רק הוא.
כך שהזמן שאתה מבזבז על לכעוס או להיעצב הוא חסר טעם כיוון שאתה יכול לתקן את המצב על ידי כך שתפעל ותעשה טוב.
“למה חרה לך ולמה נפלו פניך”? [פסוק ו’]
מהפרק אלוהים מלמד אותנו שאם אדם עשה משהו לא טוב וכתוצאה מכך הוא עצוב וכועס אנחנו צריכים לפנות אליו, לדבר אל ליבו שישנה את התנהגותו. שלא יהיה עצוב ולא יכעס. האל מלמד אותנו לא להתעלם מאחרים גם אם הם טועים. תתייחס אליהם, תכוון אותם, תסביר להם היכן טעו ואל תשאיר אותם בכעסם ובעיצבונם.
“אם תטיב שאת, ואם לא תטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו” [פסוק ז’]
בתוכחת האל את קין יש מסר חשוב מאוד. הוא אומר לו שלכל אדם יש פיתויים בדרך שממש מחכים להפיל אותו ולכולם יש תשוקות, אבל האדם צריך להיות זה שמושל ומנהל את תשוקותיו. מה שמותר שיעשה וייהנה וממה שאסור שיימנע. הוא צריך לשלוט בתשוקות שלו ולא הם בו. הוא בוחר, האם לעשות טוב ולקבל את השכר עליו או לעשות רע ולקבל את התוצאה שלו.
דרך הסיפור אנו לומדים על קדושת החיים ועל החומרה בלקיחת חיי אדם.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- כתוב מהי ההגדרה למדרש שם ומהם שני מדרשי השם המופיעים בפרק זה?
- קרא בראשית פרק ד’ פסוק ד’ ואת דברי הפרשנים שלפניך.
ראב”ע: “מבכורות צאנו , למדו רבים (ראה ב”ר כב, ה ; רש”י), כי לא הביא קין מראשית פרי האדמה. ויש אומרים, כי השם שעה אל קרבן שהוא מהחי ולא מהפרי ,
רד”ק: אל מנחתו, שהיתה מכובדת וראויה להקריב
מהי הסיבה לפי הפרשנים לכך שהאל מקבל את קורבנו של הבל אך את קורבנו של קין אינו מקבל?
- קרא בראשית פרק ד’ פסוק י”ג. המילה עוון יכולה להתפרש בשתי משמעויות.
מה הן שתי המשמעויות ואיזה משמעות נראית לך יותר לאור קריאת הסיפור? בסס דעתך על הפסוקים.
- קרא בראשית פרק ד’ פסוק ח’.
כתוב מהו הקושי בפסוק ח’ וכיצד ניתן לבאר קושי זה?
- כתוב מהו קושי תיאולוגי?
תן דוגמא לקושי תיאולוגי המופיע בפרק וחשוב כיצד ניתן לפתור אותו. אתה יכול להעזר בפרשנים שונים.
- כתוב מהו עקרון שיטת הגמול של מידה כנגד מידה והיכן רואים את העקרון הזה בא לידי ביטוי בחטאו ועונשו של קין?
- חשוב מהי המילה מנחה בפרק ואיזה מסר היא מעבירה?
