בראשית פרק ג’

בראשית
פרק ג'
אדם וחוה

https://drive.google.com/file/d/1i6VtBlRRShMoQ4yw5nqTJHcYbEK5Bnoc

קריאת הפרק

א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. י וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. יד וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. טז אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ. יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.

כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.

מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0

הקדמה

סיכום הפרק

ב”ה

מיקום: בראשית פרק ג’

תקציר הפרק

האדם והאישה נמצאים בן עדן. שניהם ערומים ולא חשים תחושת בושה. יום אחד הנחש שיודע על ציווי האל את האדם, פונה אל האישה ואומר לה שהוא יודע שהאל אסר עליהם לאכול מכל עצי הגן. האישה ששומעת את דבריו, מסבירה לו שהדבר לא נכון. האל אישר להם לאכול מכל עצי הגן, רק מהעץ היחיד שבתוך הגן, אסור להם לאכול, מכיון שהם יכולים למות אם יאכלו או ייגעו בו. הנחש שומע את דבריה ואומר לה שדברי האל אינם נכונים. האכילה או הנגיעה בעץ לא תגרום להם למוות אלא תגרום להם להיות חכמים כאלוהים ולכן אלוהים מונע מהם את האכילה, בגלל שהאל לא רוצה שיהיו כמותו. האישה, רואה את פרי העץ שנראה טוב למאכל ונאה והיא מבינה שהיא יכולה להחכים אם תאכל ממנו ולוקחת מפרי העץ ואוכלת ממנו. לאחר שהיא אוכלת היא מביאה לאיש שלה מהפרי וגם הוא אוכל. לאחר האכילה נכנסה בהם הבנה והם חשים בושה בעירומם ולכן, תופרים לעצמם בגדים מעלי עצי התאנה.

האדם ואשתו שומעים את קול אלוהים מתהלך בגן והם חוששים, הם מתחבאים בתוך עץ הגן. אלוהים שואל את האדם: איכה?
והאדם משיב לו: ששמע את קולו, לכן התחבא כי הבין שהוא עירום.
אלוהים שואל את האדם: מי אמר לך שעירום אתה? האם אכלת מהפרי שצוויתי אותך לא לאכול ממנו?
האדם משיב לו שהוא אינו אשם במעשה, האישה שאלוהים בעצמו נתן לו, היא זו שפיתתה אותו לאכול ולכן אכל מהפרי.
אלוהים פונה אל האישה ושואל אותה: מה עשית?
והאישה משיבה: הנחש פיתה אותי לאכול ואכלתי.
אלוהים אינו פונה אל הנחש ורק מעדכן אותו בעונש שניתן לו.
אלוהים מקלל את הנחש שיהיה מקולל יותר מכל חיה, ילך על גחונו (יזחל ולא ילך על רגליו), יאכל עפר כל ימי חייו, תהיה שנאה קבועה בינו לבין בני האדם. הם ינסו להרוג אותו בראש והוא ינסה להכיש ולהרוג אותם דרך העקב.

בהמשך, אלוהים פונה אל האישה ואומר לה את עונשה: ההיריון והלידה של ילדיה יהיו בעצב רב, סיפוק תשוקתה יהיה תלוי בבעלה והוא ימשול בה.
לאדם הוא אומר: מכיוון ששמעת לקול אשתך ולא הקשבת לציווי שציוויתי אותך ואכלת מפרי העץ, ארורה תהיה האדמה בשבילך. אתה תעבוד אותה והיא תוציא לך קוצים, לפרנסתך תצטרך לעבוד קשה ולהצטער עד יומך האחרון. בסופו של דבר תשוב אל האדמה שממנה נוצרת.

האדם קורא לאשתו בשם חוה מהסיבה שהיא אם כל חי.

האל יוצר לאדם ולאשתו כותנות עור ומלבישם.

האל אומר לעצמו שמכיוון שהאדם וחוה אכלו מפרי העץ ויש בהם עכשיו תבונה להבחין בין טוב לרע כמוהו, האדם יבין את משמעות עץ החיים וברגע שיאכל מהעץ יחיה לעולם. לכן הוא מרחיק אותו מהעץ ומגרש אותם מגן עדן.

כדי לשמור על הכניסה לגן עדן הוא שם בפתח הגן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת.

חקירת הפרק

מילים לביאור:

גחונו- גופו (יזחל)

איבה- שנאה

ארור-מקולל

סדר כיאסטי (סדר הפוך)

הפניה של האל בזמן התוכחה שונה מנתינת העונש.

התוכחה נאמרת לאדם ולאישה ואילו הנחש לא מקבל תוכחה אלא ישר מקבל את עונשו.

העונש נאמר לנחש, לאישה ובסוף לאדם.

נקודת דמיון בין תגובת האישה ותגובת האדם:

גם האדם וגם האישה בורחים מאחריות ומאשימים מישהו אחר בחטאם

האדם– מאשים את האישה שנתנה לו מפרי העץ ואת האל שהביא לו את האישה וכך גם לו לחטוא.

האישה– מאשימה את הנחש בחטאה.

מידה כנגד מידה בחטא ובעונש – הלימה(=התאמה) בין המעשה לגמול הניתן לו

הנחש

“ארור אתה מכל חית השדה”- הנחש מקבל קללה יותר מכל החיות, מכיוון שהוא היחיד מכל בעלי החיים שהעז להסית את בני האדם נגד האל.

“על גחונך תלך”- הנחש יורד למצב של זחילה. הוא התגאה וניסה לעלות למעמד גבוה של בני אדם והורידו אותו למצב שהוא נמוך בין החיות.

“עפר תאכל כל ימי חייך”- שכנע את האישה לאכול מהפרי האסור ולכן לא יקבל תחושת הנאה מטעם הפרי אלא יאכל עפר כל חייו.

“איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה”- הנחש סכסך בין האל לבני האדם והשתמש בקרבתו לבני האדם לרעה ולכן יורחק מהם לנצח.

האישה

“הרבה ארבה עצבונך והרנך, בעצב תלדי בנים”- האישה אכלה מפרי עץ הגן ונענשה בפרי בטנה.

“ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך”- האישה שכנעה את בעלה לאכול מהפרי ולעבור על צו האל ולכן נענשה שהוא ימשול עליה מעכשיו.

האדם

“ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה”- האדם אכל מפרי האסור ולכן נענש שפרנסתו ופרי אדמתו יצא בקושי רב.

כי עפר אתה ואל עפר תשוב”- מכיוון שהאדם לא שמע לדברי האל ובכך הראה שהקשיב לאשתו ולצרכיו הגשמיים ולא לצווי האל ולנשמה שבתוכו, הוא ישוב אל העפר שממנו הגיע ולא יחיה חיי נצח אלא בסופו של דבר ימות.

אדם וחוה מגורשים מגן עדן ומעתה מה שקיבלו בלי עבודה קשה, יצטרכו לעבוד קשה כדי לקבל. הסיבה לגירושם היא, שלא ניתן כעת לסמוך עליהם שלא יאכלו מפרי עץ החיים ובכך יבטלו את העונש הניתן להם ויחיו לנצח.

שינויים בין דברי האל לאדם (בציווי) לבין דברי הנחש לאישה (בהסתה) ובין דברי האשה לנחש (בהסבר)

ציווי האל: בראשית פרק ב’, ט”ז-י”ז.

טז וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ יז וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃

דברי הנחש לאשה: בראשית פרק ג’

…”וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ ב וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ ג וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ ד וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃ ה כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִֽהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹֽדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃

פרק ב’– צווי האל

האל מצווה על האדם ולא אומר – משמעות חזקה ועוצמתית יותר ולא ניתנת לוויכוח.

האל מגדיל את המותר ומצמצם את האיסור– האל מתחיל בציווי על כך שהאדם צריך לאכול ולהנות מעולמו של הבורא ומגביל אותו באכילה מעץ אחד בלבד.

האל מזהיר את האדם ומדגיש בפניו שיהיה לו עונש מוות אם יעבור על הציווי.

פרק ג’– דברי הנחש אל האשה

האל אמר ולא ציווה– זאת אומרת המשימה לא מחייבת באופן מוחלט.

מגדיל את האיסור ומשמיט את המותר– הנחש אומר רק את מה שהאל אסר ולא מוסיף את מה שמותר כדי לעשות את ההוראה לא אפשרית ומייאשת.

משמיט את העונש– הנחש לא אומר שהאל הכניס עונש מוות אם לא יעמדו במשימה וכך הופך את ההוראה לקלה יותר.

דברי האישה אל הנחש:

מסבירה לנחש את דברי האל ומוסיפה על דבריו את מה שהוא השמיט אך מוסיפה יותר ממה שנאמר לאדם בצווי.

מפרי עץ הגן נאכל– האישה מוסיפה את המותר להם

ומפרי העץ – האל לא אמר מפרי העץ אלא כל העץ נאסר עליהם.

אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו – הקלה מציווי לאמירה שהופכת את ההוראה ללא מפורשת ומחייבת.

ולא תגעו– הוסיפה על דברי האל. האל לא אמר להם לא תגעו.

פן תמותון– הקלה בעונש. פן תמותון, אולי תמותו, לא בהכרח. כמו שהאל אמר.

דברי הנחש אל האישה:

לא מות תמותון– הנחש חוזר על כך שלא יהיה עונש של מוות באכילה

כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע– הנחש מוסיף ואומר שלא רק שלא תפסידו מהאכילה ולא תקבלו עונש אלא גם תרוויחו מהאכילה הזו.

הנחש מסביר לאישה את הסיבה שעומדת מאחורי מחשבתו של האל לא לתת להם לאכול מהפרי כדי לשכנע אותה שלא תענש במוות אלא בעצם תרוויח בכך שיהיה לה משהו שיש לאל.

זאת אומרת, הנחש משכנע אותה שהאל לא באמת רוצה בטובת האדם ואשתו כי אם היה רוצה בטובתם היה נותן להם לאכול מהעץ האסור וההימנעות מהעץ היא כדי לשרת מטרה פרטית של האל שבני האדם לא יהיו במעמד שלו.

ברגע שהאשה שומעת שהאל אינו רוצה בטובתם אלא ברעתם זה מה שגורם לה לאכול מהפרי ולעשות את המעשה שנאסר עליה ולהסתכן בעונש חמור.

מילה מנחה בפרק

פרי– מדגישה את האיסור והפיתוי

אכל– מדגיש את החטא שנעשה

מילה בעלת משמעות כפולה בפרק

ערום– הנחש ערמומי (פיקח לעשות רע)

ערומים– האדם ואשתו ערומים ללא לבוש וללא מצוות

(כי גם את הציווי היחיד שאלוהים נתן להם, הם לא קיימו)

מדרש שם- נתינת שם לאדם בעקבות סיבה מסוימת

חוה– כי היא אם כל חי

למדרש שם הזה יש קושי: היה צריך לקרוא לה חיה אם זו הסיבה לשמה מדוע קרא לה חוה?

קושי תיאולוגי– שאלה שעולה כתוצאה מאי התאמה בין 13 עיקרי התורה לבין מה שכתוב בפרק.

אלוהים שואל את האדם: “איכה”? והרי הוא אמור לעת כל דבר ומדוע שואל אותו היכן הוא?

קשיים ופרשנויות:

קושי: מדוע האל שואל את האדם “איכה” הרי האל יודע הכל?

פרשנות אפשרית: רש”י-“איכה – יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים…”

לדעת רש”י הרי ברור שידע האל היכן האדם ומהם מעשיו אך רצה לפתוח איתו בשיחה ולא להאשימו ישר.

קושי: בראשית ג’ פסוק י’.

מדוע תשובת האדם לאל: שמעתי את קולך בגן ואירא כי עירם אנוכי? הרי לפני כן רשום שהוא והאישה תפרו בגדים מעלי תאנה אז ממה הוא חושש? דבר נוסף המחזק את השאלה, מה הסיבה שהאדם משתמש במילה “ואירא”(=פחד) הרי היה צריך לומר, שהוא נבוך או מתבייש אבל ממה יש לחשוש ולפחד אם אתה ללא בגדים? אף הסומא יודע כשהוא ערום אלא מהו וידעו כי עירומים הם מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה … שאין הקב”ה חפץ להונות בריה שלא יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם ע“י (מדרש רבי תנחומא)

על פי מדרש תנחומא העירום שממנה חשש האדם הראשון הוא העירום ממצוות. הדבר היחיד שהאל ציווה אותו הוא לא עשה וכך בעצם היה חשוף וללא מצווה שתגן עליו.

בפסוק כ’ ניתן לראות שיש מדרש שם המעורר קושי.

מהי הסיבה שהאדם קורא לאשתו בשם חוה, לפי הסיבה לשמה, היה צריך לקרוא לה בשם חיה ?!

ראב”ע: “חוה – בוי”ו שלא תתערב עם “חית השדה”

רש”י: “וחוה – נופל על לשון ‘חיה’ , שמחיה את ולדותיה”

לדעת ראב”ע חוה כדי להפרידה מבעלי החיים. לדעת רש”י שמחיה את הילדים שלה (מחיה ויוצרת להם חוויות שמחיות אותם).

קושי:

מהי הסיבה שהאל לא נתן לנחש זכות דיבור ואילו לאדם ואשתו הוא נותן אפשרות להסביר ולנמק את מעשיהם?

תשובה:

רש”י
כי עשית זאת – מכאן אמרו, שאין מהפכין בזכותות של מסית; שאילו שאלו: למה עשית? היה לו להשיב: דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? (ראה סנה’ כט, א)

הסבר:

האל ידע שהנחש בחכמתו יאמר שאין הוא אשם כיוון שהרי ה’ אמר לאדם לא לאכול מהפירות והוא ואשתו היו צריכים לחשוב לפני כן.

לדוגמא, אם הרב (המנהל, מורה) שלך נותן לך הוראה ואז מגיע תלמיד ואומר הוראה שונה הרי ברור שאתה צריך לשמוע למה שהרב אומר ולא למה שהתלמיד אומר.

ובתירוץ זה היה הנחש יוצא מעונש כיוון שהוא לא אשם אלא האישה אשמה שהקשיבה לו ולא לדברי האל.

מוסר השכל בפרק:

מהפרק אנו לומדים שכדי שמישהו ילך בדרך שאתה רוצה אתה צריך לשכנע אותו שזה לטובתו. לגרום לו להבין מה נכון וטוב בציווי שהצטווה. ברגע שהוא יחשוב שאתה לא רוצה בטובתו זה יגרום לו ללכת נגד כל החוקים ואפילו להסתכן בעונש.
הנחש הבין שהדרך להזיז את האישה מעמידה בציווי היא כשהיא תבין שבעצם היא לא אהובה על ידי האל והאיסור הוא נגדה ולא כדי לקדם אותה או לעזור לה בחיים.
מהפרק אנו לומדים שכשיש ציווי אנו שומעים לאחראי שנתן אותו ולא לאדם אחר שמבטל אותו ושהוא במעמד נמוך יותר.
ניתן ללמוד על חשיבות לקיחת אחריות על מעשים- האדם ואשתו לאחר החטאים שעשו, הגדילו את חטאם בכך, שכאשר האל שואל אותם למעשיהם הם מתחמקים, בורחים מהתמודדות עם המעשה וזורקים את האחריות למעשה על מישהו אחר. אין שום לקיחת אחריות והתחרטות על המעשים ודבר זה גורם שגם לא תהיה הקלה בעונשים הניתנים להם. הם מקבלים עונשים בהתאם מדויק לחטאים שלהם.
ניתן ללמוד מהפרק על התמודדות במצבים בחיים. האדם ואשתו קיבלו את האישור לאכול מכל הפירות של עצי הגן והיה להם כל טוב ובשפע בגן עדן ובכל זאת לא הגבילו את עצמם בדבר היחיד שהיה אסור עליהם. לאורך כל חיינו אנחנו מתמודדים במצבים שונים בחיים. לכולם יש פיתויים בדרך. החוכמה היא, לדעת להנות מכל השפע שניתן לנו, אך באותה מידה, לשמור על הגבולות של מה שאסור לנו ולא לחצות את הקו.
ניתן ללמוד מהפרק על שצריך להימנע מהתערבות בדברים שלא קשורים אלינו ולא לסכסך. הנחש מכניס את עצמו בין בני האדם לאלוהים, מסכסך ביניהם ונענש בצורה חמורה ביותר, עד כדי כך שהאל לא מוכן לתת לו אפשרות להסביר את מעשיו, הוא נענש בכך שמקולל ומורחק מבני האדם ומהאל.
ניתן ללמוד מהפרק על חשיבות הדיוק בהעברת מסר. לא להוסיף ולא להוריד מהציווי. לעיתים, כשמורידים או מוסיפים מקשים על האדם כך שאינו יכול לעמוד בציווי ועוזב וזונח את הכול, לעומת זאת כשמורידים מהציווי גורמים לו להיכשל בלי שידע שנכשל.