אורן – לאה גולדברג

ב”ה

שם היצירה: אורן

סוג היצירה: שירה 

מחברת היצירה: לאה גולדברג

תקופת פרסום היצירה: נכתב בשנת 1954 ופורסם בשנת 1955

סיכום היצירה

על המחברת:

המשוררת לאה גולדברג נולדה בגרמניה במאי שנת 1911  ועלתה לארץ ישראל בשנת 1935. כתבה שירים, מחזות, ספרים ואף תרגמה ספרים שונים לעברית. לאה גולדברג גם שימשה כמורה לספרות, חקרה ועסקה בביקורת ספרות ותרבות. היא תרמה רבות לחינוך ולתרבות בארץ ישראל. בשיריה, בספריה המוכרים לילדים ונוער, ובאהבת המולדת ששזרה בספריה ובשיריה.

מספרי הילדים המוכרים שכתבה: דירה להשכיר, הבית של יעל, המפוזר מכפר אז”ר, מעשה בשלושה אגוזים. 

תרגמה את “מלחמה ושלום” של הסופר הרוסי לב טולסטוי.

נפטרה ב15 בינואר שנת 1970 בעיר ירושלים ולאחר מותה זכתה בפרס ישראל לספרות ושירה שנת תש”ל.

אורן / לאה גולדברג

כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה.

כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג,

אֲבָל בְּצֵל הָאֳרָנִים הָאֵלֶּה

כָּל יַלְדוּתִי שֶׁקָּמָה לִתְחִיָּה.

צִלְצוּל הַמְּחָטִים: הָיֹה הָיָה

אֶקְרָא מוֹלֶדֶת לְמֶרְחַב-הַשֶּׁלֶג,

לְקֶרַח יְרַקְרַק כּוֹבֵל הַפֶּלֶג,

לִלְשׁוֹן הַשִּׁיר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת –

כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם –

אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.

אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,

אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,

וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים.

מתוך: ברק בבוקר, ספרית פועלים: מרחביה, 1955.

מרקור צהוב= מטאפורה של: עץ שחובש כובע שלג להעביר מראה של נוף מושלג. עצים מכוסים בשלג. 

מרקור ירוק = אנאפורה: חזרה של הרעיון בכל שורה כדי להדגיש מסר של המחברת. כאן לא אשמע את קול הקוקיה, כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג.

חזרה של “איתכם אני” פעמיים כדי להדגיש שבשני המקומות היא חוותה את אותן זיכרונות. 

מירקור ורוד= האנשה

עץ חובש כובע שלג- המשוררת משייכת תכונה אנושית לעץ כאילו הוא חובש כובע

אולי רק ציפרי מסע יודעות- המשוררת משייכת תכונה של ידיעה אנושית לציפורים. 

לאה גולדברג עולה לארץ בגיל 24. כתוצאה מכך שעלתה בגיל בוגר יחסית היא מתמודדת עם רגשי שייכות לשתי ארצות. זו שהגיעה ממנה [גרמניה] והארץ שבאה אליה עקב הלאום שלה [יהודייה]. 

בשירה היא מתארת את קשיי המעבר מארץ אחת לארץ אחרת. שתי הארצות מבחינתה משמשות כ “מולדת” לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות שהיא מתארת בשיר “אורן”. את השיר “אורן” היא כותבת לאחר שהיא כבר 20 שנה בארץ ישראל והיא כבר יכולה לראות את השינויים, ההתפתחות והצמיחה שיש בארץ ישראל והיא יכולה להרגיש כבר את השייכות למקום למרות הגעגועים וזיכרונות לארץ שנולדה בה. .

את הארץ שעזבה והיגרה ממנה היא מכנה בשם: “מולדת נכריה” ואילו את ארץ ישראל היא מכנה “כאן”.

ניתן לראות דרך השיר שיש למשוררת זיכרונות ורגשות חיוביים לארץ שממנה היא באה למרות שהיא קוראת לה בשם: “ארץ נכריה”. 

מבנה השיר:

השיר בנוי מ-4 בתים.

כל בית עם 4 שורות קצרות.

שלושת הבתים הראשונים מדברים על הבעיה של המשוררת: הרגשות, הזיכרונות, הקשיים שבמעבר בין שתי ארצות.

הבית הרביעי הוא הפתרון. הוא מעביר את המסקנה של המשוררת כיצד יש להתנהל במצב מורכב של מעבר ממקום אחד למקום אחר.

בית ראשון:

בשורות 1+2 המשוררת מתארת בבית זה כשהיא חוזרת [אנאפורה] על דרך השלילה [ מה כאן אין] את הזיכרונות שלה מהארץ שהגיעה ממנה. “כאן לא” – “כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה. / כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג”.

ניתן להבין מהמילים של השיר שבארץ שנולדה בה היא שמעה את קול הקוקיה וראתה איך העצים מתעטפים בשלג. ואילו כאן, בישראל היא לא חווה את החוויות האלה.

המשוררת נזכרת בזיכרונות אלה כשהיא יושבת בצל עצי האורן כאן, כשהיא בישראל כיוון שעץ האורן מזכיר לה את ארצה. גם בארץ שנולדה בה היו עצי אורן וזה מעורר את הזיכרון. 

בית שני:

המשוררת מתארת את המולדת שלה. הארץ שבה נולדה. היא מתארת את שמיעת המחטים שיוצאים מעצי האורן כמו צלצול. את המראה של האגם שבחורף שכבת הקרח עליו היא בצבע ירקרק. את השירים בשפה של הארץ הנכריה. 

מהתיאור האחרון ניתן לראות שהיא מרגישה תחושת ריחוק לארץ שנולדה בה כי קוראת לה בשם “ארץ נכריה”.

בית שלישי:

המשוררת משווה את עצמה לציפורי מסע. היא חושבת שאולי ציפורי מסע מבינות את הרגשתה כיוון שגם הן עוברות ממקום למקום. ונמצאות בין מים לארץ. זהו דימוי של מצב שהוא לא וודאי אלא מעורער. כמו שהיא מרגישה מצב שהוא לא וודאי היא לא מרגישה שייכות לשום מקום בתחילת המעבר. לא למולדת שיצאה ממנה כי היא כבר לא גרה שם ומצד שני היא גם לא מרגישה עדיין שייכת למולדת השנייה שהגיעה אליה כי רק הגיעה והיא עוד לא מכירה את כולם כמו מי שגדל במקום. 

אך ההבדל בינה לבין הציפורים הוא שהציפורים לא צריכות להתחיל מחדש להיקלט ולהתקבל, להוכיח את עצמם כיוון שהן לא נשארות לנצח במקום שנדדו אליו אלא הן ממשיכות לנדוד ואילו היא צריכה להשקיע מאמצים כדי להיקלט בארץ החדשה. 

בית רביעי:

בבית הרביעי המשוררת מדמה את עצמה לעץ אורן הצומח בשני הארצות. בשניהם היא מרגישה נטועה, בשניהם מרגישה שצמחה ובשניהם מרגישה שהשרישה שורשים. דרך הבית הזה ניתן להבין שהמשוררת מרגישה שבשני הארצות עברה תהליכים שהצמיחו אותה ולשתי הארצות יש לה רגשות חזקים של שייכות והיא לא נפרדת מאף אחד מהן אלא מרגישה שכל אחת מהם לימדה אותה והיא מרגישה רגשות שייכות אליה. 

זהו בעצם שלב שבו המשוררת כבר עברה תקופת חיים בשתי הארצות והיא יכולה להסתכל לאחור אל העבר ולהביע את דעתה על התקופה שעברה בכל אחת מהארצות. כעת היא גם מבינה שלכל ארץ יש את המקום שלה בחייה והיא לא צריכה לבחור ביניהן למי היא יותר קשורה ומי נתנה לה יותר אלא לכל אחת יש את המקום שלה בעולמה. 

אורן-

אורן= עץ האורן הוא העץ המשותף לשתי הארצות. היא נזכרת באירועים מהעבר שהיא חוותה בארץ שהגיעה ממנה כשהיא יושבת תחת עץ האורן פה בארץ ישראל. “אֲבָל בְּצֵל הָאֳרָנִים הָאֵלֶּה…”

בנוסף, עץ האורן מוזכר גם בתוך התיאורים של הארץ הנכריה שהגיעה ממנה. “אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,”

דימוי:

המשוררת מדמה את עצמה לעץ אורן שנשתל, צמח , והשריש שורשים במקום.

היא בוחרת דווקא בעץ אורן כי הוא עץ שמופיע גם בישראל וגם באירופה הקרה והרחוקה.

אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,

אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,

וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים.

אנאפורה= כאשר המשוררת פותחת במילה זהה בכל שורה [חזרה] .

אנאפורה על דרך השלילה בשיר: 

“כאן לא” – “כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה. / כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג”.

בדרך זו המשוררת מדגישה את העובדה שכאן אין דברים מסוימים שאהבה לראות שהיו לה בארץ שממנה הגיעה. 

“איתכם אני”- המשוררת חוזרת על המילים האלה כדי להדגיש את הקשר שלה לשתי הארצות. 

מטאפורה= ציור לשוני.

כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג-מטרת האנשה ליצור מראה חמים יותר של התיאור הקר והמושלג שמכסה את העצים שבחוץ וכך התמונה המתוארת חמימה ובעלת זיכרון חיובי.

“כָּל יַלְדוּתִי שֶׁקָּמָה לִתְחִיָּה”- המשוררת מתארת בצורה ציורית את זיכרונותיה מהילדות כאילו קמו לתחיה והיא חווה אותם שוב.  בתיאור ציורי זה היא מעבירה לנו הקוראים עד כמה הזיכרונות שלה חזקים וממשיים. 

“וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים”-המשוררת מצורה ציורית מתארת את העובדה שיש לה שורשים בשתי הארצות. היכן שנולדה והיכן שחיה כיום. בציור לשוני זה כאילו בשניהם היא אחוזה חזק והצמיחה שורשים היא מדגישה את העובדה שלשתי הארצות יש לה רגשות חזקים והיא לא מוותרת על אף אחת למען האחרת. 

האנשה= כאשר המשוררת מכניסה תכונות אנושיות למשהו שהוא לא אנושי.

עץ חובש כובע שלג– המשוררת מתארת את העץ כחובש כובע שלג וכך נותנת הרגשה של זיכרון חמים מילדותה. 

אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת – המשוררת מייחסת לציפורים ידיעה אנושית והבנה של סבל כשהן עוברות מארץ אחת לאחרת. 

ביטוי: צירוף של שני מילים או יותר המעביר מסר. 

” כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם”- הביטוי מבטא תחושה של ערעור. של הרגשה לא בטוחה, לא וודאית. המשוררת מתארת את הרגשתה כאילו היא בין שני מקומות. אין לה תחושת שייכות לשום מקום. לא למקום שעזבה ולא למקום שהגיעה אליו כרגע.

מוסר השכל ורלוונטיות:

ניתן ללמוד מהשיר על הקשיים אותם עוברים אנשים שעוברים ממקום אחד למקום אחר. הרבה פעמים המקום שעזבנו נושא איתו זיכרונות טובים שקשה להשתחרר מהם והזיכרונות משפיעים על חיינו במודע או שלא במודע.

ניתן ללמוד מהשיר שהרבה פעמים אנשים לא מבינים את הקשיים שמתמודדים איתם העולים לארץ ולא מצליחים להרגיש את הכאב שלהם ואת הגעגועים לארץ הקודמת כיוון שלא חוו את החוויה הזו. ולכן צריך להיות רגישים לקשיים של אלה שעולים לארץ והכל זר ולא מוכר להם והם צריכים לפעמים בגיל מאוחר להתחיל מחדש לגמרי. 

ניתן ללמוד מהמשוררת שלמרות געגועיה לארץ שממנה באה היא הבינה שהיא צריכה לעשות ככל יכולותיה כדי להשתלב בארץ החדשה שהגיעה אליה ולכן היא לא נתנה לזיכרונות לעצור אותה מלהשתלב אלא השאירה את הזיכרונות ונהנתה מהם אבל במקביל גם פעלה למען השילוב שלה בארץ.

ניתן ללמוד מהשיר על כך שלכל אורך חיינו אנחנו עוברים מקומות [גם אם לא ארצות] ואין צורך לבחור ולהחליט מה יותר טוב ומה פחות אלא לקבל כל מקום בהשלמה. לראות את הטוב, מה למדנו, מה לקחנו ממנו לדרך. כל המקומות בעצם בנו אותנו למה שאנחנו היום. 

לומדים לבגרות בספרות בקלות. עוד סיכומים, הסברים, שאלות בגרות בספרות, אמצעי עזר, המחשה ושיעורי צפייה ממש כמו מורה פרטי אצלך בטלפון – באתר בגרות בקליק.

כל הזכויות שמורות לבגרות בקליק

שאלות לבגרות בספרות:

1. קראו את השיר “אורן” וכתבו באילו אמצעים אמנותיים משתמשת המשוררת בשיר?

2. קראו את השיר “אורן” וכתבו מה ניתן להבין מקריאת השיר על רגשות המשוררת לארץ שממנה באה ולארץ שהיא נמצאת בה. בססו דבריכם על מילות השיר. 

3. בשירים רבים ניתן לראות בבחירת הכותרת של השיר את הנושא העיקרי של השיר. מהו הנושא העיקרי של המשוררת וכיצד דרך הכותרת ניתן להבין את רגשות המשוררת?

4. קראו את השיר “אורן” וכתבו מה ניתן ללמוד על זיכרונות המשוררת מארץ מולדתה. כתבו האם עברתם ממקום אחד למקום אחר? מהם הזיכרונות שלכם מהמקום וכיצד הם משפיעים על מהלך חייכם?

5. קראו את השיר “אורן” וכתבו: מהי הבעיה שהמשוררת מעלה בשיר? מהו הפיתרון? האם לדעתכם הפיתרון הוא פיתרון שניתן ליישם? קראו על הביוגרפיה של לאה גולדברג באינטרנט, ספרים וכו’ האם לדעתך היא יישמה את העצה שלה?