איוב פרק מ”ב

א וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר. ב ידעת [יָדַעְתִּי] כִּי כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. ג מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע. ד שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי. ה לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ. ו עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.

ז וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ח וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ט וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה וַיִּשָּׂא יְהוָה אֶת פְּנֵי אִיּוֹב. י וַיהוָה שָׁב אֶת שבית [שְׁבוּת] אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה. יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אחיתיו [אַחְיוֹתָיו] וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְהוָה עָלָיו וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד.    יב וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.    טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא [וַיִּרְאֶה] אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת. יז וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.

ב”ה

מיקום: איוב פרק מ”ב

נושא: אחרית דבר

תקציר הפרק

איוב שביקש מהאל להתגלות אליו ולענות לו על שאלותיו קיבל באופן חלקי את בקשתו. מצד אחד האל נענה לו, התגלה אליו ודיבר איתו אך מצד שני איוב לא קיבל הבנה בדרכי האל את העולם. אך איוב כעת מבין שגם אין דרך וסיכוי שבה יוכל להבין את הנהגת האל בעולמו. איוב מכיר באפסותו מול האל ומבין שכדי להבין דברים בניהול העולם צריך להיות לאורך כל הדרך שותף פעיל ולא להגיע לזמן קצר באמצע ולצפות לקבל תשובות. הוא מבקש את סליחת האל ושמח שבסוף ימיו ימות בידיעה ששוחח עם האל וקיבל מענה לתסכולו.

ה’ כועס על רעי איוב שבמקום להיות אוזן קשבת לאיוב עבדו, להאמין בו ולחזק את רוחו הם שפטו אותו והיו בטוחים שהוא חוטא בגלל האירועים הקשים שקרו לו. הוא אומר להם ללכת אל איוב ולהקריב קורבנות, 7 פרים ושבעה אילים לעולה על חטאם ולבקש מאיוב שיתפלל עליהם כדי שהוא (האל) יסלח להם  ולא יענישם. רעי איוב עושים את ציווי האל, איוב מתפלל על חבריו וה’ שומע ומקבל את תפילת איוב על חבריו.

ה’ מוסיף לאיוב יותר ממה שהיה לו. אחיו, אחיותיו וכל מי שהכיר אותו לפני כן אוכלים איתו לחם, מצטערים בשבילו על מה שקרה לו ומנחמים אותו על הרעה שה’ הביא עליו. הם נותנים לו כל אחד מטבע ונזם זהב.
ה’ מברך את איוב יותר ממה שברך אותו בהתחלה ומביא לו:

14000 צאן

6000 גמלים

1000 צמד בקר

7 בנים ו3 בנות

שמות בנות איוב: ימימה, קציעה וקרן הפוך. ולא היו יותר יפות מבנות איוב בכל הארץ ואיוב נותן לבנותיו נחלה כמו שהוא נותן לבניו.

אחרי הטרגדיות שעבר איוב חי עוד 140 שנה וזכה לראות את בניו ובני בניו ארבעה דורות ונפטר כשהוא זקן ושבע ימים.

מילים לביאור:

חרה אפי– כעס

עולה– קורבן שנשרף כולו ומכפר על חטא האדם

משנה– כפל

קשיטה– שם של מטבע

מבנה הפרק:

א’-ו’: כניעת איוב לה’

ז’-י’: כעסו של האל על רעי איוב וכניעתם לפני האל ואיוב

י”א-י”ז: סוף דבר . ברכת ה’ לאיוב (סוף טוב הכול טוב)

ביטויים

חרון אף– כעס

זקן ושבע ימים– ביטוי המדגיש מוות של אדם שחי חיים טובים וארוכים ומת בשלווה.

כינויים

איוב– עבדי

אנלוגיה– [פסוק י”א]

מהתנהגות אחי, אחיות ומכרי איוב ניתן לראות אנלוגיה לרעי איוב בספר. רעי איוב (פרק ד’ לדוגמא תגובת אליפז לאיוב) לא התנהגו אל איוב כראוי. מיד לאחר שהתלונן במקום לשמוע את צערו וכאבו הם מייד הוכיחו אותו על התנהגותו ודבריו ולא הבינו שכרגע יש צורך לשמוע ולהכיל את כאבו ולא לייסר אותו יותר ממה שקשה לו. לעומתם, בפרק מ”ב המבקרים  יושבים עם איוב ואוכלים איתו לחם, מקשיבים לאיוב, משתתפים בצערו על הצרות שהאל נתן לו ולא מתעלמים מכך שהאל עשה זאת והדברים הכאיבו לו. הם גם מסייעים לו ומביאים לו כל אחד קשיטה ונזם זהב כדי שיתחיל שוב את חייו ויקום על רגליו.

מספרים טיפולוגים: מספר שיש לו ערך מעבר לערך הכמותי שלו.

7– שבעה פרים ושבעה אילים שרעי איוב מצווים להקריב, שבעה בנים נולדו לאיוב שוב.

3 – שלוש בנות לאיוב שהיו הכי יפות בכל הארץ.

1000– צמד בקר וצאן

השוואה:

השוואה בין פרק א’ לפרק מ”ב

מההשוואה אנו רואים שה’ ברך את איוב בסוף ימיו יותר ממה שהיה בתחילת דרכו. ההון שלו הוכפל, הוא מביא לבנותיו נחלות כמו לבניו מפה ניתן להבין שלא חסר לו קרקעות. בנותיו הן הנשים הכי יפות בעולם והוא חי כמות זמן של אדם שהתחיל את חייו מחדש ומת מרוצה מחייו.

“וה’ ברך את אחרית איוב מראשיתו” [פסוק י”ב]

פרשנות:

שאלה:

מה הכוונה וישא ה’?

תשובה:

רשב”ם: “וישא יי’ – כמו “נשאתי פניך” (בר’ יט , כא): שקיבל תפילתו והסביר לו פנים.”

רשב”ם מסביר שהכוונה היא שה’ קיבל את תפילת איוב על רעיו.

שאלה:

מה הכוונה: “וה’ שב את שבית איוב? הרי כבר נאמר שה’ נענה לתפילת איוב אז מה הדבר הנוסף שקרה?

תשובה:

ראב”ע: “שב את שבות איוב – שהיה נשבה ביד השטן – הוציאו מרשותו.”

ראב”ע אומר שה’ הוציא אותו מהשבי של השטן כי הרי בתחילת הפרק מסופר שהשטן קיבל אישור לפגוע בו ועכשיו הוא שחרר אותו.

מוסר השכל

מהפרק ניתן ללמוד כמה חשוב שאדם ילמד לא לשפוט. מכעסו של האל על רעי איוב אנו לומדים כמה בני האדם ממהרים לשפוט על פי מראה עיניים. לא תמיד האדם מקבל רע בגלל שעשה רע. לעיתים יש סיבות אחרות מאחורי הרע שנגרם לאדם ואין למהר לשפוט שהרע מגיע כעונש על חטאים. תפקידם של רעי איוב היה להיות עם חברם בשעת צערו ולא לצער אותו יותר ממה שכבר הוא הצטער.

מהפרק ניתן ללמוד שיש הרבה סיבות לכאבים ומכאובים. אם אדם קיבל רע ובדק את מעשיו והוא יודע שמעשיו טובים שלא יתייאש אלא יבין שלכל דבר יש סיבה. לעיתים הסיבה היא לנסות את האדם ולבחון את דרך ההתנהלות שלו ולעיתים הסיבה היא כדי לחזק את האדם ולחשל אותו לקראת תפקידים שיעשה במשך חייו.

מהתנהגות אחי איוב ואחיותיו אנו לומדים איך צריך להתנהג לאדם שקיבל צרות. להקשיב לו ולהצטער איתו על כאבו, לנחם אותו ולראות מה ניתן להביא כדי לסייע לו לצאת מהמצב הקשה שנקלע אליו. אם כל אחד מביא משהו קטן ביחד אפשר להוציא את האדם מהקשיים שלו.

מהברכות הרבות שאיוב מקבל לאורך הפרק ניתן ללמוד שבסופו של דבר לצדיק יהיה טוב. גם אם באותו הרגע הוא לא רואה את הטוב בהמשך הוא יראה שהאל לא שכח אותו וייתן לו טוב על מעשיו. ולכן שלא יישאר בעבר ובכאב ויתייאש מחייו. אלא יקוום ויתמודד ויהיה עם הפנים קדימה להווה ולעתיד.

כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.

שאלות בגרות:

1. קרא איוב פרק א’ ואיוב פרק מ”ב .

[א] הסבר את הביטוי “וה’ ברך ת אחרית איוב יותר מראשיתו”

[ב]והוכח מהשוואה בין הפרקים שהפסוק התקיים.

2. ספר איוב נחשב כמבנה של סיפור מסגרת. מהו סיפור מסגרת? הסבר כיצד הוא בא לידי ביטוי בספר.

3. האם הספר ענה על השאלה כיצד צדיק ורע לו רשע וטוב לו? נמק תשובתך.

4. קרא איוב מ”ב פסוקים ז’-י’ ואיוב ל”ח פסוקים א’-ד’.  ואת פירושו של רש”י:

רש”י: “כי לא דברתם – שהרי לא דברתם אלי טענה נכונה כעבדי איוב; שהרי הוא לא פשע בי , כי אם על אשר אמר “תם ורשע הוא מכלה” (איוב ט , כב) , ועל ידי השטן המקטרג את העולם , שנאמר “אם שוט ימית פתאום” וגו’ (שם , כג). ואם הוסיף לדבר – מפני קושי יסורין אשר כבדו וחזקו עליו דבר. אבל אתם פשעתם , על אשר הרשעתם אותו , לאמר “הלא יראתך כסלתך” (איוב ד , ו) , והתחזקתם אותו בחזקת רשע. ולבסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו; והיה לכם לנחמו , כאשר עשה אליהוא. ולא די לאיוב בצרתו ויסוריו , כי גם הוספתם על חטאתיכם פשע להקניטו”

האל כועס על רעי איוב ודורש מהם לבקש את סליחת איוב ולהקריב עולות. גם איוב לא דיבר כראוי לפני האל והאל בתשובתו בפרקים הקודמים הוכיח אותו על דבריו. אם כך, מדוע רעי איוב צריכים להקריב קורבנות ולבקש סליחה מאיוב ואילו איוב לא צריך?