איוב פרק ד’
- איוב
- פרק ד'
- תגובת רעי איוב לצערו
א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר. ב הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל. ג הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. ד כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ. ה כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל. ו הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ. ז זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ. ח כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ. ט מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ. י שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ. יא לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ. יב וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ. יג בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים. יד פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. טו וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. טז יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע. יז הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר. יח הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. יט אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ. כ מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ. כא הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה.
מתוך ויקיטקסט רשיון CC BY – SA 3.0
ב”ה
נושא: תגובת רעי איוב לצערו
מיקום: איוב פרק ד’
תקציר הפרק
אליפז התימני עונה לדברי איוב ואומר לו: אלוהים ניסה אותך בניסיון ואתה כבר עייף וכואב ממנו וחושב שלא תצליח להכיל אותו.
אליפז אומר לאיוב: הרבה אנשים היו באים אליך ומספרים לך את הצרות שלהם ואתה הוכחת וחיזקת אותם. עכשיו באו עליך הייסורים והצרות וכשזה נוגע אלייך נבהלת. הרי יראתך היא הדבר שאתה צריך להישען עליו והיא התקווה שלך להתמודד עם הייסורים שלך.
אליפז אומר לאיוב שיחשוב ויזכור מתי ראה אנשים ללא חטאים שרע להם? או מתי ראה אנשים שאומרים אמת ונכחדו מהעולם? אין דבר כזה לדעת אליפז מכיוון שהכל צודק בעולם. אין צדיק שרע לו ולכן הוא בעצם אומר לו בעקיפין אם אתה אומר שרע לך תבדוק את עצמך במה אתה לא בסדר.
הוא ממשיך ואומר לאיוב כשראיתי אנשים שחורשים ומתכננים מזימות ודברים רעים ואז קצרו את העמל שלהם. דע, גם אם נראה לך שהם הרוויחו מהרוע שלהם זה רק לזמן קצוב. בסופו של דבר הם יקבלו את עונשם מהאל. באותה מידה אנשים שנראים חזקים כמו אריות ושואגים ומפחידים את כל מי שסביבם בסופו של דבר לא יוכלו לאכול את בשר הטרף שלהם כי שיניהם ישברו מכעסו של האל.
אליפז מתאר את הפחד שהרגיש כשקיבל חזיון/ נבואה באמצע הלילה ושמע קול שמדבר אליו ושואל אותו: האם אדם יכול להיות יותר צודק מהאל? האם אדם יכול להיות יותר טהור מזה שעשה אותו? הרי כמו שחוט מתנתק, כך לבני האדם פתאום נגמרים החיים . הם אינם נצחיים, לעומתם, האל כן נצחי ולכן אין סיכוי שהם צודקים יותר מהאל. בעבדיו המלאכים אין האל מאמין שיישארו נאמנים, אז איך יסמוך על אלה שנמצאים בבתים העשויים מחמר שמיוצרים מיסוד עפר (בני אדם). הם ידוכאו כשהם יגיעו למוות (כשרימה תאכל את גופם). מבקר עד ערב יעבדו ובלי לשים לב ימותו לנצח. וכשימותו לא ימותו בחכמה. (לא ידעו איך למות בצורה שניצלו את זמנם נכון)
מילים לביאור:
תלאה– תתעייף
מלין– מילים
כסלתך– דבר שאתה נשען עליו
יסרת– הוכחת
ידים רפות תחזק– תחזק אדם חלש
כושל– אדם שנופל
עתה– עכשיו
ליש– אריה
בני לביא– ילדים של האריה
נקי– אדם שנקי מחטאים
ישרים– אנשים שמתנהגים ביושר ולא משקרים
שחל– אריה בינוני
כפיר– אריה קטן
אנוש– אדם
יתר– חוט / יתר- מה שאדם משאיר אחריו: ממון או ילדים
עש– ריקבון [תולעים שאוכלים את הבד או את גוף האדם לאחר מותו]
הדרגה: אליפז עושה סדר לאיוב בהיררכיה שיש בעולם
האל
מלאכים
בני האדם
מבנה הפרק:
א’: פתיחה
ב’-י”א: אליפז מדגיש את הרעיון שיש צדק בעולם. גם הצדיק וגם הרשע מקבלים את הגמול שלהם גם אם לא באותו הרגע.
י”ב- ט”ז: אליפז מתאר את הרגשתו כשקיבל חזיון/נבואה כמסר לאיוב
י”ז- סוף הפרק: אליפז עושה סדר לאיוב בהירכיה שיש בעולם ובאפסות האדם מול נצחיות ועוצמת האל (אל, מלאך, אדם)
ביטויים:
ידים רפות תחזק– ביטוי לאדם שמחזק במילים את נפשו הכואבת או החלשה של אדם אחר
ברכים כורעות– ביטוי לאדם שנפל נפשית
שיטת גמול:
גמול אישי- אדם עושה מעשה טוב/ רע יקבל שכר בהתאם למעשה שלו.
אליפז מסביר לאיוב שצדיק יקבל את השכר שלו ורשע שנראה שטוב לו ומרוויח ממעשיו הרעים בסופו של דבר כל חוזקו לא יעזור לו וייפול על ידי האל.
דימויים/ מטאפורה
מעולם החקלאות- “ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו” [פסוק ח’] בני האדם שחורשים, זורעים וקוצרים- הכוונה בני אדם שמתכננים דברים רעים ובסופו של דבר מרוויחים מהתכנונים הרעים שלהם.
מעולם החי: “שאגת אריה וקול שחל”[פסוק י’], אריה ושחל שואגים גם כשתופסים את הטרף שלהם, אך לא בהכרח יצליחו לאכול אותו כי שינהם ישברו- אנשים רשעים בעלי מעמד וכוח שמפחידים את הסובבים אותם ובסופו של דבר לא ייהנו מהרע שעשו.
מעולם הדומם: “הלא נסע יתרם בם”, חוט שמתנתק- חיי האדם שמפסיקים בפתאומיות.
מילים נרדפות
אריה, ליש, שחל
כפיר, בני לביא.
ביטויים המדגישים פחד כדי להדגיש את הרגשת אליפז כשראה את חזיון הנבואה.
“פחד קראני”- הפחד קורא לי
“…ורעדה רב עצמתי הפחיד”- הפחד נכנס לו בעצמותיו והם רעדו מרוב חשש
“תסמר שערת בשרי”- שערות שיש בעור הבשר עומדות מפחד
האנשה– נתינת תכונות אנושיות לדבר לא אנושי כדי להמחיש רעיון.
הפחד קרא לי– הפחד לא יכול לקרוא אבל נותנים פה האנשה כאילו הפחד עצמו הוא דמות שקוראת לאיוב ומפחידה אותו.
פרשנות:
שאלה:
מהי הסיבה שאליפז שואל את איוב האם הוא זוכר אנשים נקיים מחטא שמתו?
תשובה:
רשב”ם: “זכור נא מי הוא נקי אבד – ועל כן , אם היית זך ונקי וישר (ראה איוב ח , ו) , אין לך להתרעם , כי לא תִכָּחד.”
לדעת רשב”ם אליפז מעוניין להוכיח לאיוב שגם אם קשה לאנשים צדיקים הם לא נכחדים בסופו של דבר. כך שאם הוא צדיק אין לו מה לכעוס כי הוא לא יכחד.
שאלה:
למי התכוון אליפז בדימוי של האריה?
תשובה:
רש”י: “שאגת אריה וקול שחל וגו’ – הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן; כולם נתעו – כלומר: המלכים והשרים והעבדים. וכל שמות הללו שמות אריה הם.”
על פי דברי רש”י אליפז מדמה את הרשעים ובעלי המעמד הגבוה, הבינוני והעבדים לאריה בגדליו השונים.
שאלה:
“ואלי דבר יגנב”- למה התכוון אליפז כשאמר שקיבל דבר בגנבה?
תשובה:
רש”י: “ואלי דבר יגונב – חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה: מה תזעק? “זכר נא מי הוא נקי אבד” וגו’ “כאשר הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא.”
רש”י מסביר שאליפז שהוא מעובדי כוכבים ומזלות ואינו עברי מספר שקיבל את נבואתו בצורה נסתרת ולא ברורה ממש.
ר’ יוסף קרא: “ואלי דבר יגונב – ואלי דבר נגלה לי בסתר על אודותיך. יגונב – יסתר , כמו שמפרש והולך:
ר’ יוסף קרא אומר שאליפז אומר לאיוב שנגלה לו בלילה דבר סתר שקשור לאיוב.
שאלה:
מהי הסיבה לדעת אליפז שבני האדם מתים לא בחכמה?
תשובה:
ראב”ע
ימותו ולא בחכמה – ולא חכמו שיקבצו ממון. גם יורה זה הפסוק , כי האדם לא נברא אלא שילמד חכמה.
לדעת ראב”ע, בני האדם מתים כשהם אוספים ממון אבל לא חכמה.
ר’ יוסף קרא:
ימותו ולא בחכמה – שלא נתנו לב לשוב לקונם.
לפי ר’ יוסף קרא, בני האדם מתים בלי ששבו להתנהג כראוי לפני האל.
ראב”ע:
הלא נסע יתרם בם – רוצה לומר , שכבר נסע ממקומו יתרונם אשר בם על שאר הבעלי חיים , והוא השכל , והלך הוא לו; כי הוא בתחלת ענינו חסר , ומי שלא ישלימהו , לא ימצא לו יתרון על שאר הבעלי חיים בעת המות , כמו שנאמר “אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו” (תה’ מט , כא).
לדעת ראב”ע, הסיבה למוות ללא חכמה היא שהאדם לא השקיע בשכלו כדי שיהיה מעל לבעלי החיים אלא מת כמוהם.
מוסר השכל:
- גם אם נראה לאדם שהצדיק מפסיד או שהרשע מרוויח מהרשעות שלו שימתין מעט ויראה שכל אחד מקבל את הגמול שלו לפי מה שמגיע לו. אין מצב כזה שצדיק לא ירוויח בסופו של דבר מהצדיקות שלו או שהרשע ירוויח מהרע שהוא עושה. לכן, אם לאדם יש רע לאורך זמן שיבדוק את מעשיו ויראה האם יש בו רע שלא תיקן.
- דרך הפרק אנחנו מבינים שאדם שרע לו צריך מישהו שיחזק את ליבו וירים אותו למצב שירגיש טוב יותר ויוכל להתקדם שוב. אבל יש לשים לב באיזה דרך אומרים את הדברים או ליד מי. יש פעמים שמרוב שהאדם מרגיש שהוא צודק הוא לא שם לב ליד מי או באיזה צורה הוא אומר את הדברים ואז הוא עושה נזק ולא תועלת. איוב נמצא במצב רגיש הוא כולו כואב ומיוסר מפגעי האל. אנחנו יודעים גם שאיוב צדיק והוא קורבן של התערבות בין האל לשטן ולכן יודעים שאליפז היה צריך לומר את המילים שלו אבל לא בביטחון כזה גדול שהוא בטוח צודק כי הרי איוב לא חטא. אליפז היה צריך לנחם ולחזק אותו בקשיים שלו ולא להוכיח אותו בעקיפין על כך שכנראה אינו צדיק.
- מדברי אליפז ניתן ללמוד על אפסיות האדם מול נצחיות האל ועל כך שהאדם מתכנן את חייו הרבה פעמים לא בצורה נכונה. אם היה זוכר שחייו יכולים פתאום להיפסק היה מעריך אותם יותר ומשקיע בהם בצורה אחרת ולא כמו שמתנהל בדרך כלל. היה משקיע בחכמה בעצמו, משפחתו, ילדיו ובלעשות טוב.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- מהי שיטת הגמול שיש בעולם לפי דברי אליפז? תן שתי הוכחות לדבריו. הסבר ובסס את תשובתך מהפרק.
- [א] מה דעתך על דברי אליפז לאיוב? האם דבריו היו במקומם או שהיה צריך לשתוק? נמק דבריך.
[ב] חשוב על סיטואציה שהיית בה או שצפית בה ואדם הוכיח אדם אחר על התנהגותו. מה דעתך על אדם שמוכיח אדם אחר? מתי ואיך הדבר צריך להתבצע?
- אליפז משתמש באמצעים ספרותיים רבים כדי להדגיש את המסר שלו. הבא שניים מהם והסבר אותם.
- קרא איוב פרק ד’ פסוק ב’-ג’. ואת פירושו של רש”י שלפניך:
רש”י: “הלא – עתה סופך מוכיח על תחלתך , שיראתך , שהיית ירא שמים , כסלתך היא – מחמת כסילות היא , ולא מדעת שלימה. וכן תקותך ותום דרכיך – הכל כסילות.”
הבע דעתך, האם רש”י חושב שאליפז אמר את תוכחתו במרומז או באופן ישיר? הוכח את דבריך.
