איוב פרק ג’
- איוב
- פרק ג'
א אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ.
ב וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ג יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר. ד הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה. ה יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם. ו הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא. ז הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ. ח יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן. ט יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר. י כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי. יא לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע. יב מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק. יג כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי. יד עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ. טו אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף. טז אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר. יז שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ. יח יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ. יט קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. כ לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ. כא הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים. כב הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר. כג לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ. כד כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי. כה כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי. כו לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז.
ב”ה
מיקום: איוב פרק ג’
נושא הפרק: קללת איוב את היום שנולד בו ורצונו למות
תקציר הפרק
לאחר שרעי איוב יושבים איתו שבעה ימים ולילות איוב פותח את פיו ומדבר.
שתיקת איוב והרעים בפרק הקודם מפסיקה ואיוב מקלל את היום שהכריזו שנולד להוריו בן, ואת היום שאמרו לאימו שיש לה בן (=הרה גבר). היום הזה איוב אומר יהי חשוך ויחשב כיום שאין בו דבר טוב (אור). גם הכוכבים שמאירים בלילה יוסתרו ולא יאירו. הסיבה לקללות איוב היא שביום הזה נפתחה בטנה של אימו והוא יצא ממנה לעולם במקום למות ברחם אימו וכך נולד לחיי כאב וסבל. הוא שואל למה היה צריך שברכי אימו יקדמו אותו ומדוע היה צריך את שדי אימו שינק בהם? אם היה מת ברחם אימו היה מת אך שוכב במנוחה ללא כאב יחד עם כל סוגי בני האדם שמקבלים במוות מנוחה, עם אנשים בעלי המעמד הגבוה שרודפים אחרי הכסף, יחד עם עוברים שמתו או תינוקות שלא ראו אור. שם (=באדמה) נמצאים רשעים ומפסיקים לרגוז ולכעוס ושם נחים אנשים שהיו עובדים קשה או אסירים שהתעללו בהם. קטנים וגדולים נמצאים, ועבדים חופשיים שם מהציוויים וההתעללויות של האדונים שלהם.
איוב שואל למה האל נותן למי שקשה לו ורע לו בנשמה לראות אור ולחיות? (=אור) הרי הם מחכים למוות ומצפים לו וחופרים את הקבר שלהם יותר מהר מאדם שמחפש מטמון. וברגע שהם מגיעים לקבר הם שמחים כל כך.
איוב מדבר על עצמו ואומר שדרך האל נסתרה בפניו וגם כשהוא אוכל כואב לו ורע לו (= נאנח). השאגות של הכאב שלו הם כמו מים שניתכות בחוזק.
איוב מספר שהפחדים שלו יתממשו. לא קיבל שלוה, שקט ומנוחה ובא במקומו רוגז.
מבנה הפרק
א’- פתיחה
ב’- י’ – איוב מקלל את יומו שנולד בו ומסביר שהסיבה לקללות שהוא לא עשה דבר למנוע את לידתו.
י”א-י”ט – איוב מתלונן על כך שהוא חי חיי סבל ומסביר מדוע בקבר יש שלווה
כ’-כ”ג – איוב מתלונן על כך שאלה שרוצים ומחכים למות מקבלים חיים.
כ”ג- כ”ו – איוב מתלונן על כאבו ועל כך שהדברים שחשש מהם באו עליו
ביאורי מילים
הורה– הריון
נהרה– אורה
עננה– אפלה, חשכה
צל מות– צל של מות, חשך שמחשיך את העולם
מררי יום– דברים שעושים את היום מרים ורעים
גלמוד– בודד
שאנן– רגוע
עוללים– תינוקות
עמל– אדם שעובד קשה לפרנסתו
מטמונים– אוצרות שמוחבאים ונמצאים עמוק באדמה
יגרתי– פחדתי
איוב מקלל את היום שנולד בו בגלל שהוא לא מנע את לידתו לחיי סבל וכאב: [ב’-ט’]
- ביום ההוא יהיה חשך ולא תופיע בו נהרה [=אור] בכלל.
“יהי חשך…” [פס’ ד’ ]”יגאלהו חשך וצלמות [פסוק ה’]
- אלוה לא ידרוש בו [פסוק ד’]
- לא יספר בתוך מניין ימות השנה אלא יעלם. “אל יחד בימי שנה…”[פסוק ו’]
- לא תהיה ביום הזה רננה [=שמחה]
- המקללים יקללו את היום הזה “יקבהו אררי יום …”
- הכוכבים שמאירים יחשכו
מיתוס המופיע בדברי איוב
“יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן” [פסוק ח’]- היו שחשבו שבעבר הלויתן ניסה למרוד נגד האל. אנשים שקללו יכלו לפעול בקללות שלהם ולעורר את הלויתן לעשות כאוס בעולם. איוב מבקש מאותם מקללים שיקללו את היום שנולד בו.
הנימוקים לקללות איוב את יום הולדתו: כיוון שלא נמנעה לידתו לחיי סבל, צער וכאב. [י’- י”ב]
“כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני”[פס’ י”א]- כי לא מנע את הלידה שלי ובכך יכל למנוע את חיי הסבל.
“כי עתה שכבתי ואשקט”[פס’ י”ג] – יכולתי לנוח בשקט בקבר בלי כאב וצער
איוב מסביר את היתרון בלהיות בקבר (אולי מנסה לשכנע את עצמו או את חבריו) [י”ג- ט”ז]
- כולם מגיעים לשם. אנשים מהמעמד הגבוה כמו מלכים, יועצי מדינות ושרים שיש להם הרבה זהב וממלאים את ביתם כסף ועד עוברים שמתו ועוללים שלא ראו אור.
- איוב נותן דוגמאות לאנשים שונים שהקבר נותן להם שלוה: [י”ז- י”ט]
רשעים שמפסיקים לכעוס ולרגוז שם
אנשים שמוציאים את פרנסתם בקושי (יגיע כוח)
אסירים יושבים שם ברוגע מהנוגשים שלהם (האסירים שפוגעים בהם ומחייבים אותם לעבוד)
קטנים וגדולים נמצאים שם- יש שוויון בין כולם
עבד חופשי מהציוויים של האדון שלו
איוב מדגיש את העובדה שיש כאלה שממש מחכים ומצפים למוות [כ’-כ”ב]
אדם שרע וכואב לו בנשמה למה צריך את האור והחיים?
אדם שמחפש את המוות יותר בלהיטות מאדם המחפש מטמונים(=אוצרות).
אנשים ששמחים ומאושרים כי מצאו קבר.
איוב מתלונן על חייו המלאים כאב [כ”ג- כ”ו]
מרגיש שהאל הסתיר את דרכיו ממנו
גם אכילה שהיא דבר משמח נעשית אצלו בכאב ובאנחות
הכאבים שלו כל כך גדולים שהם מותכים כמו מים
הפחדים שלו התגשמו
אין לו שלוה, שקט או מנוחה ובמקום זה יש לו רגז.
לשון ציורית בפרק.
סגירת דלת כדי שלא יהיה אפשר לצאת ממנה, סגירת בטנה של אימו כדי שלא ייוולד
קבלת פניו כשנולד עובר שיוצא מבטן אימו ורואה את ברכי אימו
אדם שמחכה למוות ומחפש ואותו יותר בלהיטות ממחפש מטמון
שרים הממלאים בתיהם בכסף וזהב
שאגותיו (צעקותיו) נשפכות בחוזק כמו מים שניתכים לארץ.
פעלים מרובים בפסוק
לא שלותי, לא שקטתי, לא נחתי [פסוק כ”ו] – חזרה על פעלים המדגישה את חוסר הרוגע והשלוה בחייו של איוב
מילת שאלה כמילה מנחה בפרק
למה- י”א, כ’
מדוע- י”ב,
המילה באה להדגיש את חוסר הבנתו של איוב בדרכי האל. – אדם שבסבל ובכאב שואל למה? הוא אינו מבין מהי הסיבה שהדברים קורים ומחפש תשובות לכאב שלו.
אסוציאציה מהעבר– תזכורת לאירוע מהעבר
אור- י’, ט”ז, כ’,
חשך/לילה- [ג’, ד’, ה’, ו’,ז’,,ט’]
“היום ההוא יהי חשך …ואל תופע עליו נהרה” [איוב ג’ פסוק ד’]
“יקו לאור ואין” -יקווה לאור והוא לא יגיע. [פסוק ט’]
המילה חושך מגיעה כמה פעמים וגם המילה אור אבל בשלילה שלה. שלילת האור מדגישה את העובדה שיש אור בעולם אבל איוב לא מעוניין בו או לא מקבל אותו.
איוב מבקש שהיום שנולד לא יהיה בו אור וכך אולי לידתו הייתה נמנעת.
בקשת איוב מזכירה לנו אירוע היסטורי רחוק מהעבר שהוא בריאת העולם, בו האל מצווה שיהיה אור ומפריד בינו לבין החושך. בנוסף איוב מזכיר את בריאתו ומתלונן עליה.
ביטויים:
אשר יגרתי בא לי- הדבר שפחדתי ממנו קרה לי
חילוקי דעות ביחס להבנת מטרת איוב בנאומו:
מתוך הפרק יש שכאלה שיגידו שאיוב מתלונן כלפי האל וכך השטן קיבל את מבוקשו. דברים אלה ניתן לבסס מפסוקים:
- איוב מתלונן על כך שנולד ומקלל את יום הולדתו [ב’- י”ב]
- איוב מייחל למות ומוצא במוות שלווה ורוגע. [י”ג- כ”ב]
מי שהביא את איוב לעולם והשאיר אותו בחיים זה אלוהים כך שבצורה עקיפה יש פה ביקורת כלפי האל שנתן לו לחיות חיי סבל ולא גואל אותו מחיים אלה.
אחרים יגידו שאיוב אמנם בוכה על חייו הקשים ומעדיף את מותו מחייו אך אינו מקלל ואינו יוצא נגד, כך שבעצם השטן לא קיבל מבוקשו.
באף פסוק אין אזכור לכך שאיוב אומר מילים שאינם מכבדות את האל או כופרות בקיומו.
הפרק מלא בביטויים ומילים בעלות קונוטציה שלילית שמדגישות את הכאב ואת התסכול של איוב מחייו ורצונו העז למות.
יאבד, אל ידרשהו, אל תופע, יבעתהו, יקחהו אפל, אל יחד, אל יבא, גלמוד, אל תבוא, יקבהו, אררי יום, אל יראה, כי לא, ויסתר, לא, אגוע, לא ראו, לא שמעו, מות, קבר, אנחתי, שאגתי, פחד, יגרתי לא שלותי, לא שקטתי, לא נחתי, רגז.
פרשנות:
שאלה:
מהי הסיבה שאיוב מקלל את יומו?
תשובה:
רלב”ג: וכראות איוב כי אין דובר אליו דבר , פתח פיהו וקלל את יומו , לפי שדעתו היה כמו שיתבאר מדבריו , שכל מקרי האדם הם מוגבלים ומסודרים לפי מערכת הככבים בעת הלידה.
על פי רלב”ג, איוב חושב שחיי האדם מוגבלים רק על פי הזמן שנולד בו ולפי היום שנולד בו כך יהיה לו מזל בחייו או יחסר ולכן מקלל את היום שנולד בו.
שאלה:
למה התכוון איוב בדבריו “יבעתהו כמרירי יום”? מה יגרום ליום לפחד?
תשובה:
רש”י:” כמרירי יום – שדים המושלים בצהרים”
רשב”ם– שדים
רש”י ורשב”ם– שדים שיפחידו אותו
ר’ יוסף קרא: “ויבעתוהו כמרירי יום – כאותן הדברים שעושין את היום מר לבריות , והם עננים ומטרות עוז (ע”פ איוב לז , ו) וברד ושלג וקיטור (ע”פ תה’ קמח , ח). “
ר’ יוסף קרא אומר שהכוונה למזג אוויר קשה שעושה את היום רע כמו גשם, עננים, שלג וכו’.
שאלה:
מה הכוונה “עורר לויתן”?
תשובה:
רש”י:
” אוררי יום – המקללים את ימיהם , לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם. העתידים עורר לויתן – להיות ערירים במחברתם , ליחד ליווי שלהם מֵחֶבְרת איש ואשתו , מאין בנים. ובגמרא ירושלמי ראיתי (ראה מו”ק א , ה [פ , ד]): עורר לויתן – לקונן על ליווי שלהם כשימות ,
רש”י מסביר שאלה שמקללים את יומם מרוב צערם יכולים לגרום לכך שימותו ללא ילדים כעריריים ליווי של אישה אך ללא ילדים . [כמו מצבו של איוב]
ר’ ישעיה מטראני: “יקבוהו – ליומִי. כל אותם שמקללים יומן , יקללו גם יומי עם יומן; ומי הם? אוררי יום העתידים לשכל נשותיהן. עורר – כמו “ערירים ימותו” (וי’ כ , כ). לויתן – כמו חַבֶרְתן: שקוברין בניהם בחייהן וכל ימיהם מתאבלים.”
אלה שמקללים את יומם וגורמים לכך שמתים ללא ילדים וקוברים ילדיהם בחייהם
רש”י ור’ ישעיה מטראני חושבים שניהם שהכוונה לוויתן= ליווי לקבר (=בזמן אבל)
ראב”ע: ” שהם עתידים שיאכלם לוויתן , והוא מין דג גדול. והקרוב”
ראב”ע נותן באחד מפירושיו את הפירוש שאלה המקללים את יומם גורמים לכך שיענשו בכך שיאכלם לויתן (=דג גדול).
מחקר מודרני– טוען שהפסוק הוא נגד מיתוס שיצא על אלה שמקללים את יומם ומעירים את הלוויתן לפעול וליצור הרס בעולם
מוסר השכל:
לפי דברי איוב ניתן לזכור שכל בני האדם שווים בסופו של דבר כולם הולכים למקום אחד. אין מישהו ששונה מחברו בעניין הזה. בקבר כולם שווים.
מתוך דברי איוב ניתן לראות שכשאדם בצער ובכאב הוא לא יכול לראות מעבר לכאב באותו רגע והוא מעדיף את השקט והשלווה של המוות אך מהמשך הספר אנו יודעים שלמרות הכול הוא צריך להתמודד עם הקושי על אף שבאותו הרגע חייו אינם נראים לו כבעלי ערך בהמשך הסיפור הדברים משתנים לטובה.
כל הזכויות שמורות לתנ”ך בקליק C.
שאלות בגרות:
- קרא איוב פרק ג' וירמיה פרק כ' פסוקים י"ד- י"ח.
[א] כתוב מהם נקודות הדמיון בין דברי איוב לדברי ירמיה
[ב] מהם הגורמים לדברי איוב ומהם הגורמים לדברי ירמיה בפרק?
- קרא איוב פרק ג' פסוקים י"ג- כ'. מיהם האנשים שמזכיר איוב בפסוקים האלה? מה המשותף לכל האנשים לטענת איוב? לצורך איזה מטרה הזכיר איוב את האנשים?
איוב מתאר בדבריו סבל עצום של אנשים עד כדי כך שהמוות עדיף להם מהחיים. גם היום רבים מתלבטים בשאלה מה נכון או לא. האם אדם שסובל בחייו עדיף שימות? מה דעתך בעניין? נמק דעתך.
- קרא את דברי אשת איוב בפרק ב' פסוק ט' ואת דברי איוב בפרק ג'
מה ההבדל בין הצעת אשת איוב לאיוב לבין דברי איוב? הוכח מהפסוקים.
- יש הטוענים כי על פי פרק ג' איוב בסופו של דבר מתלונן כלפי האל ויש שטוענים שלא. מהי דעתך בעניין? נמק דעתך ובסס אותה על הפסוקים.
- אילו רגשות מעורר בך הפרק? חשוב באילו דרכים העביר כותב הפרק את הרגשתו של איוב אלינו הקוראים?
