כל החלקים המרכזיים של מגילת העצמאות בפריסה נוחה ואינטראקטיבית
הוויכוח בין בן-גוריון, שרצה להכריז מיד עם עזיבת הבריטים, לבין אלו שחשבו שיש להמתין. לבסוף הוחלט ברוב של 6 מול 4 להכריז מיד.
בן גוריון טען שיש לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לפני שהלחצים הבינלאומיים והמלחמה עם הערבים ישנו את דעת נציגי האו"ם. המתנגדים חששו שהעם והלוחמים מותשים מהלחימה.
האירוע התקיים ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14.5.1948) בבית דיזנגוף בתל אביב. בן-גוריון הקריא את המגילה, שהייתה על טיוטה.
המגילה עצמה נקראה מדף טיוטה ולא מהמגילה הסופית, מכיוון ששינויים של הרגע האחרון נעשו בנוסח. רק לאחר מכן הוכנס הנוסח הסופי למגילה עם חתימות החותמים.
המגילה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים: היסטורי (הצדקה), מעשי (הכרזה), וערכי (אופי המדינה ויעדיה).
החלק ההיסטורי: מציג הצדקות היסטוריות, בינלאומיות-משפטיות ומוסריות.
החלק המעשי: מכריז על הקמת מדינת ישראל, שם המדינה, והנהגתה הזמנית.
החלק הערכי-עקרוני: מגדיר את אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית.
המגילה מפרטת נימוקים מההיסטוריה של העם היהודי, החל מהיווצרותו בארץ ישראל, דרך התנועה הציונית ועד השואה.
דוגמאות:
המגילה מסתמכת על הכרה ותמיכה בינלאומית, כמו גם על התחייבות מוסרית כלפי העם היהודי.
דוגמאות:
המגילה מגדירה את ישראל כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, וכמדינה דמוקרטית, המבטיחה שוויון זכויות לכל אזרחיה.
מדינה יהודית: פתוחה לעלייה יהודית, ומפעילה את חוק השבות.
מדינה דמוקרטית: מבטיחה שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, חופש דת, מצפון וביטוי, ושמירה על המקומות הקדושים.
המגילה פונה לגורמים שונים, פנימיים וחיצוניים, בבקשה לשיתוף פעולה ולשלום.
קריאות חיצוניות: לאו"ם ולמדינות הערביות השכנות בבקשה לשלום ושיתוף פעולה.
קריאות פנימיות: ליהודי הארץ והעולם להתלכד ולהשתתף בבניית המדינה.
המגילה נחתמה על ידי 37 חברי מועצת המדינה הזמנית, עם חתימה מסתורית נוספת. המחלוקת על "צור ישראל" נפתרה בפשרה לשונית.
הכינוי "צור ישראל" יכול להתפרש כהתייחסות לאל (על פי הדתיים) או לכוחו הנפשי של העם (על פי החילוניים), ובכך נשמר איזון בין שתי הקבוצות.